מסמך גלנט: המטכ"ל צריך לבצע חשבון נפש
למרות שעדיין לא לגמרי ברור מי עומד מאחורי המסמך שהסעיר את המדינה, על הפיקוד בצה"ל להפיק לקחים מהמחדל הקשה. שטח צבאי
בשל כך טען ניקסון כי לא נתן אמון בפרסום הידיעות החדשות בכלי התקשורת שהאשימו את אנשי הבית הלבן ובהתאם לכך הגיב לכלי התקשורת. רק לאחר שהונחו על שולחנו ראיות ממשיות למעורבות אנשיו החליט לפקח באופן אישי על החקירות תוך כדי שהוא מורה לאנשיו לשתף פעולה עם הבולשת הפדראלית התובעים וחבר המושבעים.
"עמדתי על כך שנגיע לשורש העניין והאמת תצא לאור ולא משנה מי מעורב בעניין", אמר הנשיא בנאומו, "ידעתי שבסופו של דבר ליושרה של מוסד הנשיאות – האמון הציבורי ביושרה של מוסד הנשיאות – תהיה חייבת להיות קדימות על פני כל השיקולים האישיים". ניקסון דיבר שוב בנאומו על האמון והדגיש, "בכל ארגון חייב האדם העומד בראש הפירמידה לשאת באחריות".
נשמע מוכר. יש המון מה לקחת מנאומו של נשיא ארצות הברית שהמציאות התפוצצה בפניו רגע לפני שעמד להיבחר לקדנציה שנייה כנשיא. גם הוא חשב שזה לא יקרה לו.
פרשת "מסמך גלנט" מעסיקה מדינה שלמה. היא לא פחות שערורייתית. סגן אלוף במילואים בועז הרפז שותק, וגם כך החקירה נראית, גוררת את רגליה. מפקדים בכירים בצה"ל נהנים מתחושה של נינוחות לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה זיכה אותם לעת עתה על פי המלצת המשטרה ומאפשר את מינויו של האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל ה-20 של צה"ל.
ברקע יש סד של שאלות שלא ניתן למחוק אותן בהינף יד. המשטרה חייבת להגיע לחקר האמת. חייבת לאתר את מי שכתב את המסמכים הללו, למרות הפרסומים הבוקר בכלי התקשורת לפיהם הרפז הוא זה שעומד מאחורי כתיבת המסמך. אין בכוונתי להיכנע לספקולציות שיוצאות מהמשטרה שעושות סיבוב בקומה ה-14 בקריה בתל אביב, כשמצד אחד לשכת הרמטכ"ל רב אלוף גבי אשכנזי ומצד שני לשכת שר הביטחון אהוד ברק. לאחר מכן הן נוסעות אל כלי התקשורת ואז לרחוב וחוזר חלילה.
המשטרה חייבת לאתר את האחראים ולמצות איתם את הדין. כן. אני מאמין שלא אדם אחד כתב את המסמכים. הרמטכ"ל חייב לתת הסברים כיצד ידע ושתק, ואם
האם ידע, ולו בדיעבד, כי המסמכים הועברו לד"ר גבי סיבוני. האם ידע הרמטכ"ל על פרסום אפשרי של המסמכים בערוץ 2. האם באמת נהג הרמטכ"ל מתוך אמונה שהמסמכים הם נכונים ופעל בהתאם לכך כשהגיב לתוכן בשיחות סגורות.
האם בהתאם לכך הגיב בפורום סגור על הניסיון להדביק לו את תדמית הנעלב הסדרתי של דוד לוי כפי שהופיע בעיתון יומי בבוקר יום הפרסום בערוץ 2. האם היה תזמון מדויק לפרסום מסמכי ערוץ 2, ואם כן מי עומד מאחוריו. האם זו לא עוד קלות של הצלחה לחדור ללשכת הרמטכ"ל ולהשפיע עליה באמצעות מסמכים שעד כה התברר כי הלוגו עליו מזויף אבל אולי התוכן שבו לא.
הרמטכ"ל קיבל לפני כארבעה חודשים את המסמכים בצורה עקיפה מסגן אלוף במילואים הרפז עמו יש לו היכרות אישית. בהתאם לכך על מה שוחח איתו הרמטכ"ל בעת הפגישה שלהם באיטליה בערב ראשי קהילות יהודיות, והאם הרמטכ"ל אישר את כניסתו לאותו ערב.
נכון. מעל הכל עומדת השאלה מי הם האחראים לכתיבת המסמכים. לא צמד דפי A4 אלא אסופה של מסמכים שעודכנו לאורך החודשים האחרונים והתממשו הלכה למעשה עד כמה שהדמיון מאפשר לנו להשוות בין המסמכים למציאות.
אך עד שתסיים המשטרה את החקירה הצולעת עלינו לעסוק בפרטים שנחשפו עד כה ולא רק בעובדות אלא גם בערכים ומוסר של מפקדים בצמרת צה"ל ובראשם הרמטכ"ל או כל מי שהייתה לו גישה לפרשה.
כל אחד מהם ראוי לעשות חשבון נפש. להתבונן פנימה על עצמו ולראות מה עשה שאינו ראוי. כיצד פעל מול עמיתיו תחת הערכים עליהם מתחנך כל מפקד וקצין בצה"ל.
רק עשו לי טובה קטנה, אל תיקחו לתהליך אנשי יחסי ציבור ולא יועצים אסטרטגים. תככים, מזימות, קונספירציות הזויות, זו הייתה מנת חלקנו בחודש האחרון. הביטו על עצמכם ראו מה עשיתם ואיזה מסר העבירה הפרשה לדרגים הזוטרים.
הפרשה הזו בהחלט מתחלקת למי שכתב את המסמך הזה, ולמי שנפל בפח וביצע שרשרת של טעויות מעוררות בהלה. חשבון נפש. זו לא בושה. בטח לא שבכל פעם שאתם מצטלמים בשולחן הדיונים במטה הכללי להרמת כוסית או לקבל דרגת מתנוססת האמרה הידועה של דוד בן גוריון מעל ראשיכם, "ותדע כל אם עבריה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם