להחזיר בכל מחיר: יש חוזה בין המדינה לחייל
גלעד שליט בשבי 4 שנים: אין מודיעין, אין אופציה צבאית והמשא ומתן תקוע. זה הזמן להודות: ישראל נכשלה, ונותר רק לשלם את המחיר הכואב
קציני היחידה הופתעו. מדובר בבחורינו המצוינים, הטובים שבלוחמים, אלה יפי הבלורית ועזי הנפש. לדיין הם אמרו "אבל זה נורא קשה, להביא את גלעד שליט. זה נורא מסובך, להביא אותו". "אמרתי להם, "אלמלא זה היה קשה ומסובך, לא הייתי אומר את זה לכם".
ארבע שנים אחרי שנחטף שליט מדינת ישראל קופצת ידיה ולא ממהרת לשלם את המחיר, אבל גם לא מציעה אלטרנטיבה. בכירים בצה"ל מקפידים לומר ש"הכל פתוח", ש"שום דבר לא נפסל על הסף". בפועל, אין שום אופציה צבאית אמיתית. מבצע צבאי מתחיל במידע. אחר כך בא התכנון. אחריו מקבלים החלטה אם לבצע או לא. סיכוי מול סיכון.
מדינת ישראל לא פרסמה מעולם באופן רשמי אם ידוע לה היכן שליט מוחזק, אבל מותר להעריך שהמידע הבסיסי הדרוש לתכנון מבצע אפשרי חסר. טראומת נחשון וקסמן ז"ל גם היא מרחפת מעל ראשם של מקבלי ההחלטות. שר הביטחון ברק היה אז רמטכ"ל. גורמי ביטחון אמרו השבוע שלא הושקע די מאמץ במבצע צבאי הפעם, בידיעה מראש שלא יאושר. אחרים אומרים שהושקעו מאמצים אדירים, בשלב ראשון בהשגת מודיעין. הם פשוט לא צלחו.
"המחדל העיקרי בסוגיית שליט הוא שעד היום לא הבשיל מבצע צבאי", אומר דיין. "יכול להיות שמבצע כזה מסוכן לחיילים אחרים, אולי צריך לחשוב אם בכלל לבצע אותו. אבל לא ייתכן שאחרי ארבע שנים אין לנו בכלל מודיעין איפה גלעד נמצא. מודיעין אוספים. זה לא משהו שצומח וצריך ללכת לקטוף.
"אני לא אומר שמבצע כזה הוא קלי-קלות, אני גם לא אומר שלאף אחד לא אכפת. אני אומר שלא הייתה מספיק נחישות בארבע השנים האלה ללכת גם על הערוץ הצבאי. מותר לעשות משא ומתן, אבל צריך להתחיל אותו כשיש לנו קלפי מיקוח. אני לא בטוח שאפשר יהיה להחזיר את גלעד שליט בלי שימוש בכוח".
"בשנת 1972", מתאר דיין (הוא היה אז בדרגת סגן, מפקד הפלגה המבצעית ביחידה. חק"ב), "באנו למשה דיין, שר הביטחון, עם תוכנית נועזת
אמרתי לו 'אנחנו נעשה תוכניות יותר אפשריות, אבל אתם תצטרכו יותר אומץ כדי לאשר אותן'. היחידה יצאה פעמיים ללבנון לאיסוף מודיעין. במבצע השלישי הבאנו את הגנרלים הסורים. יש ויכוח אם בזכות זה החזרנו את הטייסים הביתה. זה לא חשוב. לפחות עשינו כמיטב יכולתנו. הפוטנציאל והיכולת של צה"ל היום טובים לאין ערוך ממה שהיו ב-1972.
"מפקד היחידה (סיירת מטכ"ל, חק"ב) לא יכול לעשות מבצע כזה לבד. ובכל זאת, אילו הייתי היום מפקד סיירת מטכ"ל, זאת הייתה אצלי אובססיה. לא אופציה. אובססיה. להחזיר את גלעד שליט. אני דורש ממדינת ישראל שאחרי ארבע שנים האופציה הצבאית תהיה לפחות במצב הרבה יותר מתקדם. בסופו של דבר, ייתכן מאוד שהיא האופציה היחידה.
"בכירים לשעבר במערכת הביטחון אמרו השבוע שבכל הנוגע לתיק שליט מדינת ישראל נכשלה כישלון חרוץ. משא ומתן או מבצע צבאי, שליט עדיין רחוק מלהיות בבית. לפעמים נדמה שהמרחק בין עזה למצפה הילה רק הולך וגדל. "נכשלנו, וכל יום שעובר רק מגדיל את הכישלון", אומר חבר הכנסת שאול מופז. בשבוע שעבר הקים מופז בכנסת, עם מירי רגב ואיתן כבל, "שדולה להחזרת שליט".
כמי שהיה רמטכ"ל ושר ביטחון מופז מכיר היטב את משמעות ההבטחה-קלישאה "לעשות הכל כדי להחזיר את הבנים הביתה". "הילד של כולנו", הוא אומר תמיד על גלעד. בממשלת אולמרט הוא היה בדעת מיעוט כשסבר שצריך לשלם ולהחזיר את גלעד הביתה בכל מחיר. את תפיסת העולם שלו בהקשר הזה מתמצת מופז במשפט אחד. "ביום שבו המדינה תוותר על אחד מבניה, בניה יוותרו עליה.
"ארבע שנים זה הרבה מאוד זמן. נכשלנו. אנחנו מחמיצים. יש פה כתובת מאוד ברורה. שתי ממשלות. גם ממשלת אולמרט, וגם ממשלת נתניהו. כשנחטף חייל, יש ציפייה שיחזור. חלפה שנה וזה לא קרה. נכשלנו. חלפו ארבע שנים? זה ודאי כישלון. אם אין אופציה צבאית, וכנראה שאין, שבה הסיכויים גוברים על הסיכונים, אז נכון לעשות צעד אחד ולחזיר את גלעד בתהליך של שחרור מחבלים", הוא מרצה את משנתו.
בקיץ 2006, זמן קצר לאחר שנחטף שליט, נערכו דיונים פנימיים בתוך מערכת הביטחון. אלה היו דיונים טעונים. עלו בהם גם שאלות קשות. מידע על אודות מיקומו של שליט, לפחות באותו השלב, לא הגיע. האופציה הצבאית עמדה אמנם על הפרק, אבל האינפורמציה לצורך תכנון מבצע כזה בוששה לבוא.
"איך זה", שאלו אז באותם פורומים סגורים, "שבמשך תקופה כזו, בשטח גיאוגרפי קטן יחסית, במקום שאנחנו אמורים לדעת עליו הרבה יותר, אין לנו אפילו קצה חוט?". בין צה"ל לשירות הביטחון הכללי התקיים באותה ימים תקופה ויכוח נוקב בנושא חלוקת אמצעי האיתור. השב"כ דרש שיוקצו לו יותר אמצעים לצורך הגברת הפעילות לאיתורו של שליט. בצה"ל טענו שעודף המשימות מקשה עליו לבצע פעולות אחרות, כולל דרישות בסוגיית שליט.
העניין הועבר להכרעת שר הביטחון דאז עמיר פרץ. פרץ, וזה נכתב כאן לראשונה, הכריע לטובת השב"כ. בפועל קבע כבר אז שהטיפול בנושא גלעד שליט יקבל "עדיפות עליונה". השבוע, סירב שר הביטחון לשעבר להתייחס לדברים. שליט נחטף במשמרת שלו. הוא היה אז בחודש הראשון שלו כשר ביטחון. הוא גם זה שקיבל את הטלפון שהודיע לו על החטיפה באותו הבוקר. מה הרגיש באותם רגעים, לא הסכים להגיד.
רק אמר ש"מיד עם ביצוע החטיפה פעלו כוחות צה"ל בכל האמצעים, כולל כניסה לשטח שמעבר לגדר, במטרה לאתר את שליט ולהחזירו באופן מיידי". "במקביל", אמר פרץ, "הפעלנו גורמים בינלאומיים רבים, במיוחד את המצרים, אך הדבר לא הביא לכדי פתרון".
די מהר החלו תהליכי הידברות בתיווך גורמים נוספים. הוקמו צוותי עבודה משותפים לכל זרועות הביטחון, ועופר דקל מונה למתאם המשא ומתן מטעם ישראל. דקל, העיד השבוע פרץ, עשה "עבודה חשובה". הוא שהכין את התשתית שתאפשר סיכום של מספר האסירים שישוחררו ובחינת הרשימות שתעבורנה מצד החמאס.
בפורומים השונים שדנו בנושא, אומר פרץ, היו עמדות שונות. העמדה שלו הייתה שצריך להגמיש את הקריטריונים, ולאפשר שחרור של אסירים עם דם על הידיים כדי ליצור מרחב תמרון גדול יותר לגורמים שמנהלים את המשא ומתן, וכך, בעצם, לסיים את הפרשה.
"צריך להחזיר את גלעד שליט הביתה, יהא המחיר אשר יהא", אמר השבוע דני יתום. יתום, לשעבר ראש המוסד, אלוף במילואים. כמו דיין, גם הוא איש סיירת מטכ"ל. שימש כסגן מפקד הפעולה לשחרור מטוס סבנה. "האפשרות שגלעד יינמק בכלא יותר קשה לנו כמדינה, מאשר אם נשחרר מחבלים עם דם על הידיים", הוא אומר. "יש חשיבות עצומה ל'אתוס'. שלא רק אומרים שעושים הכל, אלא גם עושים הכל. בהיעדר יכולת להביא את גלעד באמצעות פעולה צבאית, ואם אין פעולה צבאית, כנראה אין יכולת. צריך להחזיר את גלעד ולהציל אותו", אמר.
בכל זאת, מה קרה לאופציה הצבאית?
"אני לא רוצה להיכנס לזה. אפשר להניח שהוצגו אלטרנטיבות מכל הסוגים, ובסופו של דבר לא עושים פעולה צבאית בגלל שאין די מידע. או שיש, התמונה ברורה, אבל למשימה יש סיכויים לא מבוטלים להיכשל. לדעתי המדיניות צריכה להיות כזו שכשיש אופציה צבאית, עושים. גם כשיש אופציה צבאית ועושים, לא תמיד מצליחים. עיין ערך נחשון וקסמן ז"ל. בהיעדר אופציה צבאית מנהלים משא ומתן עם מחבלים. הלוחמים של היום אמיצים באותה המידה שאנחנו היינו. אולי אפילו יותר.
"המפקדים חכמים באותה מידה ואפילו יותר. היום היינו עושים שוב את סבנה. בטח. גם את אנטבה. עובדתית עשינו פעולות מאוד נועזות. פה לא עושים, כי אי אפשר. מי שמחליט בחן את העניין והגיע למסקנה שאי אפשר בגלל סיבה מבצעית או מודיעינית. סיפור המשט מוכיח שצריך לשפר את המודיעין, בלי צל של ספק, אבל זה לא אומר שאין מודיעין בעניין שליט. כל עניין לגופו. אם לא עושים פעולה צבאית, על אף שיש תמיהה גדולה איך במרחב של קילומטרים ספורים, לא באנטבה, או בדמשק, כלוא חייל שלנו ואין אופציה צבאית, צריך לקיים משא ומתן ולשחרר את גלעד", אמר יתום.
יתום מדבר על המחיר. "מתוך היכרותי את ארגוני המחבלים ואת הדינמיקה של משאים ומתנים כאלה", הוא אומר, "הם לא יורידו מחיר ולא ייכנעו. מי שחשב לפני ארבע שנים שאם ננהל איתם משא ומתן הם יורידו את המחיר, טעה. ההפך. הזמן משחק לרעתנו וגם לרעת גלעד. נכון לעכשיו נכשלנו. נכשלנו כישלון מחפיר בסוגיית גלעד שליט. אני מאמץ את מה שתבע בז'רגון הלאומי אהוד ברק, 'מבחן התוצאה'. אם גלעד יהיה בבית, לא משנה באיזו דרך, הצלחנו. כרגע, הלב נחמץ.
"חינכתי דורות של לוחמים שלא נזניח ולא נשאיר אף אחד בשטח. גם לא גופה. יש חוזה לא כתוב בין המדינה לחייל. החייל חייב להתגייס והמדינה חייבת להציל אותו. את גלעד שליט לא הצלנו", אמר יתום. לשלוח כוחות ללב עזה, אזור צפוף, שקשה מאוד להתגנב אליו, להגיע אליו בחשאי, בהפתעה, זה חלק מהאפשרויות שנשקלות, בהנחה שיודעים היכן הוא מוחזק.
שמואל זכאי, תת אלוף, היה מפקד אוגדת עזה. אומרים שאת עזה סיטי, הוא מכיר כאת כף ידו. "כשחוטפים אזרח, חייל, או קבוצה של אזרחים מיד תולים שלט מעל כל החפ"קים שמטפלים באירוע 'המטרה, לשחרר את בני הערובה'. יש כל מיני אופציות", הוא אומר. "כל אופציה נבחנת מול המטרה, שחרור החטופים. נניח שיש אופציה צבאית, לעשות מבצע צבאי לשחרור שליט. לא עושים מבצע כזה רק כדי 'לעשות מבצע'. צריך שגלעד יגיע בחיים הביתה.
"נושא החטופים, לפני כן קראו להם 'שבויים'", אומר זכאי, "אינו חדש. לא בשיח הישראלי ולא בדברים שמדינת ישראל התמודדה איתם. ישראל שילמה תמיד מחיר גבוה תמורת שחרור חטופים. החזירו מאתיים שבויים אחרי מלחמת כיפור, שחררו אלפי מחבלים, ואף אחד לא דיבר אז על כושר ההרתעה שלנו. זה אחד השיקולים, אבל לא השיקול העיקרי. העובדה שגלעד שליט יושב בשבי פוגעת לא רק בו ובמשפחתו. זה פוגע במחויבות הערכית של מדינת ישראל.
"אין בזה גם תבונה מדינית בהתנהלות מול חמאס. כשאנחנו מנסים להתנהל מול חמאס באופציות צבאיות, ומערכת השיקולים שלנו אומרת ש'יש חייל בשבי החמאס, לכן אנחנו צריכים להגביל את הפעילות שלנו, מחשש שיבולע לו', זה מגביל את איכות הפעולה שלנו.
"אנחנו נצטרך כנראה לשלם מחיר גבוה להחזרתו של גלעד הביתה, אבל מדינת ישראל צריכה לשלם את המחיר הזה. אני אומר את זה כאחד שברור לו שגם אנחנו וגם ילדינו יכולים להיפגע משחרור שליט על ידי מחבל מתאבד. למרות שאני מודע לסיכונים אני אומר: 'תשחררו'. לא מתוך ראייה של טמטום, שאין בזה סיכון. כל השאלה פה היא של מנהיגות. יכולת לקבל החלטות.
"האופציות לא מעניינות אותי. התביעה היא אחת: 'תשחררו'. גם בגלל המחויבות הערכית, הנזק הערכי. מדינת ישראל תמיד שילמה מחירים גבוהים ולא יצאה מוחלשת מהעניין. הדבר השני הוא השיקול המדיני אסטרטגי-תועלתי. זה שגלעד שליט יושב בשבי מחליש את יכולת המדינה להתמודד עם חמאס. מגביל את הפעילות הצבאית שלנו וכל פעילות אחרת מולם. אנחנו לא מנהלים משא ומתן עם עצמנו. יש פה צד שני שהוא שטן, בן בליעל, סוחר בדם ובסבל של אנשים. גם בבני עמו. לא אכפת לו לסחור בסבל של גלעד. הוא מתנהל באופן ציני. השאלה אם אנחנו לא משחקים לידיים שלו, כי המחיר בעתיד יהיה גבוה יותר".
האם לדעתך נכשלנו?
"נכשלנו. ודאי. ארבע שנים יושב חייל ישראלי בשבי ולא הצלחנו לשחרר אותו. איך ישחררו אותו, פחות מעניין אותי. אותי מעניין שישחררו אותו. שהסוגיה הזאת תרד מסדר היום ותאפשר לנו גמישות הרבה יותר גדולה בבחינת הצעדים שלנו, במדיניות ובהתנהלות המאוד בעייתית שיש לישראל עם חמאס. זה ששליט יושב בשבי מגביל את הפעילות של מדינת ישראל", אמר.
כמה פעמים במהלך ארבע השנים האחרונות נדמה היה שעסקת שליט עומדת להבשיל, וגלעד עתיד לחזור הביתה. בכל צומת כזה שבה ועלתה מחדש שאלת המחיר. ראש המוסד והשב"כ הביעו מורת רוח, משיקולים ביטחוניים.
"הנושא שאליו צריך לדעתי להתייחס הוא נושא ההחלטה, שבסופו של דבר הוא החלטה מדינית", אמר השבוע יעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ. "אני האחרון שאטען שזו החלטה קלה, אבל אני סבור שאפשר וצריך היה לקבל החלטה, למרות המחיר הכבד. כל אלה שמנסים להפחיד אותנו ולאיים עלינו לא אומרים דברי סרק. בכל זאת, מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא נחושה, ותפקידה להיות כזאת, להחזיר חיילים הביתה, כשהיא יודעת שתצטרך לשלם על זה מחיר כבד. אם לא, אז שתקום ותאמר כבר בהתחלה 'לא נשלם כל מחיר'.
"אנחנו מכירים את המציאות באזורנו, וגם את האויב הנורא שנקרא חמאס. באי קבלת ההחלטה קרוב לארבע שנים, וכתוצאה ממשט השלום, אין בכלל ספק שהחמאס התחזק. אני יודע שמי שמטפל בנושא הזה עושה הרבה, אבל כל פעילות שלא תיעשה צריכה בסופו של דבר להיות בהחלטה של מדינת ישראל, והחלטה כזאת מבוששת לבוא. ככל שאנחנו מאחרים, המחירים יהיו כבדים יותר.
"בנושא שבויים ונעדרים, כבעל ניסיון, ברגע שאתה לא 'מספק את הסחורה', נכשלת. אנחנו נכשלנו. כל עוד גלעד לא בבית, לא ביצענו את המשימה. יש לנו דוגמאות לא קלות מהעבר, בהן לו פעלנו בשנה-שנתיים הראשונות, עוד יכולנו להחזיר את האנשים הביתה. ככל שהזמן נוקף והשנים עוברות, החשש שלי הוא שאנחנו עלולים להגיע גם במקרה של גלעד שליט למצב שהבעיה לא תיפתר".
בחדר המפקד בסיירת מטכ"ל תלוי שלט "המעז מנצח". זה המוטו של ה"יחידה", שהושאל מיחידת העלית המקבילה בצבא הבריטי, האס-איי-אס. מתחת הוסיפו הלוחמים ש"גבול ההצלחה הוא הכישלון".
"זאת אומרת", פירש לי האלוף במילואים דיין, ש"מעז מעז, עד שהדברים גם נכשלים". "במלחמה", כך לדבריו היה אומר תמיד גם ללוחמים שלו, "בניגוד לספורט, צריך גם לנצח. לא מספיק להשתתף. בעניין שליט, השתתפנו מספיק. עכשיו הגיע הזמן לנצח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם