מאסר לערבי שהתחזה ליהודי ואנס במרמה
ביהמ"ש גזר שנה וחצי מאסר על תושב מזרח י-ם ששיקר לצעירה וסיפר שהוא יהודי כדי לקיים עמה יחסי מין. "להגן על הציבור מעבריינים כאלו"
נציג הפרקליטות, עו"ד דניאל ויטמן, טען כי קאשור אמנם ביצע את זממו בלא להפעיל כוח, ואולם הוא פוגג את יכולת התנגדותה למעשיו באמצעות מצג השווא אודות מצבו האישי - כרווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי. כך ניצל את רצונה בקשר רגשי עמוק, שרק בגללו הסכימה לקיים עמו יחסי מין.
על פי כתב האישום בו הודה הציג עצמו קאשור, בן 30, בפני צעירה שהכיר במרכז ירושלים בשנת 2008 כרווק יהודי, זאת למרות שהוא נשוי, המעוניין בקשר רומנטי משמעותי.
הוא הציע לה להתלוות אליו לבניין ברחוב הלל והיא הסכימה. בהגיעם לקומה העליונה הפשיט קאשור את הצעירה ובעל אותה, בהסכמתה, שכאמור הושגה במרמה. לאחר שביצע בה את זממו הוא עזב את הבניין והותיר אותה עירומה בקומה העליונה בבנין.
התביעה טענה תחילה כי המתלוננת התנגדה באופן ממשי למעשים ואולם במהלך המשפט העידה הצעירה כי הסכימה למעשים מתוך שחשבה שמדובר ביהודי. לאור זאת תוקן כתב האישום ויוחסה לנאשם עבירת אונס ומעשים מגונים במרמה.
קאשור לקח אחריות חלקית לביצוע עבירות האונס והמעשים המגונים, אך טען כי המעשים בוצעו בהסכמתה המלאה של המתלוננת. שירות המבחן התרשם כי במהלך תקופת מעצרו עבר הנאשם "תהליך של חשבון נפש", וכי הוא משקיע מאמצים בניהול אורח חיים נורמטיבי. לפיכך המליץ השירות להתספק במאסר בפועל קצר שירוצה בעבודות שירות.
הסנגור, עו"ד עדנאן עלאדין, ביקש לעומת זאת להתחשב בתסקיר החיובי של שירות המבחן, המלמד, לדבריו, על "הפוטנציאל השיקומי הגבוה" של מרשו.
השופט סגל קבע כי אין חולק שהנאשם ביצע במתלוננת עבירת אינוס. בכך הודה, ובשל כך הורשע בדין. "אכן", הוא הדגיש, "אין לפנינו מעשה אינוס 'קלאסי' - כוחני, וכתב האישום שהוגש בתחילה, בו צוינה התנגדותה הממשית של המתלוננת למעשי הנאשם, תוקן בהמשך ההליך, לאחר שמיעת עדותה, באופן שהובהר כי המעשים אמנם בוצעו בהסכמתה, אלא שזו הושגה במרמה, בהסתמכה על מצג שווא אלמלא סברה כי הוא רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי, לא הייתה משתפת עמו פעולה".
סגל הוסיף כי שיקומו של הנאשם אכן נראה נגיש ואפשרי, אך "עם כל הרצון הטוב ללכת לקראתו ולהקל בעונשו, ככל שניתן, איני סבור שזה המקרה להסתפק במאסר בפועל בעבודות שירות". מה גם שלדעתו, ריצוי עונש מאסר אינו מבטל הישגי שיקום קיימים או שולל הישגים אפשריים.
השופט קבע כי "על בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא - קדושת גופם ונפשם".
לדבריו, "שעה שנשמט בסיס האמון בין בני אדם, כל שכן, עת מדובר בנושאים כה אינטימיים ורגישים, מכונני גורלות, נדרש בית המשפט לעמוד איתן לצדם של הקורבנות – בפועל ובכוח, להגן על שלומם. אחרת, אותם ינצלו, יתמרנו, ירמו, במחיר עונשי נסבל וסמלי".
סגל הוסיף עוד: "אין לדעת ולהבין עד תום כיצד חשה המתלוננת לאחר שעזב הנאשם את הבניין, והותירה מאחור – עירומה, בקומה העליונה. מהלך ההתפכחות מהונאה שכזאת וודאי אינו קל, מצריך הוא תעצומות נפש ואמונה בטוב שעוד צופן העתיד. בעשותו כן, הפגין הנאשם אטימות אנושית בסיסית כלפי קורבנו, כמו אך היה בגדר אמצעי לסיפוק יצריו בעבורו, לא יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם