השקרים נחשפים: גלנט סילף עובדות בוועדה
הוועדה שבחנה מינוי גלנט לרמטכ"ל, הסתמכה כמעט באופן בלעדי על דבריו. לידי מעריב הגיעו מסמכים לפיהם הוא לא הציג תמונה אמיתית
לרמטכ"ל הבא, יואב גלנט, יהיה הרבה יותר קשה בתחום הזה. סדרת הפרשיות שחשפנו כאן על פלישותיו לקרקעות מדינה וסירובו החוזר ונשנה להתיישר עם החוק יהפכו כל שיחת ערכים שלו עם פקודיו לחוויה מורכבת. אלא שעתה, כאשר נחשפים מסמכי ועדת טירקל לבדיקת מינויים בכירים, זו שהמליצה למנות את גלנט, מתברר שהדברים חמורים פי כמה.
גלנט, מתברר מקריאת החומר, בחר יותר מפעם אחת בעדותו בפני הוועדה להותיר את האמת בצד. בחלק מהמקרים שיקר ממש, בחלק אחר עיגל פינות או סיפר רק חצי מהסיפור. חברי הוועדה, כפי שכבר פרסמנו, מיהרו לקבל החלטה ובחרו באופן תמוה לשמוע את תגובתו של גלנט לטענות נגדו עוד בטרם הספיק היועץ המשפטי לממשלה להניח בפניהם את החומר שברשותו על אודות גלנט. ההתנהלות הזו הקלה על גלנט לעבור את הוועדה תוך פיזור מסך ערפל על העובדות האמיתיות בפרשות שבהן היה מעורב.
ועוד הערה חשובה. ועדת טירקל, מתברר, לא רשמה תמליל מדויק של דברי האלוף גלנט בפניה. בתשובה לבג"ץ שהגישה התנועה הירוקה נגד המינוי מסרה הוועדה מסמך ובו "עיקרי הדברים שנאמרו, מתוך רישום מקוצר שנעשה באופן ידני בעת המפגש". המסמך הזה הוא עדות יחידה לגרסתו של גלנט בוועדה. גלנט לא חלק עליו עד היום. על המסמך הזה אנחנו מתבססים כאן.
עורכי הדין נדב אפלבאום וזיו גלסברג, באי כוחה של התנועה הירוקה, גוללו השבוע בתשובתם לבג"ץ חלק מהסתירות הקשות שנמצאו בין גרסתו של האלוף גלנט בוועדת טירקל, לעובדות כפי שהן משתקפות במסמכי המדינה. "ועדת טירקל הסתמכה בהחלטתה, באופן כמעט בלעדי, על הדברים שאמר בפניה גלנט", אומרים עורכי הדין, "מהמסמכים שהמדינה חשפה בתגובתה לבג"ץ עולה חשש כבד, כי בוועדה ומול רשויות מדינה נוספות במשך כעשור, גלנט לא הציג תמונה אמיתית של המציאות.
חשש זה מצטרף לחששות הכבדים הקודמים להשתלטות על שטחים ציבוריים ואף כי פעל, לכאורה, לקבלת דבר במרמה. הרף של טוהר המידות, שהוצב בצה"ל בפרשת תא"ל צ'יקו תמיר ותא"ל עימאד פארס, לא יושם במינויו של גלנט, שהחששות לגביו חמורים משמעותית. גם בזירה האזרחית-ציבורית קבע בית המשפט השבוע, בהרשעתו של חבר הכנסת צחי הנגבי, כי בשקר יש קלון. לפיכך, ראוי לבחון את החששות הללו עד תום, טרם מינויו של גלנט לרמטכ"ל".
גרסת גלנט בפני ועדת טירקל: "כאשר קיבל נחלה כל השטח מסביב היה שטח בור. לאחר שהיסודות לבית הונחו, המושב שינה תשריט חלוקה כדי ליצור שכונה והמיקום של הבית שונה. נוצר מצב שהמגרש של חמישה דונם, שהיה אמור להיות במיקום מסוים ביחס לבית, 'זז'. כתוצאה מ'תזוזה' זו הוגשה תוכנית חדשה שאושרה ונחתמה על ידי כל הגורמים".
העובדות: גלנט מסר כאן לוועדת טירקל גרסה שקרית, שלא הייתה ולא נבראה, למהלך העניינים. לפי תיאורו של גלנט בפני הוועדה הוא החל לבנות את ביתו ואז הגיש המושב תוכנית חדשה, כדי לבנות בסמוך אליו את שכונת ההרחבה, ולפי התוכנית החדשה "המיקום של הבית שונה. . . הבית זז". גלנט חשב להסביר כך מהיכן נבעו פלישותיו לשטחי ציבור בהמשך.
סדר הדברים במציאות היה הפוך. בחודש יוני 1996 אושרה תב"ע )תוכנית בניין עיר( שבה משורטטת לראשונה נחלתו של גלנט. בתוכנית הזו, המקורית, השטח המיועד למגורים נמצא בחלק התחתון של הנחלה, כשכל השאר מיועד לחקלאות.
חודשיים אחר כך אושרה תב"ע אחרת לשכונת ההרחבה הסמוכה לביתו של גלנט. התוכנית הזו, בניגוד לטענותיו של גלנט, לא יצרה עבורו שום אילוץ
גלנט, שסבר שיוכל לסלול על השטח הציבורי הזה דרך גישה נוספת לבית, הגיש תוכנית חדשה שבה ביקש להעביר את שטח המגורים, זה שתוכנן להיות בחלק התחתון של הנחלה, לחלקה העליון, סמוך לשטח הציבורי. זה היה סדר הדברים המדויק. שונה לגמרי ממה שסיפר גלנט לוועדה. לא תוכניות שכונת ההרחבה "הזיזו" את בית גלנט. גלנט הוא שהזיז את ביתו לאחר שראה בתוכניות שבסמוך אליו מתוכנן שטח ציבורי שבו חפץ לעשות שימוש. כך בדיוק גם מתארת נציגת היועץ המשפטי לממשלה את השתלשלות הדברים במסמך שהגישה לבית משפט השלום בהליך שניהלה נגד גלנט.
גרסת גלנט לוועדת טירקל: "באשר לדרך, היה ציר שבו נסע. כאשר הגיעו השכנים, הם התלוננו על הדרך שבה נסע".
העובדות: גלנט סיפר לחברי ועדת טירקל כי לאור שינויי התוכניות נכפה עליו להגיע לביתו דרך ציר אחר. את הגרסה הזו אימצו חברי הוועדה, שלא ביקרו מעולם בשטח. מי שמכיר את המקום, יודע שאין לה על מה שתסמוך. ראשית, לנחלת גלנט היה מאז ומתמיד כביש גישה מסודר ומאושר, שמגיע מצדה התחתון של הנחלה, הכביש שבו הוא עושה שימוש גם היום.
שנית וחשוב מכל, גלנט סיפר לוועדה כי היה "ציר שבו נסע", אבל בחר להסתיר ממנה ככל הנראה כי לא מדובר בדרך שאותה מצא בשטח ובה החליט לעשות שימוש, אלא בדרך בלתי חוקית שאותה סלל במו ידיו. דרך שבטרם כבש אותה לצרכיו היה מתוכנן בה שביל להולכי רגל.
גלנט בתשובה לעתירה לבג"ץ לפני כשנתיים: "שתי דרכי הגישה המוזכרות הן דרכי הגישה היחידות לחניה שממוקמת בחלק הצפון-מזרחי של מגרשו של המשיב 2 (גלנט, ק"ל). מיקומה של החניה אושר על ידי כלל הגורמים, לרבות מינהל מקרקעי ישראל והוועדה המקומית, בהיתר בנייה שהוצא ביום 19 ביולי 2001.
העובדות: גלנט משקר כשהוא טוען שמיקומה של החניה הבלתי חוקית שבנה אושר על ידי "כל הגורמים". תוכנית הבנייה שעליה מדבר גלנט היא הבקשה שהגיש בשנת 2001 להוספת 60 מטר לביתו. במסגרת התשריט שצורף לתוכנית הזו השחיל גלנט לוועדה שרטוט של הנחלה שלו כשהיא גדולה ב-350 מ "ר מזו שאושרה לו במקור.
על השטח הזה הוא בנה בלי אישורים חניון לשישה רכבים וסביבו גדר אבן. ההשתלטות הזו, לא רק שלא הוכשרה מעולם, אלא אף המדינה עצמה ניהלה מולו בעניין זה תיק קדם פלילי בבית המשפט, ומאוחר יותר הורתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה לגרוע אותה מנחלתו.
מתוך ועדת טירקל: "השופט טירקל שואל לגבי השתלטות על שטחים ציבוריים. האלוף גלנט משיב שבנחלה שלו אין גדר, אין השתלטות ואין לקיחת קרקע".
העובדות: גלנט מספר לחברי הוועדה ש"אין השתלטות", אבל לא מספר מה נאמר בהליך המשפטי שניהלה נגדו מדינת ישראל בבית המשפט השלום בחדרה.
בהליך הזה קבעה נציגת היועץ המשפטי לממשלה כי "במקום בוצע ניכוס של השטח הציבורי הפתוח על ידי המשיבים 1,2 (גלנט ורעייתו, ק"ל), אשר השתלטו על השטח הציבורי וסיפחו אותו לנחלתם הפרטית". אז יש או אין השתלטות?
גרסת גלנט בוועדת טירקל: "לגבי הדרך המובילה לביתו - סכסוך שכנים מקומי שלא היה מתפתח כך לולא היה אלוף בצבא".
העובדות: בטופסי המועמדות שמילא לפני שהופיע בוועדת טירקל נדרש גלנט להצהיר אם היה מעורב בהליכים פליליים או משמעתיים. גלנט השיב בתחילה שלא. עוד באותו היום שלח לוועדה מכתב מתקן. "בשאלון המועמדות ציינתי כי לא הייתי מעורב בהליכים פליליים או משמעתיים, וזאת, מתוך התייחסות אל ההליך שהתנהל בבית המשפט השלום בחדרה כאל הליך תכנון ובנייה. לאחר שעמדתי על הטעות אבקש לתקן זאת".
כעבור כשבוע, כאמור, הופיע גלנט בוועדת טירקל וסיפר כי מדובר בכלל ב"סכסוך שכנים מקומי". זה לא נכון. ההליך המשפטי שהתנהל נגד גלנט באשר לדרך שפרץ לעצמו איננו קשור לשכנים כלל ועיקר.
גלנט פרץ כביש פרטי על אדמות ציבוריות שאינן אדמות שכניו. מהסיבה הזו לא השכנים הם שתבעו אותו, אלא מדינת ישראל. הביטוי "סכסוך שכנים" שכנע את חברי הוועדה והפך למטבע לשון שחזר על עצמו. לגלנט, באופן ברור, היה נוח להציג את עצמו כקורבן לסכסוך עם חברי המושב, במקום לספר על סכסוך עם רשויות החוק.
גרסת גלנט בוועדת טירקל: "כאשר העניין הגיע לבית המשפט, השופט בא לראות את המקום והתפלא על מה עושים מהומה וביקש להגיע לפשרה".
העובדות: גלנט, בניסיון להראות כמה פסטורלי היה ההליך הפלילי שהגישה נגדו המדינה בתביעה שיפנה את השטחים שאליהם פלש, סיפר לטירקל שהשופט בהליך המשפטי נגדו לא הבין על מה המהומה. העובדות מלמדות כי לאחר הביקור הזה של השופט בשטח ניאות גלנט להפסיק להשתמש בדרך הלא-חוקית שסלל ולהתפשר.
"ב"כ הצדדים מודיעים בזאת כי הצדדים הגיעו לפשרה, וזאת לאור החלטת בית המשפט", נכתב בפרוטוקול, "על מנת למנוע מהמשיבים (גלנט ורעייתו, ק"ל) שימוש בשטחים המיועדים כשטחי ציבור". גלנט , שהבין שפסיקה תהיה בהכרח נגדו, שכן אין שום שופט שיאשר שימוש פרטי בקרקע ציבורית, בחר לסגת רגע אחד לפני שיספוג מכה משפטית. בדיוק כפי שעשה בפרשת הפלישה לגבעת הזיתים, שבקטע הבא.
גרסת גלנט בוועדת טירקל: "התברר שהוא חרג ונטע עצי זית מחוץ לשטח שהוקצה לו. הוא התבקש לעקור את העצים שניטעו בשטח החורג. לאחר שבקשתו שהדבר יישקל שנית נדחתה הוא עקר כמה מאות עצים".
העובדות : המסמך שבו גולל היועץ המשפטי לממשלה את השתלשלות הדברים מספר סיפור שונה בתכלית מהתיאור הציורי שסיפק גלנט לחברי ועדת טירקל. גלנט סיפר לוועדה כי "התברר" שהוא חרג, אלא שבמציאות היה זה פקח של המינהל שגילה שהאלוף פלש ונטע עצים בשטח כמעט כפול מזה שהוקצה לו.
המינהל איפשר לגלנט לטעת על כמחצית משטחה של גבעה הסמוכה למושב עמיקם. גלנט השתלט על הגבעה כולה. בינואר 2006 דרש ממנו המינהל לעקור את העצים ולצאת מהשטח. גלנט השיב כעבור חודש כי הוא בוחן את הנתונים ומפאת עיסוקיו הוא מבקש להשיב בתוך שבועות אחדים. הזמן עבר וגלנט בחר להישאר בשטח.
כעבור שנתיים, ולאחר שהוגשה עתירה לבג"ץ בדרישה לאכוף עליו את החוק, השיב פרקליטו כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב והוא מבקש לדחות את העקירה עד לאחר שנת השמיטה. הגרסה הזו נראתה מוזרה כבר אז, שכן הפלישה הזו, "בתום לב", חייבה את גלנט בהשקעה ענקית ברכישת עוד מאות עצים ובפריסת אלפי מטרים של צנרת להשקיה.
כך או כך, משחלפה שנת השמיטה וגלנט עדיין לא פינה את הפלישה חרף הבטחתו, נאלצה היועצת המשפטית של המינהל לפנות אליו בחודש דצמבר 2008, כמעט שלוש שנים לאחר הפנייה הראשונה, ולאיים עליו כי אם לא ייצא מהשטח, תיאלץ המדינה לנקוט נגדו הליכים.
בחודש אפריל, רגע לפני שבית המשפט התכנס לדון בנושא, ניאות גלנט סוף-סוף לקבל את מרות החוק.
העברנו בקשה לתגובה לאלוף גלנט דרך דובר צה"ל, אך עד לסגירת הגיליון לא התקבלה התגובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם