ואיזה מסכנים שחקני נבחרת קוריאה הצפונית
אף אחד לא ציפה מהם לחזור הביתה עם גביע אבל גם לא ציפו שהם יביכו ככה את קים ג'ונג איל. השאלה היא מה יעלה כעת בגורל האומללים?
מון קים נאם, מאמנה לשעבר של הנבחרת, שערק ב-2003 לדרום קוריאה, סיפר השבוע בראיונות לתקשורת שהדיקטטור קים ג'ונג איל הוא פריק גדול של כדורגל.
קים, שהיה בעברו כדורגלן חובב, דאג תמיד לפנק את שחקני נבחרתו. הם היו הספורטאים הכי מאובזרים, הועלו למעמד על בדיקטטורה, זכו למענקים יפים לאחר ניצחונות ולדירות מרווחות.
הוא מעולם לא ציפה מהם שיביאו לו את גביע העולם, אבל ציפה למעט כבוד לאומי, ולכן, אמר המאמן העריק, לא יסלח לשחקניו על אחת התבוסות הקשות שידע גביע העולם (ב-2002 הביסה נבחרת גרמניה את ערב הסעודית 8:0).
מעט מאוד פעמים ב-50 השנים האחרונות שוגרו תמונות של חוגגים מרחובות פיונגיאנג. זה קורה בדרך כלל כשהשליט הכל-יכול מארגן מפגן כוח צבאי ומוציא לרחובות אלפי אנשים שיצדיעו לו ולסוללת טילי הגרעין שלו, חוד החנית של הצבא הממושמע והכוחני של הרפובליקה הדמוקרטית העממית (היינו, צפון קוריאה).
אבל זה קרה השבוע. תמונות מפיונגיאנג הגיעו לכל העולם. הבירה הצפון-קוריאנית הצטחצחה לקראת משחק הכדורגל של הנבחרת הלאומית עם פורטוגל, ולראשונה הגיע אירוע הספורט ההיסטורי הזה לתושבים בשידור חי בטלוויזיה.
זה היה זמן מצוין מבחינת קים להראות לעולם אלפי חוגגים עם דגלי הלאום מול מסכי ענק מעודדים את גיבורי הכדורגל המקומיים ולצאת מהדימוי הצפון-קוריאני של עוני, רעב, צבא ודיכוי מתמשך.
"התחלנו לסגור את המפעל מדי יום בשמונה בערב כי העובדים
את המשחק ההוא מול ברזיל ראו אזרחי צפון קוריאה באיחור אופנתי של כמה שעות. בכל זאת, היה חשש שהנבחרת תעשה בושות ותגרום לפגיעה במורל הלאומי.
במשחק נגד פורטוגל, שלפחות על הנייר חלשה מברזיל, היו בטוחים שההופעה תהיה מרשימה אף יותר. "המשמעת המרשימה במשחק נגד ברזיל העלתה את הציפיות באופן מופרז מהנבחרת", פירשן קים יונג היון, פרופסור מאוניברסיטת דונגוק בדרום קוריאה, שהעריך שהמשטר בפיונגיאנג השליך את יהבו על הנבחרת וביקש לנצלה כדי לחזק את מעמדו על רקע הקשיים הכלכליים והדיפלומטיים שעמם מתקשה צפון קוריאה להתמודד.
כמה דקות בלבד לתוך המשחק מול פורטוגל התבררה, כאמור, ההחלטה לשדרו בשידור חי כטעות. הקוריאנים הגיעו למשחק זחוחים עדיין מהמשחק נגד ברזיל, אבל עד מהרה נחרדו לגלות שהפעם זה הולך להיות סרט אחר. אחרי השער הרביעי הושתקה הפרשנות.
השלטונות כבר הבינו שההשפלה קשה. אחר כך, עם שריקת הסיום, מיהרה הטלוויזיה הממלכתית לסיים את השידור וחסכה מקהל הצופים את תמונות פניהם הנפולות של השחקנים. במקום זאת, צפו הצפון-קוריאנים בעובדי בית חרושת ובמהנדסים מקומיים המהללים ומשבחים את הרודן קים. ביום שלמחרת התעלמה התקשורת המקומית כליל מהתבוסה. אף אחד לא סיקר את המשחק המשפיל.
ההנהגה יכולה הייתה לפחות להתנחם בדבר אחד: נציגיה לא היו צריכים להתמודד בדרום אפריקה עם הפגנות של פעילי זכויות אדם נגד המשטר הרודני. הפגנות מתברר, כמו מלחמות, לא פורצות בזמן מונדיאל. כולם הרי רואים כדורגל.
הנבחרת הצפון-קוריאנית עוררה עניין רב בדרום אפריקה עוד לפני שנגעה בכדור. לא בכל יום נתינים צפון קוריאנים מנהלים מגע עם העולם החיצון, זה שמחוץ לדיקטטורה הקומוניסטית. בכל זאת, מדובר באחת המדינות המסוגרות בעולם.
בשנת 2010, למשל , מדברים על כך שבין 150 ל-200 אלף מתנגדים פוליטיים ובני משפחותיהם מוחזקים במחנות ריכוז בצפון קוריאה.
פיונגיאנג מכחישה את דבר קיומם של המחנות האלה, המוקפים בגדרות חשמליות, אך צילומי הלוויין סותרים את ההכחשות. לפי עדויות מעטות שהגיעו למערב, אסירי המחנות חיים בשגרה אכזרית שכוללת עבודות כפייה, הוצאות להורג לעיני בני משפחה, הרעבה המונית, מעשי אונס, ואפילו ניסויים בבני אדם.
חלקם נולדו למציאות זו. ולא שחייהם של שאר האזרחים הפשוטים קלים בהרבה. הם לא יכולים לעזוב סתם כך את ארצם, ודאי שאין להם אפשרות להתבטא בחופשיות ורובם לא מכירים חיים ללא מצוקה.
למעשה, כבר שנים ארוכות שצפון קוריאה מתקשה לכלכל את עצמה ולהאכיל את תושביה, בגלל שילוב של אסונות טבע, בידוד בינלאומי וכלכלה חולה. ההערכות מדברות על כך ששני מיליון בני אדם כבר מתו מרעב מאז אמצע שנות התשעים, והאיום המתמיד לפתוח במלחמה נגד הדרום לא מסייע לשפר את המצב. העיקר שקים ג'ונג איל מתגאה בכך שיש לו אחד הצבאות הגדולים בעולם.
את כל זה מתאמצים כבר שנים בצפון קוריאה להסתיר ולכן השחקנים שיצאו מגבולות הארץ לטורניר היוקרתי העבירו את מרבית זמנם כשהם מסוגרים במלון מרוחק ושמור היטב בצפון יוהנסבורג, ואפילו את הארוחות שלהם נאלצו לאכול בנפרד משאר הנבחרות, כשטבח שהובא במיוחד מפיונגיאנג בישל להם את האוכל.
נאסר עליהם גם לעזוב את מעון הקבוצה בימים החופשיים, כך שטיולים ומסעות שוטטות עצמאיים לא היו אפילו אופציה עבורם. וכדי לחסוך בכסף, או בחשיפת אזרחים נוספים לעולם הגדול, המדינה שכרה להם אוהדים סינים. אולי זו גם הסיבה שמרבית האימונים שערכה הנבחרת היו סגורים, והמאמן קים ג'ונג הון התיר לשחקן אחד בלבד להופיע בפני הכתבים - ג'ונג טיי-סה, דרום קוריאני במוצאו, שנולד ביפן ועבר לצפון קוריאה לפני כמה שנים. גם האישור הזה, אגב, התקבל אחרי שפיפ"א הבהירה לצפון קוריאנים שאלה הם חוקי המשחק ושהם חייבים לצאת לתקשורת.
עוד לפני התבוסה הקשה לפורטוגל בתחילת השבוע חיפשה התקשורת העולמית סיפורים עסיסיים על הנבחרת המסתורית. שמועה עיקשת אחרי המשחק מול ברזיל טענה כי ארבעה שחקני נבחרת ברחו באמצע הלילה מהמלון ולא הגיעו לאימון הבוקר. פיפ"א הכחישה את הידיעה. נטען גם שהדיקטטור הצפון-קוריאני מתקשר למאמן בזמן אמת, במהלך משחקים וקובע את ההרכב שיעלה על הדשא ואת החילופים.
"יאשימו את השחקנים בהפסד ויטענו שהם חלשי אופי", אמר השבוע גולה צפון קוריאני לכתב הבי-בי-סי. אולם, מאמן הנבחרת קים ג' ונג הון התעקש במסיבת העיתונאים שהתקיימה לאחר המשחק שהשחקנים לא ייענשו בשל היכולת העלובה שהציגו. "הדברים אינם מתרחשים תמיד באופן שבו היינו רוצים. עם זאת, לא יהיו לכך השלכות כלשהן", אמר .
כך או כך, הטלוויזיה הממלכתית נרתמה לעודד את העם ושידרה ראיונות עם אזרחים וספורטאים שמדברים בגאווה על נבחרתם. "כשחקן כדורגל, אני מאוכזב ונבוך מהתוצאה", אמר שחקן בליגה המקומית, "אבל נתרכז בפיתוח היכולות שלנו ואם נתמודד שוב מול פורטוגל, ננסה לנצח אותם". גם המאמן הסתכל על חצי הכוס המלא. "הנבחרת שלנו הגיעה למונדיאל לראשונה זה 44 שנה. למרות ההפסד, היא הותירה רושם חיובי על אוהדי הכדורגל בבית".
חרף היריבות, רבים בדרום קוריאה הביעו סימפתיה לנבחרת, אך כאן לא ניסו להצניע את גודל התבוסה, והיו מי שהחליטו לנצלה כדי להתנגח במשטר הרודני. "יצרנו קשר עם אזרחים צפון קוריאנים, והם אמרו שהם חשים אכזבה עמוקה", סיפר לעיתון הדרום קוריאני "צוסון אילבו" קים סונג-מין, שעומד בראש תחנת הרדיו "צפון קוריאה החופשית", שמשדרת מהדרום. "יש אנשים שלא יסלחו לשחקנים לעולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם