דיכאון בשיעור ספרות: "היצירות עצובות מדי"
מורים לספרות בתיכונים התלוננו בפני משרד החינוך כי תוכנית הלימודים מדכאת את התלמידים. דוסטויבסקי, ביאליק ורחל בסכנה?

במסמך שכתב ד"ר הרציג בעקבות הסקר נכתב כי טענה בולטת בסקר העמדות שנערך למורים הייתה "בקשה לגוון את רפרטואר היצירות בתוכנית (בעיקר בחטיבה העליונה) ולהפכו לעכשווי יותר, מדכא פחות ואופטימי יותר בבשורות שהוא נושא".
מורים לספרות אמרו למעריב כי בין היצירות שנחשבות "כבדות ומדכאות" עבור התלמידים ניתן למנות את "מאדאם בובארי" מאת גוסטב פלובר, העוסק בייסוריה של אישה המתאבדת לבסוף; "החטא ועונשו" מאת פיודור דוסטויבסקי, העוסק בהשפעות הנפשיות של רצח על הרוצח; "העיוורת" מאת יעקב שטיינברג, העוסק בעוול שנגרם לנערה עיוורת; "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג, העוסק בשאלות של מוסר וטבע האדם, ועוד יצירות רבות.
בין השירים שנלמדים ועוסקים בסוגיות כואבות ניתן למצוא את "לא זכיתי באור מן ההפקר" שכתב ביאליק על כאב היצירה, "על השחיטה" של המשורר, העוסק בזוועת פרעות קישינב, או את "רק על עצמי לספר ידעתי" של רחל המשוררת, העוסק בתחושות חוסר אונים ואכזבה, ועוד שירים רבים מתקופות שונות.
"הטענה שהסיפורים והשירים הם כבדים ומדכאים היא טענה מאוד רווחת של התלמידים", מספרת מורה לספרות מתל אביב. "כמורה לספרות אני מבינה את התלמידים שמתלוננים, אבל יודעת שהיצירות
"כל אחד מאיתנו שיחשוב מה הספר או השיר שהשפיעו עליו בחייםיגלה שסביר להניח שמדובר ביצירה כואבת. אבל אפשר להבין את הצורך של תלמידים בגיל תיכון לא להיחשף לכל כך הרבה מלנכוליה".
שיר , תלמידת י"ב מהשרון, מאשרת: "תמיד מישהו מהגיבורים מת או מתייסר באיזו שאלה, או שמישהו קרוב אליו מת. זה די מבאס".
במסמך נוסף של משרד החינוך בנושא נכתב: "לא אחת מגלים מורים שבתקופה מסוימת, בדרך כלל בלי לתת על כך את הדעת, הם 'הגזימו' בהוראת יצירות המשקפות תמונת עולם קודרת ומעיקה. בתכנון רצף ההוראה צריך, אפוא, לדאוג מדי פעם ל'הרפיה קומית' ולאיים של אופטימיות. אחרי הכול מדובר במתבגרים".
