ראשי » חדשות » צבא וביטחון

המחטף: פרשת המסמך עדיין רחוקה מסיום

על פי השמועות, בועז הרפז יפיל את התיק על אשכנזי. בכירים בצבא מודאגים ממינוי גלנט, ואת עוזר הרמטכ"ל יהיה קשה למנות לקצין חינוך

פעם, כשלראש הממשלה קראו אריאל שרון ולמזכיר הצבאי שלו קראו יואב גלנט, ישבו שניים מאנשי הלשכה (לאו דווקא אנשי "פורום החווה")  באחד החדרים הסמוכים לאקווריום ושוחחו על מעללי המזכ"ץ. "אל תטעה" אמר אחד מהם לחברו, "מפה לשם, יום אחד הוא עוד יהיה רמטכ"ל" שניהם פרצו בצחוק. השבוע הם דיברו ביניהם שוב, והפעם כבר לא צחקו.

כמעט כל מי שהכיר את גלנט באותם ימים ידע שמדובר במינוי מופרך, בחזון שנראה דמיוני. אבל בישראל, שום דבר אינו באמת דמיוני. המציאות, כבר אמרנו, גוברת על כל דמיון. יואב גלנט הוא המיועד, והוא כזה כבר למעלה משנה.

בשבועות האחרונים המהלך הואץ. לכמה רגעים נדמה היה שנקלע לסחרור, אבל זה היה סחרור זמני. היוזם וההוגה של האירוע כולו, אהוד ברק, לחץ על כפתור הטורבו והכריז על גלנט כרמטכ"ל הבא. מה שנראה כמו מחטף, עושה קולות של מחטף ומדיף ריח של מחטף, זה מחטף.

הקדמה: יואב גלנט הוא אלוף בצה?ל. הוא בעל זכויות רבות. גם מבקריו יודעים שדבר אחד אי אפשר לקחת ממנו: הוא היה איש שייטת מעולה, לוחם עז נפש, בתקופתו השייטת זכתה בלא מעט ציונים לשבח. הוא יהיה, כנראה, הרמטכ"ל הבא. לא קל לצאת נגדו. מי שרואה בדברים שנכתבים בעמודים הללו מסע אישי נגד רמטכ"ל מיועד, טועה.אין כאן אג'נדה. אין כאן גם מועמד סמוי חלופי אחר.

הכי קל לעיתונאי להתיישר, לגשש את דרכו אל פטמות המידע העתידיות, אל השלטון הבא, אל המלך החדש. למי שאינו בקשרי עבודה תקינים עם ראש ממשלה ועם שר ביטחון, ומחרב כעת במו ידיו את קשרי העבודה העתידיים עם רמטכ"ל, זה קשה שבעתיים. מצד שני, ניצב המצפון העיתונאי. לבדו. הרי בדיוק לצורך הזה הומצאה העיתונות. להתריע. להביא את האמת ולפרוש אותה, ככל האפשר, בפני הציבור. ללא מורא, ללא משוא פנים.

חקירת זיוף (או לא) המסמך שהוצג לפני שבועיים ב?אולפן שישי? נמצאת עדיין בעיצומה. התקשורת מלאה רמזים בדבר זהות הזייפנים, אבל המשטרה הזדרזה להכריז, עוד בשבוע שעבר, שכל צמרת צה"ל נקייה מחשד כלשהו. הכרזה מוקדמת שעלולה להתברר כשגויה. מישהו לחץ על המשטרה לצאת בהכרזה הזו, שבאה בעקבות התדיינות ארוכה בין שר הביטחון ברק ליועץ המשפטי יהודה ויינשטיין וראש הממשלה נתניהו.

ויינשטיין הודיע, כזכור, שמבחינה משפטית אין מניעה להמשיך בתהליך מינוי הרמטכ"ל, ואז הוסיף: "אבקש להדגיש כי חקירת הפרשה לא הסתיימה, ותיתכן אפשרות, ולו תיאורטית, כי בהמשך החקירה יתבררו עובדות חדשות שיהיה בהן כדי להשליך על נושא מינוי הרמטכ"ל. השאלה הציבורית אם להמתין עד למיצוי מלא של החקירה או למנות כבר כעת רמטכ"ל, נתונה אפוא בידיכם".

כך כתב ויינשטיין לברק ונתניהו. אבל להם, כנראה, אצה הדרך. למרות שהחקירה נמשכת, ואיתה פורחות הספקולציות. חוץ מזה, הקדנציה של הרמטכ"ל המכהן תסתיים רק בעוד חצי שנה, הנוהג עד היום היה להכריז על היורש רק שלושה חודשים לפני תום הכהונה (אהוד ברק, בזמנו, אפילו ביקש מרבין לדחות בעוד עשרה ימים), אז מאיפה החיפזון? על מה המהומה? מה בוער לאהוד ברק שהוא מתנהג בפרשה הזו, כמו בקודמותיה, כאחוז אמוק? כמישהו שרודפים אחריו?

זמן קצר לאחר פרסום הנחיית היועץ בעניין מינוי הרמטכ"ל, ביום חמישי בלילה, זימנה לשכת שר הביטחון את המועמדים לסבב ראיונות מהיר כבר למחרת, ביום שישי. את בוקר שישי פתח אהוד ברק בשיחה עם הרמטכ"ל המכהן, גבי אשכנזי (לו היינו זבוב על הקיר בשיחה הזו). אחר כך נסע לקיסריה, לפגוש את ראש הממשלה נתניהו. כשיצא ברק

מהפגישה עם נתניהו, כבר ידע ראש הממשלה שהרמטכ"ל הבא הוא יואב גלנט. אגב, על פי גורמים רבים במערכת, ראש הממשלה יודע את זה כבר זמן רב.

ברק הגיע בחזרה לקריה בתל אביב באיחור, ופתח בסבב הראיונות. ראשון נכנס סגן הרמטכ"ל בני גנץ, אחריו אייזנקוט, גלנט ומזרחי. עם גדי שמני, הנספח בוושינגטון, התקיימה שיחת טלפון. כל האופרציה הזו התקיימה למראית עין.

ברק עשה עצמו מקשיב לפרזנטציות הסדורות שהציגו בפניו האלופים על החזון, התוכניות, תפיסת הביטחון. יותר משעה הוא בילה עם כל אחד מהם, על ריק. כאילו מועמדים. רק עם יואב גלנט הייתה פגישה קצרה בהרבה, הרי לא היה יותר מדי על מה לדבר. ברק מכיר את החזון של גלנט, שמכיר את החזון של ברק. העסק הזה היה סגור הרבה, הרבה מאוד קודם.

אגב, ההליך הזה מזכיר מאוד את הליך בחירת הרמטכ"ל ה-18, כששאול מופז עשה את עצמו מאזין בקשב רב לפרזנטציה המושקעת שהציג בפניו גבי אשכנזי, אף שידע שהכל כבר נסגר מראש והמיועד, על פי צו נשיאותי מיוחד מחוות שקמים, הוא דן חלוץ. איך שגלגל מסתובב לו.

לשכת ברק: הפגישה בין ברק לנתניהו בשישי בבוקר היא שגרתית ומתקיימת מדי שבוע. ברק התלבט עד הרגע האחרון בדבר זהות הרמטכ"ל, אפילו במהלך השבת.

כמה מילים על גבי אשכנזי. על פי השמועות, בועז הרפז יפיל את התיק על הרמטכ"ל או על סביבתו. אם זה יקרה, מדובר ברעידת אדמה. אם זה נכון, זה העניין הכי חמור שקרה כאן בתחום טוהר המידות מאז ומעולם. האם מישהו מאמין שאשכנזי עמד מאחורי הזיוף, אם היה זיוף, או לפחות ידע עליו? אני לא מאמין שאפילו אהוד ברק יכול להאמין בדבר כזה. היו גם שמועות על קשרים כביכול בין הרפז לרונית אשכנזי, אשת הרמטכ"ל. בדיוק לצורך הזה ביקשה אשכנזי לעבור בדיקת פוליגרף מפורטת במשטרה, וצלחה אותה בהצלחה. כך שהמבוכה רק הולכת וגוברת.

בשבוע שעבר היו כאלה שתיארו את פרשת המסמך כ"פוטש של חונטה צבאית" נגד הדרג המדיני. אתמול זה התמתן מעט, אצל אחד משומרי הסף התקשורתיים של מגדלי אקירוב, ועכשיו מדובר על "מרד הקולונלים" אולי זה לא אשכנזי, אבל זה הרפז, שנתן לעוזר הרמטכ"ל ארז וינר, שנתן לחבר סיבוני, שנתן לחבר אברמוביץ, והכל כדי להפיל את ברק.

אז נכון, אל"מ ארז וינר, עוזר הרמטכ"ל, לא היה צריך להוציא את המסמך מהלשכה. הוא נשבע שלא ידע שסיבוני ידליף אותו, אבל זה בעייתי. יהיה קשה למנות את וינר, קצין ישר ומוערך, לקצין חינוך ראשי אחרי אפיזודה כזו.

מצד שני, אסור לשכוח את העיקר: המסמך הזה הכיל מסכת של פרטים והמלצות שרובם הגדול, כולל המטרה האסטרטגית הסופית "מינוי גלנט לרמטכ"ל) בוצעו בשטח! יכול להיות שהלוגו מזויף, אבל התוכן אמיתי. לגמרי. הוא התרחש לנגד עינינו. ואת האמת הזו ממאנים מלחכי הפנכה לראות.

כאילו מישהו המציא מזימה נגד רמטכ"ל מכהן, מרח אותה על נייר והפיץ אותה. לא, רבותיי, המזימה לא הומצאה, היא התקיימה. אחד לאחד. הכל קרה. וכשפתאום מגלה הרמטכ"ל את כל מה שעוללו לו על נייר, מודפס, עם לוגו, הוא מתפלץ, הבטן שלו מתהפכת והוא עושה מעשה אנושי, וגונז אותו. אחר כך הוא עושה שגיאות, ומספר עליו לאלופים נוספים. ואחר כך העוזר שלו עושה שגיאה ומוסר אותו הלאה.

זוהי התנהלות לא נכונה, אבל אנושית. מה שצריך לבדוק, ולצערי אני חושש שלא ייפתר לעולם, היא מי ניסה לשטות במי. מי כאן המשטה ומי המשוטה. האם ניסו כאן לשטות ברמטכ"ל, להלבין את המזימה, להלביש עליה זיוף חובבני ולהציף אותה בתקשורת כדי לייצר אפקט הפוך? מעשים מתוחכמים כאלה, עם תרגילי הטעיה, "סוף מעשה במחשבה תחילה" ותכנונים עקלתוניים, אופייניים לאנשים

מניפולטיביים, שהוכשרו ביחידות עלית סודיות, או באולפני "פספוסים" של יגאל שילון. בסיפור שלנו לא חסרים אנשים כאלה. אני גם שואל את עצמי, חוץ מרונית אשכנזי, מי עוד נבדק בפוליגרף. האם כל בכירי הלשכות הרלוונטיות עברו את גלאי השקר? אם לא, מדוע לא?

ושוב, כדי שיהיה ברור: אם יתברר שחברים של הרמטכ"ל זייפו מסמך (גם אם רוב התוכן בוצע במציאות) והפיצו אותו כדי למנוע מינוי רמטכ"ל, זוהי רעידת אדמה. אם הרמטכ"ל ידע על זה מראש, הוא עבריין. אם לא ידע, הוא מוקף עבריינים. במצב כזה, תהיה בפנינו פרשייה נדירה: יש בה רק רעים, בלי טובים. קשה להאמין שזה אפשרי. האופציה האחרת, שמישהו עשה כאן תרגיל עוקץ מתוחכם, סיבובי, ובועז הרפז הוא רק הקצה הגלוי של הקרחון שלו, בידיעתו או שלא בידיעתו, היא המתקבלת יותר על הדעת. בהתחשב בנסיבות ובמה שעומד על סדר היום, כמובן.

נחזור לשאלה המקורית: מאיפה החיפזון? לאן ממהר אהוד ברק? בשביל מה הוא צריך לנהל מסע דה-לגיטימציה כזה נגד רמטכ"ל מכהן במשך חודשים ארוכים ומנסה לדחוק אותו הביתה בטרם עת? התשובה נמצאת, אולי, בסיפור הבא (שחלק ממנו כבר סופר ב"הארץ") לפני כמה חודשים כינס ברק התייעצות חסויה.

היא התקיימה בביתו של אמנון ליפקין-שחק. נכחו בה, בנוסף לברק ולמזכיר הצבאי שלו (תת אלוף מישל בן-ברוך), גם הרמטכ"ל גבי אשכנזי, ראש אמ"ן אלוף עמוס ידלין, ראש אמ"ן לשעבר אורי שגיא, הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, מפקד חיל האוויר לשעבר דוד עברי והאלוף במילואים עמוס ירון. על הפרק: סוגיות ביטחוניות. ברק רצה לשמוע את דעתם. במקום זה, הוא חטף מקלחת. רוב הנוכחים שטפו אותו במילים קשות מאוד.

מה לקח ברק, על פי כמה מהנוכחים, מהפגישה הזו? הוא לקח ממנה את התובנה שגבי אשכנזי טמן לו פח, שהכל היה מתואם, שהנוכחים שיתפו פעולה עם הרמטכ?ל כדי לטרפד אותו. אגב, בהזדמנות אחרת, לפני לא מעט חודשים, אסף ברק את פורום מטכ"ל, או חלק ניכר ממנו, וערך בפני האלופים פרזנטציה מסודרת. זמן קצר אחר כך הגיע ארצה הרמטכ"ל האמריקאי, האדמירל מייקל מאלן. מאלן ידוע בקשריו הטובים וידידותו האמיצה עם אשכנזי. האם גם את זה מייחס ברק לרמטכ"ל שלו? את גיוס האמריקאים כדי לטרפד מהלכים? אצלו הכל אפשרי.

זה התווסף לפרסום, בעמודים האלה, שהציג בזמנו את אשכנזי ופרס כמתונים שמתנגדים למכה באיראן, ואת ברק ונתניהו כנצים שדוחפים אליה. גם הפרסום ההוא הבעיר את חמתו של ברק להשחית. בכלל, כל הדלפה או אמירה צבאית נתפסת אצלו כהדלפה של אשכנזי. כל מה שנכתב כאן, או במקומות אחרים נגד ברק, נתפס על ידו כרוחו של אשכנזי.

כשראיתי לאן מגיעים הדברים, הצעתי לאנשיו של ברק להיבדק בפוליגרף. מטעמם. בהתנדבות. למה לא, הרי זה כל כל פופולרי עכשיו. הסכמתי לענות על שאלות ספציפיות, האם ההדלפות הללו הגיעו מהרמטכ"ל או ממישהו מאנשיו. הם לא הגיבו. עדיף להם להמשיך להאמין שהרמטכ"ל חותר תחת השר שלו. הקונספציה הזו כבר קבועה. אין טעם לנסות לשנות אותה עכשיו. עושה רושם שכולם נהנים.

כל מי שמדבר עם ראש הממשלה נתניהו בחדר סגור, יודע שסוגיות הביטחון, כולל הסוגייה האיראנית, הן חזות הכל. העוגן. השליחות. המטרה הנשגבת. אגב, גם יו"ר ועדת חוץ ובטחון צחי הנגבי נמצא שם. זו הסיבה, אומרים במערכת הפוליטית, שהנגבי ממשיך לעמוד בראש הוועדה. אם גם ברק בעסק הזה, כל מה שחסר זה רמטכ"ל. כך שיכול להיות שזו באמת הסיבה האמיתית (וגם יכול להיות שלא. בפרשה הזו הנסתר רב בהרבה על הגלוי).

מי שראוי, בכל מקרה, למילה טובה הוא המשנה לראש הממשלה משה (בוגי) יעלון. הוא היחיד בממשלת הפתאים של נתניהו (בה מצטיין מליץ היושר הראשי פואד בן אליעזר) שהעז להגיד כמה מילות ביקורת על הודעת ברק מיום ראשון האחרון בדבר מינויו החפוז של גלנט. בוגי יודע את המשמעויות, הרי הוא היה בעצמו בסרט הזה. בשלב הזה, הוא הצדיק היחיד בסדום.

דיברתי השבוע על יואב גלנט עם כמה בכירים בצה"ל לשעבר. לאף אחד מהם אין עכשיו אינטרסים במערכת. כולם מכירים אותו מקרוב. הם מודאגים. בהשוואה לפולחן האישיות האורקולי המתחולל סביב גלנט בשבועיים האחרונים, הם אפילו מפחדים. "מה שהכי מדאיג אותי" אמר לי אחד מהם השבוע, "זה שאין לו חוט שדרה. הוא שבשבת מוחלטת" אחר אמר ש"בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה מחמאות כמו שקיבלתי מגלנט כשהיה פקוד שלי" ושלישי הוסיף: "יש לו מזל, והוא שאפתן. השאפתנות שלו אדירה. השילוב בין האמביציה הזו, לדחיפה שהוא מקבל בבית, ולמה שלמד בלשכת שרון, הוא שילוב מסוכן".

המזל של גלנט מיוחס, אגב, לעובדה שסיים את תפקידו כמפקד השייטת בסביבות שנה לפני "שירת הצפצפה" המארב הקטלני שקטל 12 לוחמי שייטת ליד אנצרייה, בשנת 1997. מצד שני, המזל הזה לא עמד לצדו בחטיפת גלעד שליט. ועדיין, למרות שאירעה בקדנציה של גלנט כאלוף פיקוד הדרום, לא דבקה בו.

מבקריו של גלנט מכנים אותו "המורח" לדבריהם, הוא לא יסודי, מורח תחקירים והכנות מבצעיות, אין לו חוט שדרה והוא לא יהווה משקל נגד במשוואה המדינית-ביטחונית. בעמודים הללו פורסם פעם שגלנט היה על סף הדחה מתפקידו כמזכיר צבאי, בעקבות אי הבנה ואי העברת הוראה מדויקת הקשורה בפעילות צה"ל סביב המוקטעה.

עכשיו מתווסף סיפור נוסף: כשגלנט קיבל את אוגדת עזה, והחליף את יצחק איתן, אירעה טעות נוספת. על פי מי שהיה אז קרוב מאוד לאירועים, היא אירעה בגלל חפיפיות של מפקד האוגדה הנכנס, מה שגרם לסגירה של ציר המואסי בעזה, מה שגרם לשר פלסטיני להיעצר בכניסה לציר ומהומה שכמעט התלקחה לקרב כל בכל. בתחקיר למחרת התברר עד כמה הייתה השגיאה הזו מרושלת, ועד כמה הייתה קרובה להביא להתלקחות כוללת.

לגלנט יש, כפי שנאמר כאן, גם זכויות רבות. ההכנה של צה"ל ל"עופרת יצוקה" הייתה יסודית ונזקפת על שמו (למרות שהוא משוכנע שאשכנזי ניסה לגזול אותה ממנו,וגם הטיח את האשמה הזו בלא מעט עיתונאים מבוהלים). הוא היה אלוף פיקוד לא רע. הבעיה העיקרית שלו, כפי שאפשר ללמוד מתחקיריו של קלמן ליבסקינד, היא ההתנהלות.

בהקשר הזה חשוב להדגיש שמאז פרוץ הפרשה מסרב גלנט להגיב לדברים הנכתבים כאן. גם הסירוב הזה, והסגנון שלו, ראויים לעיון. הוא לא אומר "לא היו דברים מעולם" הוא לא מכחיש, הוא לא מאיים בתביעות דיבה (את זה עשה בעבר), הוא פשוט לא מתייחס. אנשי דובר צה"ל מעבירים את השאילתות, ולא מקבלים מענה, וכשהם מתעניינים אם בכוונתו לענות, הוא לא מגיב.

אם זהו דפוס התנהגותו של מי שבעוד זמן קצר יהיה ראש המטה הכללי של צה"ל, העמדה החזקה והמשמעותית ביותר במדינת ישראל, מי שיהיה חייב דין וחשבון שוטף, כולל ושקוף לציבור הישראלי בכל רגע נתון, אז אנחנו בבעיה. וחוץ מזה, נתפלל (באמת) להצלחתו.

כמה מילים טובות לסיום: ראש אמ"ן המכהן, האלוף עמוס ידלין, עומד, סוף סוף, לסיים את תפקידו. כמעט חמש שנים הוא מתפקד כמעריך הלאומי. ישר, מדויק, אמין ומעורר כבוד הוא ידלין. בתקופתו דילג מערך המודיעין קדימה בכל ההיבטים: בתחום המחקר, בתחום המודיעין הטקטי, ובתחום היחידות המיוחדות.

ידלין נחשב ל"אבא" של חלק לא מבוטל מהמבצעים המיוחדים שעל רובם לא שמענו, על כמה מהצל"שים שחולקו ליחידות עלית בזמן האחרון, ובעיקר על ניתוחי מודיעין רהוטים, ללא מורא וללא משוא פנים. הוא מונה על ידי דן חלוץ, עברו כראש להק מודיעין אויר סייע לו, ולמרות שאי אפשר לא לשגות במקצוע הזה, בטח כשאתה מכהן בתפקיד חמש שנים, ידלין יוצא ממנו בקונצנזוס נדיר של כולם.

ועוד כמה מילים טובות: שרה ובנימין נתניהו נפשו השבוע בצפון. בין היתר ביקרו במצפה נמרוד. תמונתם במצפה, יחד עם האנדרטה לזכרו של נמרוד שגב ז"ל, התפרסמה למחרת בעיתונים. זו הייתה מחווה מרגשת.

מצפה נמרוד הוקם על ידי חזי שגב, אביו של נמרוד, שנפל ב-9 באוגוסט 2006, לפני שלוש שנים ושלושה שבועות, במלחמת לבנון השנייה. הטנק של נמרוד, מילואימניק שיישאר בן 28 לנצח, נפגע ממטען צד ומיד אחר כך מטיל נ?ט שירו לוחמי חזבאללה ליד הכפר אייתה א-שעב.

המצפה הוקם בנקודה הגבוהה ביותר בראש פינה (מגיעים ממגרש החניה של המושבה העתיקה ומטפסים במדרגות לכוון המצפור), מקום בו אהב נמרוד לשבת ולצפות על הנוף הציורי. הכספים להקמת המצפה הושגו בקושי, הכספים לתחזוקת המקום המיוחד הזה נאספים גם הם מפה ומשם (בין היתר בטיולים מודרכים שעושה האב בעצמו).

חוץ מזה, אלמונים משחיתים את האנדרטה מדי פעם. הצילום של בני הזוג נתניהו גרם נחת למשפחה (נמרוד השאיר אחריו הורים, אח, אישה ובן צעיר) ואני מקווה שיעלה גם את המודעות למקום המיוחד הזה. בקרו בו.