זוכרים אותי? הקאמבק של אברום בורג
שש שנים מחוץ לפוליטיקה הספיקו לאברום בורג. עכשיו הוא חוזר, עם מפלגה חדשה ונוסחה מנצחת לדמוקרטיה הישראלית שפשטה רגל
משאל פרטי שלי בין חמישה חברים העלה בעיקר טענות בעד ונגד האיש החכם, שהוא גם "נודניק" ו"פוץ". לפני שש שנים עזב בורג את הפוליטיקה במפתיע. בגיל 49, שבו הפוליטיקאים עושים את הזינוק הגדול קדימה, הוא הלך לעסקים.
בורג היה בין אלה שהציבור הרגיש בחסרונם. האיש המתגרה והבלתי צפוי היה גם דובר רהוט ורחב אופקים, דמות מורכבת וחריגה בנוף העסקני הרדוד, בעיקר של מפלגת העבודה. בורג החזיק תמיד בעמדות מדיניות קיצוניות יחסית ולא מתפשרות וניהל כמה מלחמות גדולות בענייני דת ומדינה, אבל מעד מדי פעם לתהום בגלל פזיזות וקלות דעת. לפעמים הוא נחשב סמל מוסרי, אבל תחקירים עיתונאיים הציגו אותו כאגואיסט ונהנתן על חשבון הציבור.
בורג מופיע לראיון במשקפיים עגולים וחולצה משובצת, על פי צו האופנה של שנות השבעים המאוחרות. ידיו עמוסות עבודה. הוא עושה ביזנס, שפעם עניין את מבקר המדינה ואפילו גרר חקירה פלילית שלא יצא ממנה כלום. הוא כותב עוד ספר שייקרא "אבישג". הוא אחד המנהלים של הקרן החדשה לישראל.
בשבוע הבא הוא יפרסם מאמר ב"הפינגטון פוסט" תחת הכותרת "אתם הבאים בתור", שאמור לעורר סערה נוספת, מן הסתם. בורג תוקף במאמר את ראשי הקהילה היהודית שלא מבחינים באובדן הדמוקרטיה בישראל, המדינה שבה הם תומכים. "מה זה אומר לכם בתור יהודים?", מתריס נגדם בורג וכמעט מפציר בהם לנתק את הקשרים עם ישראל,
"המערכת הפוליטית בארץ בפשיטת רגל", מנתח בורג את המצב. "אין קבוצה באוכלוסייה שמרגישה שהמפלגה שלה באמת מייצגת אותה. האנשים איבדו אמון במערכת, אבל הסוגיה העמוקה ביותר היא שאין דמוקרטיה אמיתית בישראל. אם תמיד האמנו שהדמוקרטיה היא הנכונות שלך להקריב את חייך על זכותו של האחר להביע את דעתו, עכשיו איבדנו גם את זה. יכולת ההבעה מצטמצמת. יש מתקפה על חברי הכנסת, על השמאל, על הערבים, על הקרן החדשה לישראל. חופש הדעה נעלם. יש לזה השלכות חמורות, כי עוד מעט לא נוכל לומר שאנחנו הדמוקרטיה היחידה בעולם, ואז גם נאבד את תמיכת העולם".
ולכן החלטת להקים מפלגה?
"כן. הסימפטומים האלה מעצבנים אותי, אבל המחלה היא האתגר שלי. אני הולך להילחם על הדמוקרטיה ומה שהכי חשוב זה השוויון. אני אומר שהדמוקרטיה חייבת להיות של כל אזרחיה, ואנשים נבהלים. למה? אתה מכיר דמוקרטיה שלא שייכת לכולם? אני מכיר. זו ישראל הפוליטית. הרוב נותן כאן למיעוט תחושה שהוא לא שייך, המיעוט מתנהג כאילו הוא לא שייך ואז הרוב בא ואומר לו 'אתה רואה, אתה בכלל לא שייך'".
הרוב הוא היהודי, המיעוט הוא הערבי, כמובן.
"ברור. רק יצחק רבין ניסה להתמודד עם הסוגיה הפלסטינית בתהליך מדיני וחברתי, משני עברי הקו הירוק. הוא ביקש להגיע לפתרון מדיני משולב עם שוויון לערביי ישראל. הוא סיים את הדרך כפי שסיים. הבא בתור שרוצה להתמודד עם הסוגיה הוא אביגדור ליברמן. הוא הולך עד 1948. הוא תובע שבועת נאמנות של ערביי ארץ ישראל למדינה, תמורת אזרחות".
מה לא בסדר כאן, לתפיסתך?
"אין צביעות יותר גדולה מזו. האם ליברמן דורש את תביעת הנאמנות הזו מהחרדים? הם הרי לא נאמנים ליהדות ולא לדמוקרטיה".
לא נאמנים ליהדות?
"ודאי שלא. הם נאמנים ליהדות של מועצת גדולי התורה. הפרשנות של המועצה ליהדות אינה שלי. האם ליברמן מבקש נאמנות מהרב דב ליאור והרב זלמן מלמד, שמדברים על סירוב פקודה? האם הוא קרא את הספר 'בסערת הפינוי'? זה ספר שמסכם כמה מפגשים של הציונות הדתית בעקבות ההתנתקות. מדברים שם על המשמעות של הפינוי. עולים שם דברים נוראיים. המדינה שם היא הדום לרגליו של אלוהים".
לפני שנתיים הדהים בורג כאשר הודיע כי אינו מאמין באלוהים וכי הוא חובש כיפה רק בגלל הזדהות תרבותית ותחושה אישית, שמחייבת אותו דווקא להנמיך קומה. בורג לא חוזר בו, להפך. הוא מנסה היום לנתק לגמרי את מעורבות האלוהים, שבו אינו מאמין, מכל קשר עם הפוליטיקה הישראלית, קשר שמוביל לדעתו לאסונות גדולים. מכאן גם המתקפה על הציונות הדתית. "המדינה שלהם היא חלק מתוכנית משיחית-דתית פונדמנטליסטית של אחרית הימים. מבחינתם אין על המדינה מרות או שליטה של כוחות אנושיים, רק של האלוהים".
"במדינה המודרנית אסור שיהיו ממדי שלטון דתיים", סבור בורג. "הסוגיות של דת ואמונה הן של הקהילה ושל האדם. ארצות הברית היא לא דמוקרטיה נוצרית, וישראל לא יכולה להיות דמוקרטיה יהודית. בארצות הברית יש הפרדה בין דת ומדינה. הדת לא שלטונית, איש לא כופה אותה. ומה קורה כאן? מי הפרשן של היהדות? מי קובע מעמד אישי, כשרות, דיני גירושים ונישואים? רבנות אורתודוקסית, לא מודרנית, לא מתקדמת ולא ליברלית. מתי הייתה רבנות ראשית בעם היהודי? זהו מבנה קתולי. מבנה אנכי שהורס את כל הרקמה החברתית וממאיס את האמונה והמסורת. עשרות אלפי אנשים לא נישאים היום דרך הרבנות. לרב יונה מצגר אין מה לחפש במיטה שלי כאשר אני מתחתן ".
גם כאן אתה תוקף את המעורבות האלוהית.
"מקור הסמכות של הרב מאיר לאו, או הרב שלמה עמאר או מצגר הוא האלוהים. נתתי את הסמכות ליהדות שלי בידיים שמראש לא מקבלות את הדמוקרטיה, אלא את האלוהים. במדינת ישראל יש סתירה מהותית בין יהדות ודמוקרטיה. לפני חצי שנה שר המשפטים נאמן דיבר על כך שישראל תהפוך למדינת הלכה".
כל מרכיב דתי במדינה הופך אותנו לא דמוקרטיים?
"ודאי. הזהות שלי נתונה באחריותי. מי אני, מי הקהילה שלי. אלה לא דברים כפויים. המדינה הפוליטית הפכה למכשיר שנועד לשמר את האופי היהודי, אבל בדרך לא שמנו לב שהערכים הכי בסיסיים של שוויון, שלום ואחווה כבר לא נמצאים בשיח שלנו. הערבים לא קיימים. המדינה לא שייכת להם, אבל אם המדינה דמוקרטית - היא צריכה להיות שייכת לכל אזרחיה, בעיקר למיעוטים שהם לא חלק מהרוב ושנשבענו לא לעשות להם את מה שעשו לנו".
במילים אחרות, מדינת ישראל הדמוקרטית לא חייבת להיות יהודית.
"למדינה אין זהות. הקהילה קובעת את הזהות שלה. אם האחריות תעבור לאזרחים שיקבעו את זהותם, השיחה תתפתח לכיוונים אחרים. המערכת צריכה להכיל את הניגודים ולא לגרש אותם".
במדינה שלך יהיה רוב ערבי, זה ברור.
"אז מה. היום הרוב יהודי, אבל אתה כופה את היהדות על המיעוט. אני לא פוחד מסוגיות של רוב ומיעוט. היהודים הם 2.5 אחוזים בציבור האמריקאי. הם חלשים בגלל זה? לא. הם מהווים 20 אחוז בכל הצמתים החשובים. זה קורה בהרבה מקומות בעולם".
מדינת ישראל עם רוב ערבי ועם ראש ממשלה ערבי שיספק לנו ביטחון וחינוך. זה נראה לך הגיוני בנסיבות הגיאו-פוליטיות הקיימות?
"ברגע שיש נאמנות של כל הקהילות למסגרת המדינתית, אז מה הבעיה? מה זה משנה אם ראש הממשלה הוא יהודי או ערבי? מי שראוי, יגיע. רק לפני שנה וחצי אמרו בארצות הברית שעבד לשעבר לא יכול לעמוד בראש מדינת האדונים. היום אובמה הוא נשיא בזכות הרוב".
בוא נחדד עוד יותר. אתה רואה את ח"כ חנין זועבי הופכת לראש הממשלה?
"אם היא נבחרה באופן דמוקרטי אחרי שהצליחה לגבש רוב קלאסי של כל הפלחים בציבור הישראלי, אז למה לא? מישהו היה פוסל את בנימין ד'יזרעאלי מלהיות ראש ממשלת בריטניה כיוון שהוא יהודי? מישהו היה מעז לפסול את ניקולא סרקוזי מלשמש נשיא צרפת בגלל השורשים היהודיים שלו? אני מבין את התמיהה שלך ושל האחרים. אתם קורבנות נצחיים של הנסיבות. הכל אצלכם מונע מטראומה.
"בואו נתחיל לבנות את המציאות החדשה, האחרת. אולי ראש הממשלה הערבי הוא הכי טוב שיש?".
בשנים האחרונות נלחם בורג בחוק השבות, מה שיוצר את הרושם אצל אנשים שהוא מחסל במכוון את הישות הציונית והמדינה היהודית. במידה רבה בורג הוא הקוראלס הלאומי, האיש ששוחט פרות קדושות. בספטמבר 2003, חודשיים לפני שפרש מהכנסת, פרסם בורג מאמר ב"גרדיאן" שם קבע כי "ישראל שמפסיקה לדאוג לילדים הפלסטינים לא צריכה להיות מופתעת כאשר היא רואה אותם שטופי שנאה ומפוצצים את עצמם במרכזי האסקפיזם הישראלי". הסערה כבר אז הייתה גדולה, ובורג נתפס כמי שמצדיק פיגועי התאבדות. הוא נאלץ לפרסם מאמר נוסף, שם גינה את הטרור נגד ישראלים ובכלל.
ביוני 2007 פרסם בורג את הספר "לנצח את היטלר", אחד מארבעה ספרים שכתב מאז שפרש והפרובוקטיבי שבהם. בורג טען כי ישראל היא מדינה מיליטריסטית, שמידרדרת לכיוון הפשיזם, בדיוק כמו גרמניה הטרום נאצית של שנות השלושים. כבר אז ביקש לשחרר את המדינה מהטראומות של פעם וטען שהפכנו ל"גטו ציוני אימפריאליסטי וכוחני, שמאמין רק בעצמו". לכיבוש השטחים הוא קרא אנשלוס ישראלי, לא פחות. יום פירוק הפצצה הגרעינית, כך אמר, יהיה יום מאושר בחייו, סמל לשלום. "אנחנו כבר מתים, בלי רוח, מתים", ספד לנו בורג בראיון ל"הארץ".
"אין כאן נראטיב ואין כוחות רוחניים שיצמיחו אותו מבפנים". וכאילו להכעיס הוסיף, "אני בן אנוש, אירופי ורק אחר כך ישראלי". בורג אכן בעל אזרחות צרפתית. בבחירות האחרונות הוא תמך בסגולן רויאל.
"לחוק השבות", אומר היום בורג, "הייתה משמעות כאשר המדינה הייתה סביבת הצלה. עברו 70-60 שנה . רוב מוחלט של היהודים חי בחלק הדמוקרטי של העולם. יש אמנם ציונות של קטסטרופה, אומרים לאנשים'תעלו מהר לארץ כי עוד מעט תהיה שואה', אבל אני לא שם. העולם היהודי לא זקוק היום להצלה. אם יש בכל זאת יהודי שנרדף בשל יהדותו, הוא יזכה לעלות. כל אדם אחר יוכל לבוא לכאן לא לפי הגנטיקה של אמא שלו. אם הוא בא לדבר את השפה, לשרת את המדינה, אז למה לא? שותפות גורל יותר חשובה מכרומוזומים. כל מי שרוצה להתאזרח כאן ייכנס למסדרון של המתנה, כמו בכל מקום אחר בעולם".
אתה בעצם פותח את המדינה גם לשני מיליון פליטים פלסטינים.
"ההסדר המדיני חשוב מאד להסדר הפניםישראלי. במדינה הפלסטינית נפתרות הסוגיות הגדולות של העם הפלסטיני ופה נפתרות הסוגיות הגדולות של העם היהודי. זכות השיבה תעמוד על השולחן. יהיה הסדר, טוב. לא יהיה, אז לא. תראה מה קורה בשייח ג'ראח. כולם מאושרים שבג"ץ לקח מערבים בתים ואדמות שהיו שייכים ליהודים לפני 1948 ונותן אותם למתנחלים. מעבר לעוולה שזורקים אנשים מהבתים שלהם בפעם השנייה, מה כל זה אומר? מחר תתארגן קבוצה שתדרוש רכוש בשייח מוניס ובטלביה. תקדים שייח ג'ראח יחזור לתוך ישראל. זו המדינה האחת. זה חזון המתנחלים, שהוא גם חזון החמאס שרוצה פלסטין אחת".
גם אתה בונה כאן פלסטין אחת, רק בכיוון אחר.
"לא. אני מדבר על הסדר מדיני. על כלים שלובים. על האסטרטגיה של רבין, שמבקשת לפתור יחד עם מדינות ערב את הסוגיה הפלסטינית, אבל משני עברי הגבול. אני רואה היום מודל מעניין. שיתוף פעולה בין דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע וראש העיר ג'נין. רק תראה איך אפשר לעבוד".
אז בסוף תהיה לפלסטינים מדינה פלסטינית וליהודים מדינת כל אזרחיה?
"מי יודע, אולי פעם יעמוד יהודי בראש המדינה הפלסטינית, אם הדמוקרטיה תאפשר את זה? אני יודע, תגיד 'אתה תמים, נאיבי, משתמשים בך'. מי היה מאמין באירופה לפני 60 שנה כאשר הגרמנים שתו דם אנגלי וההפך, ודם צרפתי וההפך, שהיבשת תיראה כמו היום. השאלה היא איפה ומתי אתה עושה סוויץ' במוח ומציע אלטרנטיבה של תקווה ולא של פחד. מישהו האמין פעם שהשלום עם מצרים יחזיק מעמד 30 שנה ומובארק יהיה האיש הכי חשוב באזור?".
בינתיים אתה מציע למתנחלים לפנות כל סנטימטר במדינה הפלסטינית.
"לא צריך לשלוח גייסות לפינוי המתנחלים. נודיע שלא נהיה ריבונים שם יותר. מי שרוצה, שיחזור ויקבל סל קליטה. הרוב יבואו, אבל יישארו שם אלפים שארץ ישראל יותר חשובה להם מהמדינה, בגלל הצו המקראי".
הם יגורו לדעתך תחת ריבונות פלסטינית?
"אין לי ספק. הם ירצו לטרפד כל הסדר".
ואיך הפלסטינים יגיבו לדעתך?
"יהיה כוח שיטור בינלאומי חזק שיגן עליהם וישמור על ביטחונם של המתנחלים".
עד שיעזבו.
"עד שיירגעו. הם כבר לא יוכלו להפעיל את הצבא כרצונם".
הקריירה הפוליטית שעשה אברהם בורג עד היום מרשימה למדי. בורג, 55, בנו הצעיר של מנהיג המפד"ל, יוסף בורג, הצטרף בתחילת שנות השמונים ל"שלום עכשיו" ונפצע בהפגנה נגד מלחמת לבנון הראשונה בפברואר 1983, שבה נרצח אמיל גרינצווייג. ב-1988 נבחר בקלות לכנסת, ברשימת מפלגת העבודה והיה חבר בשמינייה המפורסמת, שסימלה את דור המנהיגות הבא בשמאל ובמדינה, אבל בסוף נפוצה לכל רוח.
ב-1995 עזב את הכנסת בפעם הראשונה כדי להיבחר בגיל 40 לתפקיד היוקרתי והמפנק כיו"ר הסוכנות היהודית. כעבור ארבע שנים חזר לפוליטיקה ונחת מיד על כורסת יו"ר הכנסת. בספטמבר 2001 התמודד על תפקיד יו"ר העבודה וניצח את פואד בן אליעזר, אבל טענות על זיופים כפו סיבוב נוסף, שבו בורג נוצח. מהקרב הזה יצא בורג מצולק, מותש ושבע מרורים.
"אני מתחיל היום במהלך ארוך טווח", אומר בורג. "אני לא אומר כאן משהו ומחר זה קורה. הרעיון שאני מדבר עליו חייב להתרחב. החברה האזרחית צריכה לקחת אחריות בתחום הזכויות, החירויות, חופש הביטוי. היום החברה הזו מאוד פעילה. יש עמותות בכל נושא. אני רואה אותם במאבקים הירוקים, בקמפיין נגד גירוש זרים, בשייח ג'ראח. זהו הדור הבא של הפוליטיקה. לא בורחים מאחריות. אנחנו נבוא עם הרעיון שישראל עוברת מטראומה לאמון, מהפחד לסיכוי. נדבר סוף-סוף על תמורות השלום ולא על המחיר של השלום הזה".
מי החמישייה הפותחת במפלגה שלך?
"אנחנו עוד רחוקים משם. אני יכול לתת לך את הכיוונים, את המודל. תראה את בני סכנין. קבוצת כדורגל ערבית עם קפטן יהודי. לשם צריך ללכת. תראה מה קורה בשייח ג'ראח בכל סוף שבוע. מגיעים לשם המון אנשים שלא בהכרח חושבים אותו הדבר. מבוגרים וצעירים, ממסדיים ואנרכיסטיים. אנחנו נבנה דמוקרטיה מלמטה, בלי אגו. המפלגה שתקום לא צריכה גם לאמץ את כל מה שאני חושב. אבל הכיוון ברור. גם האתגר".
מישהו כתב שאברום בורג יקבל את הקול של טלי פחימה ועוד שלושה מאותגרים.
"כל אחד אומר אני לא אצביע עבורו, אבל הוא כן. תראה את אלפי האנשים שהתגייסו למען דב חנין בתל אביב. אנשים התאכזבו ממפלגת העבודה, קדימה, מרצ. אני מציע להם ראייה היסטורית, סבלנית, לא פחדנית".
התחלת לאסוף תרומות?
"לא בשלב הזה. אני קודם אוסף רעיונות וכימיה בין אנשים, אחר כך כסף. קודם המהות, אחר כך הכלים".
אתה מאוד טוטאלי. אם אתה מתמסר לרעיון אתה הולך עד הסוף. גם הפעם?
"בהחלט. עם כל האנרגיות. אין לך מושג כמה אנשים רוצים ללכת איתי".
באמת אין לי מושג.
"הרבה, תאמין לי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם