הרשעת לוחמי גבעתי - ניצחון של ארגוני הטרור
שני החיילים שהשתמשו בילד לבדיקת תיק חשוד טעו, אך אופן הטיפול בהם מהווה פרס לטרור. העונש שייגזר עליהם ישפיע על כולנו. שטח צבאי
הפגנת תמיכה בחיילי גבעתי מחות לבית הדין הצבאי צילום: אדי ישראל
הרכב השופטים יחשוב, יתעמק, ובתוך מספר שבועות יגזור את עונשם. יהיה רעש תקשורתי, ואולי תוכנית 'עובדה' תערוך כתבה מיוחדת אך מספר ימים יחלפו האבק ישקע והנושא ישכח.
עמוק עמוק בלב הלוחמים הרחק מעיני מקבלי ההחלטות יחל הכרסום האמיתי. כרסום שיביא לחשש בליבו של כל לוחם שייצא לקרב. אם הוא יחרוג בלהט אש הקרב האם מה שיזכה לו הוא רק עדות אופי ממפקד על דוכן האנשים?
דיון הטיעונים לעונש של שני הלוחמים היה ארוך ומייגע. עדי האופי עלו בזה אחר זה ושפכו את שעל ליבם. יותר מכל בלטה עדותו של סא"ל ג' שבעת המבצע היה מפקד גדוד הסיור של חטיבת גבעתי וכיום הוא סגן מפקד שייטת 13 ומי שלקח חלק במבצע בלימת המשט הטורקי.
עדותו היתה קצרה וקולעת, הוא הניח על השולחן את האמת. הלוחמים שגו. השופטים הטו את ראשם והקשיבו לקצין שדיבר באופן כה ישיר גם כשהוזהר כי דבריו עלולים לשמש סיבה לפתיחת חקירת מצ"ח כפי שארע בדיונים הראשונים בהם העיד בפרשה.
סא"ל ג' אמר לשופטים, "אחד מהדברים שנתן לי את שיקול הדעת הוא הגיבוי, גם אם תטעה. אני חושב שבמקרה הזה עצם זה שכאילו מנקים אותי מאחריות, כמפקד הגדוד, ומטילים אותו על שני הילדים האלה, זה סוג של עלי תאנה. הילדים שגו. הם כשלו ערכית, אל מול טוהר הנשק. לוחמים שוגים כל הזמן, הם מקבלים עשרות החלטות ולפעמים גם אנשים מתים, זה המקצוע". סא"ל ג' ציין כי היה שוקל מספר סוגים של עונשים נגדם אך לא היה בוחר ברישום פלילי.
אינסטינקט בסיסי בלהט הקרב
מה שכולם שוכחים בפרשה הזו היא שהאירוע החמור באירוע הוא שהילד הטיל את מימיו במכנסיו. בטח שנגרם לו נזק נפשי, והוא בטח לא ישכח את המראות הללו עד סוף ימי חייו. אך מה על שני הלוחמים.
חבריהם של הלוחמים הגיעו לתמוך יוסי אלוני
האחד עולה חדש מאתיופיה, בן לאסיר ציון, ממשפחה בת 13 נפשות שהתנדב לשרת בגדוד הסיור של חטיבת גבעתי והלוחם הנוסף בן להורים גרושים שהעדיף לשרת כלוחם בגבעתי ולא לממש את הזימון שקיבל לתפקיד עורפי ביחידת מודיעין. אלו הם הלוחמים שעומדים כיום לדין וממתינים לעונשם. אלו הם הלוחמים שהחליטו לסכן את נפשם בנקודה העמוקה ביותר אליה הגיע צה"ל במבצע עופרת יצוקה.
עדי האופי ללא ספק הציבו אתגר להרכב השופטים בטענה כי ראוי היה שיעשה תחקיר מבצעי על ידי המפקדים בשל אופי העבירה. מה שהעצים את התחושה וצרם יותר מכל הוא דבריה של התובעת שטענה כי האירוע התרחש בתום הקרב ולאחר ששככה האש. אין סוף לקרב מסוג זה עד שאתה לא יוצא משטח האויב. עד שלא חצית
את קו הגבול עם עזה. המתח נמצא עמוק בכל לוחם ומקהה את חושיו. בטח העייפות אחרי יותר משבועיים של לחימה רצופה.
סא"ל ג' אמר להרכב השופטים באופן נחרץ, כי הסמכות לחקירת הפרשה הזו היתה צריכה להישאר באחריותו. הלוחמים לא בזזו, לא שיקרו ולא אנסו. הם פעלו תחת מתח, לחץ, ואינסטינקט בסיסי בלהט הקרב.
נכון הם שגו, הם עשו טעות חמורה שנוגדת את רוח צה"ל אך הדרך בה בחר הפרקליט הצבאי הראשי לטפל בסוגיה זו היא עוד סוג של ניצחון עבור ארגוני הטרור העלובים שבחרו להיטמע בתוך אוכלוסייה ולנסות להכות בחיילי צה"ל ובאזרחים.
גזר הדין שיטיל הרכב השופטים בעוד מספר שבועות הוא לא רק של שני לוחמי חטיבת גבעתי אלא של כל אזרח שרואה את עצמו כלוחם.
אחד מלוחמי גבעתי שהורשעו בנוהל שכן עם עוזי דיין
צילום: אדי ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם