נסיך מצרים: גמאל מובארק הוא היורש
במצרים ובישראל סבורים שמובארק מכשיר את בנו ליום שאחרי ולאור הדיווחים על מצבו הרפואי, התרחיש עשוי להפוך בקרוב למציאות
החתונה בשארם נקבעה ל-4 במאי 2007, יום הולדתו ה-79 של הנשיא מובארק. הכלה, ח'דיגה אל-גמל - מוני, בפי חבריה - הייתה אז בת 24. החתן , גמאל מובארק, ג'ימי, היה בן 44. תושבי מצרים, שבוחנים את גמאל תחת זכוכית מגדלת, התייחסו אל האירוע כאל מהלך מחושב, צעד אסטרטגי לקראת דחיפתו אל כס הנשיאות, במקומו של אביו.
למעלה משלוש שנים חלפו מאז חתונתם של גמאל וח'דיגה. לפני ארבעה חודשים נולדה פארידה, בתם הבכורה. בניגוד להערכות האופוזיציה, גמאל עדיין לא ירש את אביו. בשנה הבאה ייערכו במצרים בחירות לנשיאות, אולם חוסני מובארק לא הצהיר שהוא מתכוון לפרוש. גמאל, מן העבר השני, לא הודיע שאין בכוונתו להתמודד.
הוא גם לא הודיע שלא. הכל נותר פתוח. אך במצרים, ובמידה רבה גם בישראל, משוכנעים שמובארק והמערכת השלטונית הנאמנה לו, מכשירים את גמאל בהדרגתיות. על רקע הדיווחים על התרופפות במצבו הבריאותי של מובארק, התרחיש הזה הופך להיות ריאלי יותר ויותר.
גמאל מובארק, יליד 1963, לא עונה לפרופיל הטיפוסי של מנהיג ערבי. מאז מהפכת הקצינים החופשיים, בשנת 1952, תמיד עמד איש צבא בראשה של מצרים. גמאל, לעומת זאת, בא מרקורד אזרחי. הוא למד בבית הספר הפרטי סיינט ג'ורג' בקהיר, שם למדו גם עלא, בנו הבכור של הנשיא מובארק, וגמאל סאדאת, בנו של הנשיא סאדאת. כל השיעורים הועברו באנגלית, למעט שיעורי האזרחות, שנלמדה בערבית. צרפתית נלמדה כשפה זרה שנייה. שם התעצב חינוכו הפרומערבי של גמאל.
בראיון נדיר בעיתון הצרפתי "פוליטיק אינטרנסיונל" סיפר גמאל מעט על ילדותו והחוויות שעיצבו אותו. "בגיל צעיר מאוד למדתי את המשמעות של להיות בנו של איש צבא", סיפר גמאל, "למדתי מה המשמעות של'כבוד', והיום אני מבין זאת יותר מתמיד. הדור שלי מורכב מעשרות אלפי מצרים, אשר המלחמה הותירה בהם את חותמה. החוויה הזו עוזרת לנו להעריך את ערכו האמיתי של השלום". לדבריו , הפוליטיקאים הנערצים עליו הם וינסטון צ' רצ'יל ומרגרט תאצ'
עם תום לימודיו התיכוניים עבר גמאל ללמוד מינהל עסקים באוניברסיטה האמריקאית בקהיר, והמשיך לתואר שני באותו התחום. לאחר מכן, החל לעבוד בסניף המצרי של "בנק אוף אמריקה", משם הועבר לסניף בלונדון והפך לאחד המנהלים.
עיקר עיסוקיו של גמאל התמקדו בניהול השקעות. לאחר 11 שנים עזב את הבנק עם כמה מעמיתיו, ויחד הקימו את חברת Medinvest, שניהלה קרן הון פרטית. בשנת 1998 הקים גמאל את עמותת "דור העתיד", אשר מוקדשת לטיפוח יזמים צעירים במצרים. גם כיום הוא משמש כיו"ר העמותה.
הקריירה הפוליטית של גמאל מובארק החלה בשנת 2000, לאחר ש"נקרא לדגל" על ידי אביו. גמאל הצטרף אל מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית הדמוקרטית, והתברג בהנהגתה. בשנת 2002 הוקפץ גמאל גבוה בהיררכיה של המפלגה, לאחר שהתמנה למזכ"ל הוועדה לענייני מדיניות. זהו הגוף החזק ביותר במפלגת השלטון, שהציב את גמאל בעמדת זינוק לכל תפקיד שלטוני אפשרי.
התבססותו הסופית של גמאל בפוליטיקה המצרית נעשתה בשנת 2004, עם הקמת ממשלה חדשה, בראשותו של הד"ר אחמד נזיף, אשר מכהן עד היום. לא במקרה, רבים מהשרים החדשים בממשלה היו מקורביו ובני בריתו של גמאל.
חלקם הגדול עבד איתו בוועדה לענייני מדיניות של המפלגה. השפעתו של גמאל על הממשלה הייתה כה חזקה, עד שהממשלה כונתה במצרים "הקבינט של גמאל".
הממשלה החדשה, בהשפעתו של גמאל, החלה בשורה של רפורמות פנימיות. בין היתר, ניסה גמאל למצב את עצמו ככוח דמוקרטי וקידם נושאים כמו זכויות אדם. עם זאת, עיקר עבודתו נגעה לתחום הכלכלי - המגרש הביתי שלו - בניסיון להפוך את הכלכלה המצרית למודרנית ופתוחה. אך בעוד המגזר העסקי נותן לגמאל קרדיט על דחיפת הכלכלה, מבקריו טוענים שהרפורמות סייעו בעיקר למקורבים לשלטון. לטענתם, מרבית התושבים ממשיכים לחיות בתנאי עוני, כאשר למעלה מחמישית מאזרחי מצרים משתכרים דולר אחד ליום.
המהלכים ההדרגתיים הללו יצרו במצרים תחושה כמעט בלתי ניתנת לערעור שגמאל יהיה זה שיירש את אביו. הן תומכיו והן מתנגדים משוכנעים בכך. הנשיא מובארק עצמו כלל לא התייחס לאפשרות, ולפחות באופן רשמי יש בכוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות, שייערכו בשנה הבאה. עד לפני כמה שנים נהג גמאל להכחיש שיש לו שאיפות לרשת את אביו, אולם לאחרונה בחר להתעלם לחלוטין מהאפשרות הזו.
"זה לא סוד שגמאל מובארק הוא מועמד מוביל", אומרים גורמים מדיניים בישראל, "הוא בכיר במפלגה הלאומית דמוקרטית, הוא נמצא במקום חשוב מבחינת היכולת להמשיך הלאה. הוא מעורב בנושאים שקשורים למדיניות חוץ ויש לו פרופיל גבוה בנושאי פנים. לאחרונה היו התבטאויות של בכירים מצרים, כולל ראש הממשלה נזיף, שתמכו במועמדות של גמאל, אבל ככלל יש במצרים הנחיה מלמעלה לא לדבר על הנושאים הללו".
ההנחיה הזו באה בשל התנגדות חריפה, מימין, משמאל ובעיקר מצד הזרם האיסלאמי, למינויו של גמאל. יריביו טוענים כי יהיה צורך לערוך בחירות דמוקרטיות ושקופות, ולא להנחית את בן הנשיא. "קיבלנו בברכה את גמאל מכמועמד לנשיאות כמו כל אזרח מן השורה", אמר מהדי עאכף, מנהיג האחים המוסלמים, "אולם כאשר שינו סעיפים בחוקה והפכו את העריצות לחוקית, בשלב זה אמרתי שאנו מתנגדים לו במאת האחוזים".
לצד אופוזיציה מבית, אחד מסימני השאלה המרכזיים הוא כיצד יגיב הצבא לניסיון להוריש את התפקיד לגמאל. ההערכה הרווחת כי ראשי הצבא, הנאמנים לנשיא, יעדיפו את המשך הסטטוס הקוו, כל עוד מובטח להם שמעמדו החזק של הצבא יישמר.
באשר לתמיכה חיצונית, גמאל מובארק אהוד ביותר בארצות הברית וביתר מדינות המערב, בשל גישתו הפרגמטית, המזכירה את זו של אביו. כך למשל, פועל גמאל בנחרצות נגד הקיצוניות הדתית.
הוועדה לענייני מדיניות בראשותו פועלת למנוע מנשים ללכת עם ניקאב, הרעלה השחורה אשר מכסה את כל הגוף. גמאל לא היסס בעבר להתייחס בתקיפות אל התחזקות האחים המוסלמים במצרים. "זוהי בעיה שאנו מתייחסים אליה ברצינות", אמר גמאל, "הדת היא מרכיב חשוב בחברה שלנו, ועדיין, יש גורמים שמשתמשים בה כדי לקדם את רעיונותיהם החתרניים". לדבריו , מצרים לא תשנה את מדיניותה, שאוסרת על מפלגות לרוץ על בסיס מצע דתי.
אך השאלה המרכזית ביותר, אולי, היא כיצד יתייחס גמאל להסכם השלום עם ישראל. ההערכה בישראל היא שאם אכן גמאל יעלה לשלטון, הוא לא יוביל שינוי מדיניות אסטרטגי. "גמאל מוביל את אותה אסכולה, את אותה גישה מתונה", אומרים בישראל, "הם יודעים ומבינים שהשלום הוא נכס".
אותם הדברים אמר גמאל מובארק בעצמו בראיון ל"פוליטיק אינטרנסיונל". כאשר נשאל על הסכם השלום, הביע גמאל תמיכה לא מסויגת במהלך. "אין ספק שסאדאת עשה את הבחירה הנכונה", אמר. "הוא צדק כאשר לא נכנע ללחץ של מדינות ערב, שסירבו לדבר אז על שלום. רוב המצרים מסכימים על הנקודה הזו".
עם זאת, גמאל מודע להלכי הרוח בארצו, לביקורת שיש נגד ישראל ולמאבק בנורמליזציה. הוא מייחס את הדברים לכך שעדיין אין הסכם כולל בין ישראל לכל העולם הערבי, אולם גם זה, כך נראה, לא מוריד מתמיכתו בשלום.
"מי שמדבר עם פרשנים בקהיר שומע מילים תקיפות על היחסים בין מצרים לישראל", אומר גמאל, "אבל מה שמשנה זה לא מה ששומעים בבתי הקפה או מה שקוראים בעיתונים. הדבר החשוב הוא המדיניות של הממשלת המצרית. אני עדיין משוכנע שאם נסביר למצרים את כל היתרונות שקיבלנו מהשלום, ואת כל הדברים שהם היו עלולים להפסיד אילו עדיין היינו במצב בשל מלחמה, איש לא היה מוכן לוותר על ההזדמנות הזו".
לדבריו , גם אם יופעל לחץ על ממשלת מצרים, הדבר לא יביא לשינוי מדיניות. "מצרים בחרה את הצד שלה לפני 30 שנה", אמר גמאל, "בחרנו בצד של השלום ואין לנו שום כוונה לשנות זאת. לאחר שזה נאמר, בין אם אנחנו אוהבים זאת ובין אם לאו, היחסים שלנו עם ישראל מושפעים מהמצב באזור ובמיוחד מהסכסוך הפלסטיני הבלתינגמר. זו הסיבה שמצרים, לצד גורמים אחרים, מנסה למצוא פתרון בר קיימא".
בניסיון להגיע לפתרון, גמאל לא מהסס לצייר שני מחנות יריבים בתוך העולם הערבי והמוסלמי. בצד אחד עומדת איראן, אשר נעזרת בבני בריתה: סוריה, חמאס והחזבאללה. בצד השני הוא מציב את מצרים וסעודיה, כמדינות מתונות, שמנסות לבלום את ההתפשטות האיראנית.
"איראן מרוויחה מהמצב הנוכחי בעיראק", טוען גמאל, "היא מנסה להרחיב את השליטה על חיזבאללה בלבנון ולערער את היציבות בעזה, שנמצאת תחת שלטון חמאס". הוא מסכים שסוריה ואיראן פועלות בשיטתיות כדי לנסות לטרפד את מאמצי השלום. "הפתרון היחיד הוא למשוך את השטיח מתחת לרגליהם", הוא אומר, "יום אחד, כאשר הסכסוך הישראלי-פלסטיני יסתיים, התנועות הללו יאבדו את השפעתן".
בינתיים , על רקע הביקורת המתמשכת על כך שנדחף לרשת את אביו, מבהיר גמאל כי אינו רואה את עצמו פועל תחת צלו של אב דומיננטי. "השיקול הזה הוא משני עבורי", הוא אומר, "הדבר החשוב הוא להמשיך את תהליך הרפורמות שהתחלנו. העם המצרי צריך להשיב על השאלה אם הצלחתי כיוון שאבי הוא הנשיא או בגלל כישוריי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם