ישראל מתייבשת? בואו נשנה גישה
חשוב לתת לציבור יעדים ומוטיבציה לחסכון במים. אבל אי אפשר שוב ושוב להעביר את האחריות לאזרח הקטן
מצד אחד, אפשר להבין את רשות המים. כשמדברים על תופעות סביבתיות גדולות שכאלה, חשוב לתת לקהל תחושה של מסוגלות להשפעה, נקודות ציון ויעדים נכונים פסיכולוגית ותפיסתית. חשבו על המקרה ההפוך, מה יקרה אם נקבל תחושה שהמשבר הזה לא יעבור לעולם? האם תהיה לנו מוטיבציה לקחת חלק בטיפול בו? מצד שני, צודקים ארגוני הסביבה, חסכון במים צריך להיות מוטמע באורח החיים שלנו ובנורמות התנהגות יומיומיות.
הפתרון הוא שינוי גישה. הגישה בה מנסים לגרום לנו לצמצם היא באווירת מלחמה והאשמה - נלחמים בהתייבשות, וכל מי שאחראי לה חייב לפעול. המסר, בדרך כלל, הוא מנקודת מבט מחנכת ומציבה איסורים. כך למשל גם הפרסומת המיתולוגית - "חבל על כל טיפה!". גם היא באווירת הציווי. אך למרות שאנחנו מדברים על דוגמה ישנה, נראה שגישה לא בדיוק השתנתה. אווירת הציווי והאיסור מלווה את רוב הקמפיינים, במיוחד אלו המבקשים מאיתנו לחסוך מים.
גם אנשים שלא מבינים דבר בשיווק יכולים לתאר לעצמם שבתקשורת בינאישית, פניית האשמה בדרך כלל גוררת היאטמות. הקמפיינים יוצרים תחושה שאנחנו, האנשים הפשוטים, אנחנו האשמים במשבר. אוקי, בזבזתם, עכשיו נגמר, "אין לנו יותר מים לבזבז" - גישה מיושנת שמציגה את "חבל על כל טיפה" באריזה סקסית ועדכנית יותר. הרי המדינה היא האחראית למשבר ועצם העלאת הפרסומת לטלויזיה היא צביעות והתנערות מאחריות. הדיון מוסת מאוד מהר מ"איך עוזרים?" ל"מי אשם?".
איך זה קשור אליי?
במסגרת קמפיין המתאר תופעה חברתית רחבה חשוב לחשוף את קהל היעד באופן בו נגרום לו לרצות להשפיע בחזרה. ואיך נגרום לאנשים לרצות להשפיע לטובה? אחת הדרכים היא לגרום להם להבין שהם מושפעים באופן אישי מהתופעה. כאשר מדברים בסיסמאות גדולות כמו ישראל מתייבשת, התחושה היא של בעיה מדינית אשר מצטרפת לשלל הבעיות אותן קיבלנו במתנה מההוא שיעד אותנו לחיות במקום הזה. ישראל מתייבשת? שתסתדר.
לא צריך לוותר לחלוטין על המסר הקולקטיבי של "ישראל כולה בנמצאת במצוקה", אך בימינו קשה מאוד להניע אנשים רק מתוך תחושה של קולקטיב. זה נכון שבמסגרת הקמפיין כן הורידו אותנו לקרקע ונתנו לנו פתרונות מעשיים לאיך נוכל לסייע באופן אישי,
אבל אם אני מרגישה שהבעיה היא באחריות המדינה לפתור- איך זה בכלל קשור אלי ולמה שאני ארצה לעשות משהו בקשר לזה? התשובות יכולות להיות רבות ומגוונות, החל מהאכזבה בעת הביקור השנתי בכנרת ועד לעלייה במחירי המים.
ועוד נקודה למחשבה. הקמפיין מציג הצעות ודרכים לחסכון אישי במים וזה מעולה, אבל הייתי שמחה לקבל קצת אינפורמציה על איך המדינה משפרת את ההתנהלות שלה בנושא, הרי משה מפתח תקווה הוא לא האשם היחידי ביובש נכון? אז יאללה, אנשי המים, צאו לשטח, דברו עם אנשים ותבינו באמת מה מפריע להם, איפה ההתייבשות פוגשת אותם ומשפיעה עליהם ותתחילו לראות בנו לא אשמים אלא חלק. רק כך אולי נרצה באמת לקחת חלק.
הכותבת, רוני פיבלוביץ, בעבר מנהלת מותג בשטראוס ובקוקה קולה. כיום עוסקת בשילוב עולמות מסחריים וחברתיים. מנהלת מותג באאוטסורסינג המתמחה בפיתוח מותגים חברתיים וסביבתיים. יועצת לחברות מסחריות בנושאי שיווק ירוק ובפיתוח ויבוא מוצרים ירוקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם