דיכאון בשיעור ספרות: "היצירות עצובות מדי"

מורים לספרות בתיכונים התלוננו בפני משרד החינוך כי תוכנית הלימודים מדכאת את התלמידים. דוסטויבסקי, ביאליק ורחל בסכנה?

אפרת זמר-ברונפמן | 19/9/2010 9:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מטרת שיעורי הספרות היא לגרום לתלמידים להבין את היצירות הספרותיות, להכיר את הקלאסיקות ולדעת לנתח מבנים וביטויים. כעת מתברר כי מורים רבים לספרות חוששים שללימודי המקצוע עלול להיות אפקט נוסף על התלמידים: דיכאון.

"רק על עצמי לספר ידעתי/ צר עולמי כעולם נמלה/ גם משאי עמסתי כמוה/ רב וכבד מכתפי הדלה..." רחל המשוררת ארכיון
בסקר שנערך בקרב מורי הספרות, על ידי הפיקוח על הוראת הספרות במשרד החינוך, טענו רבים מהם כי תוכנית הלימודים הנוכחית כבדה ומדכאת, וכי יש צורך לרענן אותה ולהכניס יצירות קלילות ואופטימיות יותר. את סקר העמדות יזמו המפקח על לימודי הספרות, ד"ר שלמה הרציג, ויו"ר ועדת המקצוע, פרופ' חמוטל בר יוסף. הטענות שהועלו בסקר העמדות ייבחנו על ידי משרד החינוך, שישקול אם אכן יש צורך בשינוי תוכנית הלימודים.

במסמך שכתב ד"ר הרציג בעקבות הסקר נכתב כי טענה בולטת בסקר העמדות שנערך למורים הייתה "בקשה לגוון את רפרטואר היצירות בתוכנית (בעיקר בחטיבה העליונה) ולהפכו לעכשווי יותר, מדכא פחות ואופטימי יותר בבשורות שהוא נושא".

מורים לספרות אמרו למעריב כי בין היצירות שנחשבות "כבדות ומדכאות" עבור התלמידים ניתן למנות את "מאדאם בובארי" מאת גוסטב פלובר, העוסק בייסוריה של אישה המתאבדת לבסוף; "החטא ועונשו" מאת פיודור דוסטויבסקי, העוסק בהשפעות הנפשיות של רצח על הרוצח; "העיוורת" מאת יעקב שטיינברג, העוסק בעוול שנגרם לנערה עיוורת; "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג, העוסק בשאלות של מוסר וטבע האדם, ועוד יצירות רבות.
"תמיד מישהו מת או מתייסר. די מבאס"

בין השירים שנלמדים ועוסקים בסוגיות כואבות ניתן למצוא את "לא זכיתי באור מן ההפקר" שכתב ביאליק על כאב היצירה, "על השחיטה" של המשורר, העוסק בזוועת פרעות קישינב, או את "רק על עצמי לספר ידעתי" של רחל המשוררת, העוסק בתחושות חוסר אונים ואכזבה, ועוד שירים רבים מתקופות שונות.

"הטענה שהסיפורים והשירים הם כבדים ומדכאים היא טענה מאוד רווחת של התלמידים", מספרת מורה לספרות מתל אביב. "כמורה לספרות אני מבינה את התלמידים שמתלוננים, אבל יודעת שהיצירות

הספרותיות הגדולות ביותר נחצבו מהמקומות העמוקים ביותר בנפש, ולרוב מתוך מצוקה או כאב. אם נלמד רק קומדיות נפספס כמה מהיצירות הגדולות ביותר.

"כל אחד מאיתנו שיחשוב מה הספר או השיר שהשפיעו עליו בחייםיגלה שסביר להניח שמדובר ביצירה כואבת. אבל אפשר להבין את הצורך של תלמידים בגיל תיכון לא להיחשף לכל כך הרבה מלנכוליה".

שיר , תלמידת י"ב מהשרון, מאשרת: "תמיד מישהו מהגיבורים מת או מתייסר באיזו שאלה, או שמישהו קרוב אליו מת. זה די מבאס".

"לדאוג ל'הרפיה קומית' מדי פעם"

במסמך נוסף של משרד החינוך בנושא נכתב: "לא אחת מגלים מורים שבתקופה מסוימת, בדרך כלל בלי לתת על כך את הדעת, הם 'הגזימו' בהוראת יצירות המשקפות תמונת עולם קודרת ומעיקה. בתכנון רצף ההוראה צריך, אפוא, לדאוג מדי פעם ל'הרפיה קומית' ולאיים של אופטימיות. אחרי הכול מדובר במתבגרים".

"...התליין! הא צוואר - קום שחט!..." מתוך "על השחיטה" לביאליק צילום: ארכיון
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "המפקח על הוראת הספרות במשרד החינוך, ד"ר שלמה הרציג, מדווח כי הפיקוח על מקצוע הספרות, בשיתוף יו"ר ועדת המקצוע, פרופ' בר יוסף, החליטו לשתף ולעודד את מורי הספרות בעיצוב מדיניות הוראת המקצוע. בהתאם לזאת הפיץ הפיקוח על הספרות שאלון בנושאים שונים. במסגרת השאלון העלו המורים מספר רעיונות והערות על אודות נושאים שיש להטמיעם בהוראת הספרות. המפקח מציין כי הוא מאמין ששיתופם של המורים בעיצוב המקצוע יסייע רבות בקידומו ובמעמדו".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/in_country/ -->