ראשי » רייטינג » ברנז'ה » תקשורתגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

גיא פינס? DISLIKE!

גיא פינס לעג לתקרית הביקיני של מיכל אמדורסקי וזה מובן. השאלה שנותרה פתוחה היא למה את זכות הנקמה הראשונה שמרה אמדורסקי דווקא לפייסבוק?

  זה כבר הפך לנורמה: מפורסמים מתאימים את עצמם לטרנדים החברתיים ומשדרגים את הקשר עם הבוחר. בעברית מקווננת-הופכים לעכברי פייסבוק. מעתה זה לא רק פרופיל חסוי מצויד ב-200 חברים צנועים, מעכשיו זורקים צואת כוכבים זה על זה בפייסבוק קבל עם וכל 4,532 החברים.

בפרקים הקודמים: ירון לונדון נוזף במהלך מהדורת שישי של ערוץ 10 בג'ודי שלום ניר מוזס. בר המצווה לבנה שערכה כמה ימים קודם לכן הייתה לטעמו "גועל נפש? והאורחים הם "סתם פרחים". בתגובה זוכה לונדון לסטטוס נקמה בנוסח חטיבת הביניים: "קנאי נטול חיים... עלוב , ממורמר ומתוסכל".

אבל השיא שייך למיכל אמדורסקי ולהסרת הלוט הספונטנית. לאמדורסקי החסודה נשמט הביקיני בשידור חי וגיא פינס, למרות הפצרותיה, שידר גם שידר ביום שאחרי ואף סנט בה על מחיר התהילה שעליה לשלם ולשתוק. בצר לה ישבה מיכל וניסחה סטטוס עדין ופגוע: "גיא פינס ימכור את אמא שלו בשביל אייטם... עלוב נפש, הגלגל הוא עגול".

יש משהו מפוחד ופרנואידי בריצה המהירה של אותם ידוענים לפייסבוק. גם לג'ודי וגם לאמדורסקי יש אלפי חברים בעמוד הפייסבוק שלהם. לרוב מדובר ב-5,000 חברים , שהם יותר מעריצים משועממים מאשר חברי ילדות. לא בדיוק קהל עוין.

פרסום תגובה באחד מאתרי החדשות, בעיתונות (לא סיפור

גדול בשביל ג'ודי. מצמוץ אחד והשער של "ידיעות" שלה), בערוץ 24 עצמו או בעימות בלייב מסוכן מדי כנראה. טוקבקיסטים חסרי חיים הם לא חסידים של הפוליטיקלי קורקט ומיכל אמדורסקי היא לא בדיוק קונצנזוס. אז למה לרוץ לחזית כשאפשר להתבצר מאחורי הוול ולהשליך רימונים?

50 לייקים, 200 תגובות, חיזוקים וליטופים עד אין סוף. אני עדיין לא סלבריטי, פייסבוק יש לי פחות משנה וחברים בקושי 400. מעולם לא עלה בדעתי להקיא סטטוס זועם ו אישי משהו כמו "דינה, את זונה. קבענו להיפגש, סיננת אותי פעמיים, ובסוף, כשפרחים סגולים וקאווה זולה בידי, תפסתי אותך מתמזמזת עם השותף שלי בדיזנגוף-נורדאו. על הכל תשלמו, מאדרפאקרז".

ולא כי אני הגון ומנומס. זה מעורר רחמים ונגוע במפסידנות. הטלוויזיה והחשיפה הן מגרש המשחקים הטבעי של המתפרנסים מהן, וההתמודדות עם הנזקים הנלווים צריכה להישאר בגבולות המגרש. סילבן וג'ודי מאפשרים לצלמי כל העולם לגהור על המוזמנים לבר המצווה של הילד ומיכל אמדורסקי מתפרנסת מקפצוץ בין הפרובוקטיבי למאוס.

ביקורת ציבורית ותקשורתית היא עניין שבשגרה, לכן לא ברורה הבריחה אל ה"מחשכים". ועוד עניין - השפה הרשמית השמורה לראיונות בעיתונות מפנה את מקומה לעילגות בוטה בכל מה שנוגע לפייסבוק. כן, אני מדבר על שגיאות הכתיב. אללי. עדיף כבר שער אחורי ב"מעריב".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...