עשור למותו של מדחת יוסף: החילוץ שלא יצא לפועל
עשור בדיוק אחרי שהופקר שוטר מג"ב בקבר יוסף ודימם למוות, נחשפת התוכנית שיכולה הייתה להשאיר את מדחת יוסף בחיים. מסמכים שחוברו בצה"ל חודשים לפני פרוץ המהומות והגיעו לידי מעריב מפרטים את הסיכונים שבמתחם, הדרכים לבצרו ואת דרכי החילוץ. התסריט הפך למציאות, הפקודות מעולם לא הוצאו לפועל
מסמכים ופקודות שהוכנו בצה"ל עוד לפני התקרית הקשה, ונחשפים כאן לראשונה, מתארים בפרוטרוט את הסיכונים הטמונים בשהייה הצבאית בקבר, ואף כוללים תוכנית פעולה לחילוץ במקרה של פציעת חייל בתוך מתחם.
הפקודות נכתבו זמן רב לפני המהומות בקבר, אבל מתארות בדמיון מצמרר את שעתיד לקרות. אלא שהן מעולם לא הוצאו לפועל. ה"תסריט" הפך למציאות, למדחת יוסף שום דבר לא עזר.
ב-1 באוקטובר 2000 צרו מאות פלסטינים חמושים על מתחם קבר יוסף כחלק ממהומות שליבתה אינתיפאדת אל-אקצה.
במהלך חילופי האש בין המתפרעים ובין כוחות משמר הגבול, שהוצבו באותה שנה ככוח שומר במקום, נפצע שוטר מג"ב, סמל מדחת יוסף, בן 20, פצעים קשים בצווארו. בכירים ישראלים ניסו לתאם במשך שעות יקרות את פינויו של מדחת באמבולנס פלסטיני, שעה שהוא נאבק על חייו במתחם.
הסיוע בושש מלהגיע, ומדחת נפטר מאיבוד דם בשעה 18:40. רק בשעה 21:30, שש שעות וחצי אחרי שנפצע, פונתה גופתו והועברה לידי צה"ל. מדחת הובא למנוחות בבית העלמין
התקרית קרעה את צה"ל מבפנים: ביקורת חריפה נמתחה על התנהלות ראשי הצבא שחינכו דורות כי לא מפקירים פצועים בשטח. תחקיר צה"ל קבע: "לא הייתה התלבטות באשר למחויבות לחלץ את הפצוע בדרך המהירה, הדילמה הייתה מהי הדרך הזו - דרך הפלסטינים או על ידי כוח צה"לי".
במלאות עשור למותו של מדחת יוסף יערכו מחרתיים בני משפחתו טקס לזכרו בבניין המועצה בבית ג'אן, במעמד ראש המועצה המקומית ביאן קבלן. מסמכים שהגיעו לידי חברי המשפחה חושפים צדדים נוספים לפרשה שמסרבת להגליד.
ממסמכים שנכתבו בצה"ל בשנת 2000, חצי שנה בטרם התרחש האירוע, ניכר כי קצינים בפיקוד מרכז זיהו היטב את האיום שנשקף סביב קבר יוסף וקראו לבצע בו פעולות רחבות כדי להפוך אותו למבצר מוגן ואף להקים בו תשתית שתסייע ללוחמים להתמודד עם מספר רב של איומים.
אחד המסמכים נכתב בפיקוד ב-5 באפריל באותה שנה: תחת הכותרת "אתר קבר יוסף - אמצעים מיוחדים המאפשרים לחימה, שהייה, מיגון ומילוט", מפורטות הערכות מודיעין לגבי רמת החיכוך בין הלוחמים שהוצבו במתחם הקבר ובין פלסטינים שמתגוררים בגזרה.
מהמסמך ניתן להסיק כי בפיקוד מרכז ביקשו לאפשר לחיילי צה"ל ולשוטרי מג"ב שבמתחם שהייה בטוחה ומוגנת, יכולת לחימה איכותית וכן תצפית מקומית ואיזורית.
תוכנית המיגון עצמה כללה אמצעי מיגון שונים לחלונות ולחדרי הביטחון במתחם הקבר נגד ירי מנשק קל; שדרוג חרכי הירי בחדרי הביטחון, שיאפשרו ירי בזוויות שונות ובמקביל ימנעו חדירה של קליעים; צמצום של ירי האזרחים הפלסטינים על מתחם הקבר וסיוע בחילוץ פצועים.
עוד קבע המסמך כי על צה"ל לאפשר ללוחמים יכולת מילוט בטוחה, ככל שניתן, במקרה של פקודת נסיגה מאתר הקבר. האמצעי: "הכנת פתח מילוט מוסתר באמצעים כימיים, במאפיינים של הסתרת הפתח כלפי החצר באתר.
"פתח מילוט כלפי חוץ לא ייראה ולא ניתן יהיה לאתרו (שכבת הבטון הנותרת דקה מאוד וניתן לעבדה באמצעות בוכנה הודפת או מטען נפץ קטן)". על פי המסמך, יש להציב מתקן גלישה בפתח המילוט, כך שלאחר פריצתו יתאפשר מעבר בין מפלס חצר האתר העליונה למפלס חצר הבית התחתונה.
בסיכום המסמך צוין: "דרישה מבצעית מפורטת זו מאפשרת יכולות לחימה, שהייה, מיגון ומילוט משופר, כאלה שאינן קיימות באתר. הצורך באמצעים הנ"ל נחוץ ובעדיפות גבוהה ביותר, שכן השיחות להסדר הקבע בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית נמצאות בשלב מעשי וקריטי ויש לאפשר לצה"ל מוכנות לכל תרחיש".
לטענת חברי המשפחה שנחשפו למסמך מדחת יוסף נפגע מקליע שחדר את אחד מחרכי הירי, שלא שופצו למניעת כניסת כדורים.
בחודש יוני 2000, חודשיים אחרי כתיבת המסמך הראשון על ידי קצין האמל"ח, נכתבה בחטיבת השומרון פקודת "כתונת פסים". בפתח הפקודה תוארו המהומות בקבר יוסף בסוף חודש ספטמבר שנת 1996, בעת קרבות הדמים של מהומות מנהרת הכותל, ומרבית השתלשלות האירועים שבה תואמת באופן יוצא דופן את מה שעתיד לקרות רק ארבעה חודשים אחר כך ולהביא למותו של מדחת יוסף.
"פקודה זו היא המענה המבצעי לאירועים אלימים שעלולים לפרוץ מול מתחם "קבר יוסף", נכתב ב"כתונת פסים". על בסיס האירוע ב-96', שכונה "אירועי ברזל לוהט", נערכו בחטיבת שומרון לאירוע עתידי.
התרחיש שנכתב בפקודה והיה אמור לצפות את שעשוי להתרחש בעת הידרדרות, תאם לגמרי את מה שאירע בפועל ארבעה חודשים אחר כך: "מתחם קבר יוסף יותקף על ידי המון מוסת חמוש בנשק אישי, מלווה על ידי אנשי משטרה פלסטינית שיבצעו ירי מתוך ההמון והמבנים השולטים על מתחם הקבר", נכתב בפקודה.
"בעת החרפת המצב, המשטרה הפלסטינית תכתר את מתחם הקבר, תיערך למניעת כניסתם של כוחות צה"ל דרך שטח A לכיוון הקבר ובמקביל תנסה לכבוש ולהשתלט על קבר יוסף". הפקודה כללה מיפוי נרחב של מבנים סביב מתחם קבר יוסף, מהם עשויה הייתה להיפתח אש לעבר הכוחות.
הכוחות שעשויים היו לממש על פי הפקודה את הפעולות השונות, והכירו את תוכנית "כתונת פסים", היו גדולים: גדוד חרוב, פלוגה נוספת תחת החטיבה המרחבית שומרון, פלוגת מג"ב, מחלקת טנקים, מחלקת רתק, תצפיות מכל הגזרות שיכולות לסייע למעקב אחר המתחם, מחלקת הנדסה, טנקים נוספים שמתאמנים דרך קבע בפיקוד מרכז, דחפור ממוגן ירי וזוג מסוקי קרב בכוננות - מסוק יסעור ומסוק אנפה. ברשימה הארוכה צוינו גם משטרת ישראל והשב"כ ומפקדת התיאום והקישור של צה"ל בשכם.
הפקודה קבעה כמטרה "להגן על קבר יוסף" ובקטגוריית המשימה נכתב: "חטיבה מרחבית שומרון תתקוף ותכבוש את מרחב קבר יוסף, תחבור לכוח המגן במתחם הקבר, תכבוש את תל בלטה, תבודד את איזור הפעולה ותגן במרחב הקבר ככל שיידרש על מנת למנוע הישג לכוחות האויב".
על פי השיטה שנכתבה בפקודה, היו אמורים הכוחות לבצע התקפה חטיבתית ביום או בלילה, ברגל וברכב בשני צירים שונים לכיבוש מתחם קבר יוסף ותל בלטה ובידודם.
"השיטה המועדפת", נכתב בפקודה, "היא התקפת סער רכובה, הבאת עיקר הכוח לאיזור קבר יוסף, פריקה שלו בסמוך לסמטת הקבר תוך השתלטות על המבנים החולשים על הסמטה וחבירה למתחם הקבר. קיימת גם אופציה רגלית לביצוע המשימה, אך היא תתבצע בעדיפות שנייה".
כל הפרטים הללו נותרו עדות אילמת למה שלא התחולל כדי לחלץ את מדחת יוסף מקבר יוסף. הפקודות לא הוצאו לפועל מעולם, שוטר מג"ב שילם על כך בחייו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם