"בה"ד 1 עבורי זה כמו בית כנסת לאדם דתי"
אל"מ יהודה פוקס, גדל בבית חרדי, אך בגיל 18 הוריד את הכיפה והתגייס. כעת, בגיל 41 הוא מפקד על בית הספר לקצינים בצה"ל. "זו קדושה"
בחורף הקרוב ימלאו 20 שנה למועד שבו סיים אל"מ יהודה פוקס, 41, קורס קצינים בבה"ד 1. זה היה בחורף של שנת 1990. אז, כשהיה צוער, היה אחד מגיבורי הסרט המיתולוגי של איתן אורן "להיות קצין". סרט שעקב אחרי שלושה צוערים בקורס קצינים. מהצוערים גיבורי הסרט, ארז אשל, מיכאל ביטון ופוקס עצמו, פוקס היחיד שהמשיך בקריירה צבאית. נחשב "מסומן" קדימה. הוא גם היחיד שסירב להתייחס לסרט, מאז שיצא.
לראיון ולמפגש שנערך לפני כשנתיים עם גיבורי "להיות קצין", לא בא. גם את הסרט, הוא אומר, לא ראה כבר הרבה שנים. אפילו לא לפני שנכנס לפקד על בה"ד 1, ביולי לפני יותר משנה. כן הזמין לטקס קבלת הפיקוד על בית הספר את מיכאל ביטון. לא בגלל הסרט. אלא כיוון שנשארו חברים.
"לא הייתי עושה את הסרט עוד פעם", אמר השבוע. "אז לא הייתה מודעות כזאת לתקשורת, וזה היה בערוץ 1, וכולם ראו. אני הייתי בן 19. לא הבנתי. בשבילי זה סתם סרט. אין לו משמעות. אני גם לא רוצה לדבר עליו. הסרט הזה אינו פרק משמעותי בחיי ואין לי רצון להתחיל לעורר את זה שוב".
הצוערים שלך מכירים את הסרט?
"בשבוע שעבר שאל אותי אחד הצוערים על הסרט. 'תגיד', הוא אמר, 'זה אתה?'. הוא שאל על משהו שאמרתי בסרט. כי שמו את הסרט ב'הוט'. אבל זו הייתה הפעם הראשונה. רובם לא נולדו אז".
כבר כמה שבועות, מאז שהתפוצצה פרשת מסמך גלנט, שהוא פותח כל שיחה שלו עם צוערים חדשים בדברים על הפרשה. הוא קצין מנוסה, סגור, שקט. לא פטפטן, גם לא תמיד הולך עם הזרם. מתרחק מחשיפה כמו מאש. הכווייה של הסרט ההוא, שהפכה אותו מוכר ברחוב הישראלי, השאירה בו את אותותיה. פוקס ממעט להתראיין.
"אני אומר להם שזה 'על הפנים' לצבא", הוא ממשיך. "זאת תחושה לא טובה לכולנו. מעצם העובדה שהסיפור הזה קיים. כולנו בני אדם. לכולנו יש ימים טובים יותר ופחות. אנשים יודעים - יש לזה הוכחות גם מהימים והחודשים האחרונים. לשנס מותניים ולהיות יחד מול מטרות חשובות. אבל הדבר המרכזי הוא שזה על הפנים לצבא. נקודה. אין הגדרה אחרת. זה לא עשה טוב, מבחינת האמון של הצבא, והמשמעות של זה היא, אני אומר לצוערים, שבשנה הקרובה יש אחריות אדירה לכל מי שנושא תפקיד בצבא להיות מעולה, להיות טוב, לרכוש אמון בחזרה, לבצע את העבודה שלנו בצורה טובה ושיצביעו עלינו בגלל דברים אחרים. לא בגלל דבר כזה, שהוא עסיסי. לא פרשות כאלו".
התלבטת מה להגיד לדור הקצינים הבא?
"אנחנו מחנכים פה את המפקדים, דבר ראשון, שהם לא יכולים להתעלם מדברים שקורים. על זה אני מתעקש. ישנן הזדמנויות חינוכיות - רעידת אדמה בהאיטי, אירוע מבצעי שמתים בו אנשים או ירי של כוחותינו על כוחותינו, או 'זובור' בגדוד כזה או אחר - שחייבים לדבר עליהם. אי אפשר להתעלם. לא מעטיפה של מסטיק או פחית שזרוקה בבסיס, ולא מפרשה של מסמך כזה, שנמצאת בחדשות היום.
"אפילו שאני חושב שהסיפור הזה מעניין את הצוערים של בה"ד 1 כמו שאותך מעניינת הקת החדשה של התבור, הם לא בשיח הזה. הם בסך הכל אקס מ"כים, שהולכים להיות מפקדי מחלקות בצבא. הם לא גנרלים. מה שקורה נמצא גבוה
"עובדה שאני מדבר איתם על זה, אבל הם מדברים איתי על דברים אחרים. לא על הפרשיות האלה. לא מעניין אותם מה תהיה הכותרת מחר בעיתון. מעניין אותם אם כשהם יגידו 'לקפוץ', במשט הבא, אז החיילים שלהם יקפצו. לא מה הכותרת שיעשו מזה מחר בעיתון ולא ועדת החקירה. אני אומר להם 'אתם תלכו הביתה בשבת, ישאלו אתכם 'נו, מה בצה"ל אומרים על מסמך גלנט?'. אבל אותם זה לא מטריד. הם רוצים לזכות באמון של החיילים שלהם. זה הכל".
על בה"ד 1 אומר פוקס שהוא כמעט מקום של "קדושה". מילדותו , לדבריו, היה זה בעיניו המקום שהכי קרוב לבית כנסת. הוא עצמו גדל בבית חרדי. אבא שלו, הרב דוד פוקס, היה הר"מ (רב המלמד תלמוד) בישיבת נתיב מאיר, כמעט 20 שנה. אחר כך לימד בישיבת מבשרת ציון.
גם פוקס למד בישיבה, אבל בגיל 18 הוריד את הכיפה ועזב את הדת. בסרט של איתן אורן הוא אומר שהוא לא דתי. "חינכו אותי ככה כשהייתי קטן", הוא אומר שם, "ואני חושב שזה לא נכון". מאז, התמתן. היום הוא אומר שהוא יהודי. אפילו "יהודי מאוד".
"אני נותן חינוך יהודי לילדים שלי וזה גם מה שאני נותן בבה"ד 1", אמר. בתשעה באב האחרון, הביא את אביו להרצות בפני סגל של בה"ד 1. נסעו יחד לכותל, וקראו את מגילת איכה. "אבא שלי נתן להם שיעור על תשעה באב. בעיקר על היחס לאחר", הוא אומר. "זאת הייתה הפעם הראשונה שהצגתי את אבא שלי.
"אבא שלי תמיד אמר לי שאם אהיה ראש ישיבה רופא או מפקד בצה"ל, הוא יהיה גאה בי באותה המידה. אני מתייעץ איתו הרבה, דווקא בתפקיד הזה. בכל מיני דילמות. הוא איש חינוך, חכם מאוד, ומעניין אותי מה דעתו.
"ברור שיש מורכבות. אני יודע גם שיש כאלה שכועסים עליי, בהקשר הזה. אבל זה עניין של החלטה. אז היה שלב אחר, כשהייתי צעיר ואידיוט. אחר כך, כשהתבגרתי, היה השינוי. היום אני פוגש אותו פעם בשבוע, ואני הולך אליו, ואני יושב אצלו, ואני מקשיב לו. ואני מכבד אותו. מאוד".
מה הוא חושב על ההשוואה של בה"ד 1 לבית כנסת?
"הוא חי עם זה מעולה. מעולה".
לפני 20 שנה בדיוק, כשסיים את בה"ד 1, אמר שהוא "מבולבל". "לחנך חיילים לדבר ששום היגיון לא מצדיק, של הרג אנשים ולהיהרג, זה דבר קשה", אמר על המשימה שהוטלה עליו. "שנה וחצי כשהייתי בצבא חינכו אותי לירות במטרות. אף פעם לא חשבתי שהולך להישפך דם או משהו. אם צריך לעשות את זה, אני אעשה את זה".
אחר כך עבר מהצנחנים לנח"ל. היה מפקד פלוגת הנ"ט של החטיבה באסון המסוקים. עשרה מלוחמיו נהרגו אז. עם המשפחות השכולות הוא נמצא בקשר עד היום. היה קצין האוגדה של תא"ל במיל' גל הירש, לפני מלחמת לבנון השנייה. במלחמה הוא עלה צפונה פעמיים בשבוע, "מתוך הזדהות ושביזות שאני לא נלחם", כדי לעזור.
באותה תקופה כבר היה מפקד חטיבת חברון. פרופ' הלל וייס מאוניברסיטת בר אילן קילל אותו אז "שאשתו תהיה אלמנה, אמו תהיה שכולה וילדיו יהיו יתומים". פוקס מצא את עצמו שוב בכותרות הראשיות. בצה"ל ביקשו, אבל הוא סירב להגיב או להתראיין. זה היה לפני שלוש שנים.
"אין מה להתייחס לדבר הזה", הוא מתבטא בהקשר לוייס, בפעם הראשונה מאז. "אני חושב שלצבא הייתה בעיה שאדם מתבטא ככה כלפי אלוף משנה. אבל הבעיה לא שלי. הבן אדם רוצה לקלל אותי. קללה ספרותית יפה מאוד, אגב, לא סתם 'יא בן זונה'. הוא בחר חתיכת קללה יפהפייה. הכל היה בה, בקללה שלו. בכל זאת, פרופסור לספרות, לא מתמטיקאי. אבל מבחינתי זה היה ואיננו".
חלק מהצוערים מגיע מהתנחלויות, לעתים הם בעלי עמדות קיצוניות. איך מתמודדים עם זה?
"ישנם כאן צוערים שאני, כמח"ט חברון, עזרתי להם להתגייס לצבא בגלל עברם. כי לא אישרו אותם, כי הם היו מההתנתקות, ומה'כתומים'. אלה אנשים שסיימו בה"ד 1 ואני עמדתי והתחבקתי כאן עם ההורים שלהם בסיום הקורס. נכון, יש פה גם חבר'ה שאמרו דברים שונים ממה שאני אוהב לשמוע או חושב שצריך לשמוע. אבל יש את זה בכל המדינה ובכל המקומות. אלה אנשים שחושבים אחרת ממני.
אז מה?
"החברה הישראלית היא דבר מרתק. אני מאמין שהרבה יותר דברים מאחדים אותנו מאשר מפרידים. גם בין בית אלפא ליצהר, וגם בין חברון לחורפיש. אני כל הזמן אומר לקצינים פה 'תכירו את האחר. תקבלו שונות'. כי במחלקות שלהם יש יוצאי אתיופיה וחבר העמים, ועולים חדשים ודרוזים וצ'רקסים, ומתנחלים ואשכנזים, דתיים וחילונים. פה, למשל, ישנם עכשיו חרדים מהגיוס לאמ"ן ולחיל האוויר. אין לי שום כוונה להוציא פה את האנשים 'חלות של שבת' טק טק טק כמו מפס ייצור. כל אחד מגיע לכאן עם סולם ערכים שונה, עם מטען שונה, עם חינוך שונה מהבית".
כשהגיע לבה"ד 1, לפני שנה וחודשיים, סימן לעצמו מטרות. מי שמגיע לפקד על בית הספר הזה יודע שהוא אחד בשורה ארוכה של קצינים נחשבים שביקשו להטביע חותם. "כל מפקד שם עוד אבן בבניין הזה, וממשיך הלאה", אומר פוקס. למה שהוא עשה מאז שהגיע לבית הספר לקצינים, הוא קורא "הרמת מכסה מנוע".
"פתחנו את מדיניות ההכשרה של בה"ד 1 והשקענו בזה המון. למדנו נושאים. מהו קצין בצה"ל, תפיסת המנהיגות, המושג 'אחריי', 'אחריות'. נכנסנו פנימה, בוויכוחים, ימים שלמים. בה"ד 1 מייצר 6,000 קצינים בשנה. זה מספר אדיר. אנחנו נגענו בעצבים הכי רגישים של המקום הזה. כל דבר שנגענו בו הפך להיות שיח ציבורי. ההשפעה שלו על הקצינים שיוצאים מכאן היום אדירה. איך לומדים במאה ה-21 מה מגרה היום בחור בן 20. כמה מחשב, כמה מצגות, כמה פרונטלי; איך מנחים צוער כדי שיצליח. איך מודדים אותו. איך מסבירים לו שאנחנו פה כדי שיצליח.
"יצרנו תיק ממוחשב לכל צוער. זה משהו שלימד אותנו על בסיס ההכשרה. אנחנו, למשל, מנווטים עכשיו אחרת. אנחנו מפסיקים לאט-לאט לנווט לנ"צ. אנחנו מנווטים עם מכשיר ג'י-פי-אס. תיאורטית, הצוער יכול ללכת ישר. אבל אנחנו אומרים לו 'תקשיב, פה יש לך שדה מוקשים, פה תצפית אויב'. כשהוא חוזר הוא רואה את הציר שתכנן, שביצע. זאת מהפכה.
"הוספתי פה 'תוכנית פיתוח למפקדים'. חניכה של כל השדרה, מהמג"ד עד למטה, לא רק של הצוערים. חילקתי את השנה לרבעים ולכל רבע יש נושא. גם הסגל עובר כאן בחינות. הכל מתוך ההבנה שכשאתה מכשיר אנשים אתה גם צריך ללמוד משהו. לא חוכמה להעביר טקסט שאתה כבר יודע והעברת אותו ארבע פעמים".
מה הכי קשה?
"ועדות ההערכה לצוערים. אני ממש מתנצל בפני הצוערים שאני מרחיק. כי בסופו של דבר זה לא מישהו שפשע. זה מישהו שעזב את הבית והיחידה והתנדב לקורס קצינים. ההורים בבית פתחו בקבוק יין ביום שישי בערב, לפני שהגיע לבה"ד, ואולי אמרו 'זה הרמטכ"ל הבא'. פתאום אומרים לו שילך, שהוא לא מתאים. אז כואב לי הלב. אבל אני שמח שהיום אנחנו לא מגיעים אפילו לעשרה אחוזים. אולי חמישה".
אני יכולה לתת דוגמה של מישהו שנאלץ לעזוב אפילו את הצבא. תת אלוף גל הירש. היית קצין אג"מ שלו והוא הודח בעקבות מלחמת לבנון.
"לא אדבר על גל הירש. אני יכול להגיד, בלי קשר, שבשביל להיות איש צבא טוב אתה צריך להיות איש מקצוע. זה מקצוע אכזר. קודם כל, משום שמתים. יש המון משפחות שכולות, אנשים שמתים ונפצעים בשדה הקרב. זה קצת יותר קשה מאשר מפקד שעוזב את הצבא כיוון שלא הצליח, או שאנשים אחרים סברו שהוא לא הצליח והוא סבור שהצליח. אני חושב שזה זהה לכל ארגון אחר בהקשר הזה. אתה בא, לא מביא תוצאות, אתה הולך".
בכל זאת, היכן הבעיה?
"הבעיה היא שאנשים פה נמצאים בתחושת שליחות אדירה. אלה אנשים שנתנו את חייהם וויתרו על המון דברים בחיים. המשפחה שלהם לא נהנתה מהם במהלך השנים, ופתאום הם 'מוקעים'. אז זה קשה, אבל אין מה לעשות. זה הסיכון".
הוא מכיר באופן אישי את כל מי שהיו מועמדים לרמטכ"לות. גנץ, סגן הרמטכ"ל, היה מג"ד 890 בצנחנים כשהוא היה טירון ואפילו שפט אותו. גם את האחרים פגש. מגדי אייזנקוט, אלוף פיקוד הצפון, שמע הרצאה כשהיה בקורס מג"דים. הוא עצמו נכנס לנעליו של סגן אלוף אייל וייס ז"ל, מפקד דובדבן שנהרג בתאונה מבצעית באינתיפאדה.
היה לי חשש גדול, אמר, להחליף "מפקד תותח". הפגישה עם אייזנקוט הרגיעה אותו. את שמני הכיר כשהיה מח"ט בחברון. לפני שמונה למפקד בה"ד 1 היה קצין האג"מ של פיקוד דרום. אז עבד בצמוד לרמטכ"ל הנכנס של צה"ל, יואב גלנט.
"כל המועמדים לרמטכ"לות הם בעיניי אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה", הוא אומר. "מנהיגים מבטן ומלידה, שהייתי הולך אחריהם בלי לפקפק. על הרמטכ"ל הבא אני יכול להגיד שלמדתי ממנו בשנה כשהייתי פקודו הישיר דברים על לויאליות, על אחריות, על מקצועיות ועל אחוות לוחמים".
בשנה הבאה, אחרי שיסיים את תפקידו, ייצא פוקס ללימודים במכללה לביטחון לאומי. כשאומרים לו שהוא נחשב לקצין "מסומן", הוא צוחק. "מה זה מסומן"? הוא שואל. "כל עוד ארגיש שאני עושה דברים שטובים למדינת ישראל, אשאר".
יש סיכוי שבעוד עשר שנים נראה אותך מתמודד על הרמטכ"לות?
"לא נראה לי. מצד שני, באותה המידה לא חשבתי שאשב בכיסא של מפקד בה"ד 1. אשמח להיות מפקד אוגדה. אך לא מעבר לזה. החלומות שלי הם קטנים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם