החתולים נגד חיות הבר
חתולים אחראים באופן ישיר לסיכונם של מינים רבים מקבוצות שונות. במדינות רבות בעולם גוברת ההכרה שיש לטפל באוכלוסיות חתולי-הבית בדרכים שונות כדי לצמצם את השפעתם השלילית על עולם החי
שלל עדויות מרחבי העולם מראות שחתולים מהווים איום לקיומם של מיני חולייתנים בבתי גידול רבים. השפעותיהם השליליות של חתולי-בית על מגוון רחב של מינים הביאה להכללתם ברשימת 100 המינים הפולשים המזיקים ביותר של איגוד שמירת הטבע העולמי.
חתול-הבר בוית במצרים העתיקה לפני כ-4,000 שנה לצורך הדברת מכרסמים במשק האדם, ותכונותיו כטורף השתמרו מבלי שחל בהן שינוי לעומת מין המוצא. במקומות רבים בעולם תועדה השפעת חתולי-בית על אוכלוסיית חיות-בר ונמצא כי לחתולים השפעה רבה. חתולים אחראים באופן ישיר לסיכונם של מינים רבים מקבוצות טקסונומיות שונות. ישנן הערכות מארצות שונות כגון ארה"ב ואנגליה, לפיהן מדי שנה נטרפים מאות מיליוני בעלי חיים קטנים.
במהלך האביב והקיץ של 1997 ערכה החברה ליונקים באנגליה (The Mammal Society) סקר רחב היקף שתיעד את פרטי הטרף שהביאו חתולי-בית מכל רחבי בריטניה לבתי בעליהם. החברה ליונקים פנתה לבעלי חתולים וביקשה מהם לתעד את כל פרטי הטרף שהחתול צד והביא הביתה. במשך חמישה חודשים (אפריל-אוגוסט) תועדו 14,370 פרטי טרף (69% יונקים, 24% ציפורים, 4% דו-חיים, 1% זוחלים, 1% דגים, 1% חסרי חוליות) שניצודו על ידי 986 חתולים, ובהם 44 מינים שונים של ציפורים, 20 מיני יונקים, 4 מיני זוחלים ו-3 מיני דו-חיים. בהתבסס על הערכה כי אוכלוסיית חתולי-הבית בבריטניה מונה כ-9 מיליון חתולים, החוקרים מעריכים שבמהלך תקופת המחקר הביאו הביתה כל חתולי-המחמד בבריטניה טרף בסדר גודל של 92 מיליון פרטים.
בבדיקת תכולות קיבה של חתולים משטחים חקלאיים וטבעיים בישראל נמצא כי תזונתם מבוססת באופן שווה על פסולת מזון של האדם ועל חיות-בר, כנראה מאחר שבישראל מזון המסופק על ידי אדם מצוי בשפע כמעט בכל השטחים הפתוחים או בקרבתם. יונקים היוו 75% מנפח הקיבה, דו-חיים 10%, עופות 9%, וזוחלים 6%. בסך הכל נמצאו 7 מינים שונים של יונקים, 5 מיני זוחלים, מין אחד של דו-חיים (11 פרטים של צפרדע נחלים שמצאו כולם בקיבתו של חתול אחד) וזוהו 2 מינים
במסגרת מחקר אחר התבקשו בעלי חתולי-מחמד מרחבי ישראל לדווח על פרטי טרף שהביאו חתולים לביתם, ובנוסף נאספו עדויות לגבי ציד על ידי חתולים מביולוגים, מאנשי רשות הטבע והגנים, מעובדי הגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב ומצפרים ברחבי הארץ דרך רשת הצפרים ISRABIRDNET. ממצאי הסקר מצביעים על כך שחתולים צדים מגוון רחב של מינים מכל מחלקות החולייתנים.
במחלקת העופות תועדו 26 מינים שונים מ-8 סדרות. במחלקת הזוחלים תועדו 17 מינים (כולל לטאות ונחשים). במחלקת היונקים תועדו 10 מינים מ-3 סדרות. המינים השכיחים ביותר מבין פרטי הציד בכל אחת מהמחלקות הם מינים קומנסליים (מלווי אדם) כגון עכבר הבית (Mus musculus), דרור הבית (Passer domesticus) ושממית בתים (Hemidactylus turcicus), כנראה הודות לזמינותם הרבה בכל בתי הגידול. לצידם מופיעים מינים נוספים, שאינם כה נפוצים, וביניהם גם כאלה המוגדרים על פי הספר האדום של החולייתנים בישראל, כמינים הנמצאים בדרגות שונות של פגיעות.
במסגרת אותו הסקר אף דווח על חתול-מחמד יחיד ממטולה שהביא לבעליו 48 פרטי טרף במשך 12 חודשים וביניהם הנחש הנדיר מחרוזן דּוּגוֹנִי. אין לדעת מה מספר בעלי החיים שהחתול אכל או זנח בשדה מבלי להביאם אל בית בעליו.
השכיחות הגבוהה של חתולי-בית מהווה מקור דאגה לשומרי טבע ברחבי העולם, ובמדינות רבות בעולם המערבי גוברת ההכרה שיש לטפל באוכלוסיות חתולי-הבית בדרכים שונות כדי לצמצם את השפעתם השלילית על עולם החי. יחד עם זאת, הגישה לפתרון בעיית החתולים ודרכי הטיפול בה נמצאות כיום במרכזו של ויכוח חריף וייצרי בין אקולוגים, אנשי שמירת טבע, וטרינרים, ואגודות של חובבי חתולים באירופה, בארה"ב, באוסטרליה ואף בישראל.
רבים מחובבי החתולים מציעים לעקר או לסרס חתולים, בעיקר נקבות, במימון המדינה או הרשות המקומית. ההיגיון מאחורי הצעה זו נראה פשוט: חתולה מעוקרת לא תמליט, וברבות הזמן יקטן מספר החתולים. למרבה הצער, בפועל אין הדבר כך .ראשית, כדי למנוע רבייה של אוכלוסייה מסוימת צריך לעקר את כולה או כמעט את כולה. בעבודת מחקר שנעשתה באוניברסיטת תל אביב נראה כי לא ניתן לעקר כשליש מחתולי–הרחוב, מאחר שהם אינם נכנסים למלכודות, וזאת בלא תלות בסוג הפיתיון המוצע להם.
רבייתם של חתולים אלה יכולה למלא את כל החסר מרבייה של חתולים שעוקרו. שנית, רבים מהמגדלים חתולים בביתם אינם מסרסים את חתוליהם, ומשחררים את הגורים לרחוב בשלבים שונים של חייהם. שלישית, גודל האוכלוסייה של בעלי חיים נקבע לא רק על ידי רבייה פנימית של האוכלוסייה, אלא מושפע גם מהגירה. מכאן, שעיקור חתולים בעיר מסוימת כשיטה להקטנת האוכלוסייה בלא פעולה למניעת הגירה של חתולים מעיר סמוכה נידון לכישלון. מאחר שבצפון הארץ ובמרכזה אין שום יישוב המבודד מיישוב שכן, הרי שעיקור ביישוב אחד הנו חסר תועלת.
חוקרים בארץ ובעולם קוראים לסילוקם המיידי של חתולי-בית משמורות טבע ומשטחים פתוחים, להפחתה משמעותית של מספר החתולים בערים וביישובים, לחקיקה שתגביל האכלת חתולים ברחובות ולחינוך בעלי חתולים להחזקה אחראית של חיית-המחמד שלהם, אך קולם הוא בודד וחלש יחסית. כנגדו נשמעים קולות של גורמים רבים שמטפחים את אוכלוסיית החתולים וגורמים לגידולה המתמיד, החל מבעלי חתולי-מחמד המאפשרים לחתוליהם להסתובב באופן חופשי, דרך אוכלוסייה גדולה של מאכילי חתולי-רחוב וכלה באגודות ובעמותות הנלחמות למען חתולים.
מאבקן של אגודות אלה לובש לא אחת צורה בוטה, תוקפנית ואף אלימה ואף על פי כן הן זוכות לחיזוק ולהגנה ממערכת המשפט. בית המשפט העליון בארץ הגביל מאוד את יכולתם של וטרינרים לווסת את אוכלוסיות החתולים בערים וביישובים, ואף הביא למצב שלפיו פקחי רשות הטבע והגנים אינם יכולים להמית חתולים הגורמים נזקים לחיות-בר בתוך שמורת טבע.
הפתרון לבעיית ריבוי החתולים צריך לשלב בין חינוך מחד גיסא לבין אכיפת החוק מאידך גיסא. בראש ובראשונה יש לטפל בעודף המזון שמציע האדם לחתולים-משוטטים ובכך לצמצם את מקורות המזון הזמינים להם.
הכותבת, ענבל בריקנר בראון, היא חוקרת במכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין, קמפוס שדה בוקר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב. את המאמר המלא ניתן לקרוא במגזין "אקולוגיה וסביבה"
המאמר באדיבות "אקולוגיה וסביבה" - כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה. "אקולוגיה וסביבה" נוסד מיוזמתם של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה בשיתוף קק"ל, רשות הטבע הגנים, החברה להגנת הטבע והמשרד להגנת הסביבה. הגיליון השני הופץ בחודש מאי. פרטים נוספים באתר האינטרנטאו בטלפון 03-6200025.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם