"דוברמן. מנהיג נערץ. רב ראשי. פה ג'ורה"
כזה הוא חגי פלג, שפרש מתפקידו כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים בעקבות תלונה על הטרדה מינית: אי אפשר להישאר אליו אדיש
- מלחמת הניצבים: הפרשה שמטלטלת את המשטרה
אחר כך התקשר גם חבר הכנסת ישראל חסון, לשעבר מבכירי השב"כ. אומרים שהוא אוהב את פלג "כמו בן". "אמרתי לו, תראה, חגי, אני לא יודע אם מגיעה לך מכה או ליטוף, אבל אתה לא לבד. מה שתצטרך לקבל תקבל גם ממני. אנחנו פה". הוא שאל אותו שלוש שאלות, בסדר הזה: איך הילדים, (לפלג יש שלושה), איך האישה סיגל, ואיך הוא. "אני מכיר את הטיפוס", אומר חסון. "כל החרא שיושב לו עכשיו על הראש, זה מגעיל. לא פשוט. זה לוקח אותך למקום לא נעים. אתה אומר 'מילא, הרגתי מישהו, ועל זה אני צריך להתגונן. בסדר. אבל לפשפש בסיפור על תחתונים של איזו גברת?'".
או שאוהבים את פלג או ששונאים אותו, אבל אי אפשר להישאר אדישים אליו. עד לפני עשרה ימים היה פלג, 46, בן טיפוחיו של שר החוץ אביגדור ליברמן, האיש החזק במשרד לביטחון פנים. כך קרה שהשאיר אחריו שובל של אנשים כועסים, לפעמים מרי נפש, עוד לפני שהתפוצצה הפרשה האחרונה.
אוהדיו מתארים אדם כריזמטי, סוחף, חכם, אמיץ לב, ישר וישיר. סקרן ומהיר מחשבה, עם "דרייב מטורף". אחרים מדברים על אדם כוחני, בוטה, אגרסיבי, דורסני, מעליב, משפיל, יהיר וגס רוח. אימפולסיבי ותובעני. כזה ש"לא סופר אף אחד".
כולם כמעט מסכימים שמדובר באדם כשרוני מאוד ו"משימתי". הדימוי שאני חושב עליו בהקשר של חגי, אמר אחד מחבריו של פלג, ששירת איתו גם ב"יחידה", הוא רוני רוזנטל. רוזנטל הוא כדורגלן עבר מוכשר ששיחק במכבי חיפה ואחר כך באנגליה. כשהיה מזהה את השער היה מוריד את הראש ופשוט דוהר קדימה בלי להסתכל. בחלק מהמקרים היה רוזנטל מגיע עם הכדור עד השער. מנגד, הוא גם היה מוצא את עצמו לא אחת בסמוך לקו החוץ, היכן שנגמר המגרש.
"כמו רוני רוזנטל שדוהר לשער, לא מסתכל קדימה וכל מי שמתקרב אליו חוטף מכות מכל עבר, כך חגי עובד", אומר החבר. "מי ש'חטף', מאוד לא מרוצה. הסיפור הוא לא ההתנגשות. חגי לא מסתכל לשער. הוא הוריד את הראש לפני זמן מה, והוא בדהירה. חגי איש מורכב", אמר החבר בקשר לפרשה האחרונה, שאת פרטיה אינו מכיר.
"אי אפשר להיות רק בצד שלו, אבל צריך לומר מי האיש לפני שהמכבש עובר עליו". לדעתו, טעות הייתה
פלג שומר על שתיקה. ביום שני אמור היה להגיע לישיבת פרידה מהעובדים במשרד לביטחון פנים. יום קודם, בשעה 11 בלילה, הודיע באמצעות מנהלת הלשכה שלו ש"הפורום עם חגי מבוטל". גם אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה קבע ביום רביעי שאין בתלונה שהוגשה נגדו חשד לפלילים, ושהיא תישאר במישור המשמעתי בלבד, הוא סירב לדבר.
"אני שותק", הוא אומר, גם לחברים הקרובים שעולים אליו לרגל. מקפיד שאיש מהם לא ידבר בשמו. "הכל", הוא אומר, "ייעשה רק בצינורות המקובלים".
הוא נולד במושב דבורה, בחבל תענך. הוריו עלו לארץ ממרקש, מרוקו, בשנת 56', במסגרת תנועת "הבונים". פלג, אז עדיין "פדידה", למד בבית הספר החקלאי ניר העמק, ליד עפולה. את שם משפחתו עברת שנים אחר כך, כשנסע לשנה של חופשה ללא תשלום בחוץ לארץ, כדי לטשטש את הקשר שלו למבצעים מהסיירת. בפני חבריו התחייב שאם יהיה יום אחד מפקד חטיבת "גולני" - דבר שלא קרה - יחזור לשם נעוריו.
בבית הספר נחשב לפרא. שד משחת, אמרו עליו. בבוקר היה מארגן את המקהלה. אחר הצהריים ניפץ מנורות. בכל פעם שרצו להעיף אותו מהתיכון היה אומר לו נחום כהן, המורה שלו, "מה אני אעשה איתך, אני כל כך אוהב אותך".
באוגוסט שנת 83' התגייס לצבא אחרי שנת שירות, לקורס טיס. בחודש נובמבר שאחרי כן כבר עבר ליחידה. שני צוותים מקבילים היו אז בסיירת מטכ"ל. אחד, יוקרתי ונחשב, בפיקודו של דורון קמפבל. האחר, שאליו השתייך פלג, בפיקודו של אלעד, נחשב אפור ומבריק פחות. דווקא הצוות הזה נשאר מגובש עד היום, ופלג הוא אחד מציריו המרכזיים.
המרוקאי בעל העיניים הכחולות לא התאים אז למודל היחידה. "הוא לא היה 'קלאסי'", אומר אחד האנשים ששירתו איתו. "לא התאים לטיפוסים שנחשבו אז ביחידה למופנמים, חכמים, לא התקפיים, לא מוחצנים, מתייסרים. חגי היה אחר". הוא התבלט בצוות שלו ויצא לקצונה. בהמשך היה מפקד צוות שנוי במחלוקת. נוקשה ולא מתפשר, לא רך ולא מלטף, אמרו השבוע. ללוחמים שלו הפריע החספוס שלו. אלא שהוא היה מוערך על ידי חבורת הפיקוד.
כשמשה (בוגי) יעלון היה מפקד היחידה, בסוף שנות השמונים, פלג היה הלוחם המועדף עליו. באותה תקופה יוחס לסיירת מטכ"ל חיסול אבו ג'יהאד. ישראל הרשמית לא אישרה מעולם את מעורבותה בחיסול, אבל פלג עוטר בצל"ש על המבצע הזה וגם זכה באמון לוחמיו. הוא היה מפל"ג (מפקד פלגה), ופרויקטור ("מצביא", בשפת היחידה). "בחור מלא יוזמה וקצין מעולה", אמר עליו אחד ממפקדיו. "אמיץ, אך מחושב". לא אחד שירוץ עם סכין בין השיניים.
בשנת 94', כשמאחוריו שורה ארוכה של מבצעים נועזים, עשה הערכת מצב, הבין שהוא לא יכול להתקדם יותר בסיירת ועזב את היחידה. משה קפלינסקי שכנע אותו להגיע לגולני, להיות מפקד גדוד. "ביחידה היו שאמרו 'צדקנו'", אומר אחד הקצינים ששירתו איתו בסיירת. "הוא לא באמת יכול להיות עם מברג וכפפות מנתחים, איתנו. כי הוא פזיז מדי, מוחצן מדי והוא מתאים בדיוק לגולני".
אבל היו גם כאלה שראו יתרון בכך שיישלח להיות מג"ד, ולא יישאר בעמדת ה"נסיך". "עד היום, אנשים יוצאי היחידה בתוך הצבא באים מעמדת נסיכים. הוא לא. זה משהו שאני מאוד מעריך בו. בסוף הוא איש אדמה. לא פלספן", הסביר .
נסיבות מינויו לתפקיד מפקד גדוד 12 (שבו משרתת היום בתו הבכורה כקצינה - חק"ב), היו טרגיות. חוסיין עלי עאמר, המג"ד, נהרג בהתפוצצות מטען ברצועת הביטחון עם שלושה לוחמים נוספים במארס96'. פלג הוזעק למוצב ציפורן כדי לתפוס את מקומו.
ארז גרשטיין, לימים מפקד היק"ל שנהרג בלבנון, היה המח"ט. אחרי שסיפר לפלג משל קצר, נעלם. פלג נאלץ להתמודד עם גדוד שאיבד מפקד אהוב. "הוא עשה את זה טוב", אומר לוחם לשעבר בגולני. "במסע הכומתה הוא הלך איתנו כל המסע. הערצנו אותו".
באותה תקופה התנהל בבית הדין הצבאי לערעורים משפטם של בכירים ביחידה, ביניהם עמוס בן אברהם, מפקד הסיירת שסיים את תפקידו בעקבות האסון שבו התייבשו למוות ממכת חום שניים מלוחמי היחידה. פלג הגיע לשלב הטיעונים לעונש. "הגיעו כל בכירי צה"ל לדבר בשביל הנאשמים", אומר אחד הנוכחים בבית הדין, שמכיר גם את פלג.
"כל אחד נאם בזכות גבורתם של הקצינים. חגי עלה לדבר על אחד הלוחמים שלו. הסנגור שאל אותו 'מה המשמעות של קצינים בצה"ל, אם תהיה הרשעה'. הכוונה הייתה שיגיד שאי אפשר יהיה לעמוד בחובת זהירות כזאת. עד אז התובע במשפט שתק. פתאום קפץ. 'אני מתנגד', אמר. 'לא מדובר בעד מומחה. הוא רק בא לתת עדות אופי', אמר על פלג.
"אני זוכר שחגי אמר לו 'אני מג"ד בגולני, אחראי רכס רמים, יש לי 400 איש שאני אחראי להם ומכוח זה אני מדבר פה. זה הופך אותי מומחה לכל דבר שקשור באנשים'. הוא אמר שחובת הזהירות אינה הגיונית, ולא הוריד את הראש ולא נבהל. אני, שעד אז חגי לא נדון אצלי לכף הזכות, אמרתי לעצמי שהיכן שהוא יהיה, אני אהיה איתו".
מגולני נשאר לו מעגל חברים קרוב. קפלינסקי, גדי אייזנקוט, שמואל זכאי. הוא שירת כסגן מפקד החטיבה ופיקד על אגוז. רצה לקבל פיקוד על חטיבה, אבל מופז, אז הרמטכ"ל, חשב שקידומו מהיר מדי. פלג לא רצה לחכות. על הפרק עמדה כבר הצעה שקיבל, להתגייס למשטרה ולפקד על הימ"מ.
הוא יצא מלשכת הרמטכ"ל, צלצל למפכ"ל וילק והודיע לו שהוא מוכן. מהבחינה הזאת, אמר השבוע אחד מחבריו, פלג הוא איש מחושב. הוא לא איש עקרונות, שאומר "אני עוזב הכל והולך". הוא "המושבניק של פעם". פרקטי, לא יכול להמר.
פלג הגיע לימ"מ כדי לעשות מהפך. היועצים אמרו לו שייתן לעניינים קצת זמן. פלג סירב. הוא ביצע שורה של שינויים ארגוניים ופרסונליים שעוררו תסיסה. בין השאר, הדיח לוחמים שהשתוללו בזמן חיפוש בבית של גנב רכב.
גורמים בימ"מ הבהירו לו שצומחת נגדו מחאה. דיברו על מרד. פלג חשב ש"הם לא יעזו". בעת סיור המפכ"ל ביחידה החליטו "המורדים" להוציא החוצה את הכביסה המלוכלכת. הם הטיחו בפלג טענות קשות, אבל וילק נתן לו גיבוי מלא. "מי שלא מתאים לו", אמר וילק, "שיעזוב". ראשי המורדים הודחו.
כשאחד מהם בא להתנצל לפני פלג מאוחר יותר, אמר לו פלג ש"אין סליחה. הכדור נורה". "מה שהדליק אותו זה שאנשי המרד באו ממניעים לא הגיוניים", אומר מקורב. "של חצי שחיתות מבחינת הרגלי חיים. הוא יכול היה להגיד 'חבר'ה, אני מאשר לכם', כדי לא לריב איתם. אבל זה כמו לעבור במושב, לראות ברז פתוח ולא לסגור אותו".
הפרשה האחרונה הציפה את אירועי התקופה ההיא בימ"מ. מתחת לפני השטח נחלקים לוחמי היחידה לשני מחנות. אוהדיו של פלג מול אלה שנוטרים לו. הראשונים מתארים את פלג כאחד המפקדים הטובים שהיו ביחידה עד היום. בתקופתו ביצעו שורה של מבצעים שלא פורסמו מטעמים מודיעיניים.
אחד מהם, שנחשף, מתייחס לאירוע טייבה, במארס 2000. במהלך האירוע הזה הרג הימ"מ ארבעה מחבלים מתאבדים ועצר את החמישי. כולם בדרכם לביצוע פיגועים בישראל. "המבצע", תיאר אחד הלוחמים אז ביחידה, "הצריך תכנון מהיר, בלי נוהל קרב סדור. קיבלנו ידיעה ותוך שעתיים-שלוש הכוחות כבר היו צריכים לפשוט על הבתים בשטח".
פלג היה גם מפקד הימ"מ בתקופת אירועי אוקטובר והעיד בפני ועדת אור. "מצד אחד", אומר אותו לוחם, "הוא לא היה פופוליסט. מצד שני, הרגשנו שהוא נותן לנו גיבוי מלא".
מנגד, הלוחמים אחרים, מחזיקים נגד פלג בטן מלאה. הם אומרים שהוא אגרסיבי בטון דיבורו וגם בהתייחסותו. חסר פשרות. "צועק ומשפיל. איש חכם עם יחסי אנוש ברמה הנמוכה ביותר". הם מטילים דופי גם בנכונותו המבצעית. פלג, אמרו, היה מפקד עצל, שראה בשירותו בימ"מ בסך הכל קרש קפיצה לחיים העסקיים. "לא הערצנו אותו, אלא פחדנו ממנו, כי היה נוקשה, בוטה, עם פה ג'ורה ופתיל קצר".
כך או כך, פלג סיים את כהונתו בימ"מ ובשנת 2002 עזב את המשטרה ויצא לשוק הפרטי. חברים אומרים שאז כבר היה להוט להשתלב בחיים האזרחיים. בער לו. הוא גם רצה "לעשות כסף". די מהר השתלב בפרויקט יוקרתי של הערכת סיכונים ואבטחה לאולימפיאדה שאמורה הייתה להתקיים באתונה.
"מדובר בפרויקט של פעם בחיים", אמר גורם שעבד איתו בשיתוף פעולה. "החבר'ה שהתחילו לעבוד על זה היו ותיקי שב"כ, קב"טים מנוסים, מבוגרים, עם כל היוקרה והאטימות של אנשי אבטחה", תיאר הגורם. "במפגש הראשון של השלישייה הזאת - הצוות, חגי והלקוח - הכל התרסק. חגי אמר 'אנחנו הולכים ככה', וכולם אמרו 'אנחנו הולכים הפוך'.
"אין לחגי הרגישות לעשות קואליציות, 'תהליכי השפעה ארוכים', לגייס תומכים, להקטין סיכונים. הוא אומר 'אני יודע, ככה צריך ללכת, זה בוער בתוכי, אנחנו הולכים לשם', ודוחף, לא מוותר. ועל זה היה הפיצוץ. גדולתו הייתה בכך שלבסוף הוא הצליח להחזיר אליו את האנשים. על אף שלא הלכו בדרכו".
בסופו של דבר, פלג הוא שניהל את הפרויקט. זאת הייתה תקופת הטירונות שלו בעולם העסקים. לוח טיסות צפוף, מצגות מול הנהלות בכירות, גם של האולימפיאדה, ועבודה באנגלית כל הזמן. אחרי שנגמרו המשחקים האולימפיים הוא קיבל הצעה מפתה לעבוד בחברת אירונאוטיקס, שמתמחה בייצור מזל"טים, ביבנה.
פלג עבד שם כמה חודשים, עד שהחליט לעזוב ולהקים חברה משלו, שהתמחתה בעיקר בייעוץ בתחום הערכת סיכונים ואבטחה. החברה ביצעה פרויקטים רבים, בין השאר באירופה ובנפאל. היו שאמרו שפלג עבד גם בדובאי ובאבו דאבי בלי האישורים הדרושים לכך.
אנשים שעבדו עם פלג מגחכים. אלה דברים שאפשר לבדוק, הם אומרים. ממילא לא ניתן להרחיב לגבי אופי הפרויקטים הללו. הם עבדו הרבה מאוד באיטליה, אז גם נתקלו בבועז הרפז, שלימים נחשד בזיוף "מסמך גלנט" (פלג, אומרים, הוא חבר של אל"מ גבי סיבוני, שהודה שהעביר את מסמך גלנט לערוץ 2). "מתווך שתיווך בעסקה", הסביר השבוע אחד משותפיו של פלג לעבודה באותם ימים את הקשר עם הרפז. "חגי הכיר אותו בצבא, ומאוד לא אהב אותו. הוא בז לו".
בקיץ 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה. פלג היה כבר אזרח. הוא הצטרף לצוות המאולתר שהוקם במטה הכללי שבראשו עמד טל רוסו, חבר טוב שלו מימי הסיירת. כשארז צוקרמן, תת אלוף, מפקד אוגדת האש, הצליח לגייס את האוגדה שלו בצפון, הוא מינה את פלג לסגנו.
בין השניים ישנה ידידות מוקדמת. ארז נחשב לוחם ללא חת. מפקד השייטת בעברו, שהיה גם מפקד חטיבת גולני והקים את יחידת אגוז. במלחמה היה תפקודה של אוגדתו בעייתי. כשנגמרה המלחמה הודה צוקרמן: "עשיתי טעויות. אני מוכן לתת עליהן את הדין". בהמשך התפטר ופרש מצה"ל. בינו ובין פלג נוצר קרע לאחר שפלג ביקר את תפקודו במלחמה והטיח בצוקרמן דברים קשים, כאילו הוא עצמו לא נטל חלק באירועים.
כיום צוקרמן הוא איש עסקים פרטי. השבוע הסכים לומר בשיחה מחו"ל, "אני מכיר את חגי. למרות שהיחסים בינינו אינם כמו שהיו פעם, אני בוטח בו וחושב שהתלונה אינה נכונה". "אני עדיין חושב", אמר, "שחגי הוא אדם ערכי".
פלג חזר לעשות עסקים פרטיים בתום המלחמה. בין השאר, סייע למיליארדר ישראלי לזכות בפרויקט גדול מעבר לים. חבריו אומרים שהחל לעלות על הגל. ההצלחה הכלכלית, בשלב הזה, כבר אינה מבחן תיאורטי. "את שלושת הביסים הראשונים בסנדוויץ'", אמר איש עסקים על פלג, "הוא כבר קיבל". אלא שאז הגיעה הצעה שלא יכול לסרב לה - המשרד לעניינים אסטרטגיים הוקם, ואביגדור ליברמן הוא השר הממונה.
ליברמן הציע לפלג את תפקיד מנכ"ל משרדו. השניים נפגשו לראשונה כשפלג היה מפקד הימ"מ וליברמן ערך סיור ביחידה. לאחר שנים אופיר פלק, עורך דין ואיש עסקים שעבד עם פלג, ערך ביניהם היכרות. באחת ממערכות הבחירות הציע פלק לליברמן להיפגש עם פלג. בין השניים, אומרים מקורבי לליברמן, היה "קליק מיידי". פלג הפך לאיש שליברמן סומך עליו.
מכאן ואילך יובאו הדברים בקיצור נמרץ. לפני שנתיים וחצי התפטר ליברמן מהמשרד לעניינים אסטרטגיים, יחד עם המנכ"ל פלג. פלג חזר לשוק הפרטי. בבחירות האחרונות נשא בתפקיד רשמי במפלגת ישראל ביתנו. אחר כך מונה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים. שם, אמרו עליו, הוא לקה ב"תסמונת המג"ד המתחיל". התקשה להבין שאינו שליט יחיד, ושישנם גורמים נוספים המעורבים בניהול המערכת.
פלג, לדעת מקורבים למשרד, הפך "שיכור מכוח". הוא רצה לעשות הכל לבדו. "אני השליט ועל פי יישק דבר", היה המסר שהעביר. וכך דיבר בוועדות מנהלים וחתך הכל מהר וחד. בנוסף, אמרו, פלג סבר שהוא מומחה לכל דבר ועניין. כשהביאו בפניו שש חוות דעת מקצועיות לקמפיין עתידי הוא החליט ש"הקמפיין לא שווה כלום", וש"הוא לא ייצא לדרך". במקרה אחר נזרקה לפח עבודה על סקירות שנמשכה שישה חודשים. פלג עלעל בניירות ופסק ש"זה לא נראה לי".
"הכל אצלו היה ברמת פקודות", אומר מקורב לאחד העובדים במשרד. "הוא היה 'מעיף' פגישות, משנה לו"ז. אין לו אלוהים. הוא השפיל אנשים, קטע דברים באמצע, זלזל, קיבל החלטות מהבטן, איש כוחני, בטוח בעצמו, יהיר".
"רב ראשי", הדביקו לו במשרד כינוי, כיוון שרב עם הרבה מאוד אנשים. בתוך "רשימת החיסול של פלג", כפי שכונתה, ישנה כמות מכובדת של נושאי תפקידים. עם מפכ"ל המשטרה, למשל, אין לו שום קשר. שוררת ביניהם "מערכת יחסים גרועה ביותר". גם עם אריה לייבו, מי שהיה מנהל הרשות להגנת עדים ובסופו של דבר התפטר, ועם יאיר גלר, ראש הרשות למאבק בסמים ובאלכוהול, יחסיו עכורים.
לא מזמן הסתכסך פלג גם עם יועץ התקשורת של השר. "תותח, בעל כישורים טקטיים אדירים", אומר גורם שמכיר את המתרחש במשרד, "שיכול להביא תקציבים אדירים. מצד שני הוא ממלא את דלי החלב ושופך אותו, ובלי סיבה". במשרד לביטחון פנים גם הכיר את א'. אישה נאה, מרשימה, דוקטור
ומרצה לעבודה סוציאלית, אם לארבעה והאמא של פרויקט "עיר ללא אלימות".
אישה חזקה וחכמה, אמרו עליה. בינה ובין פלג היה קשר מצוין. כך, לפחות, בעיניהם של עובדי המשרד. טיבו של הקשר, יהא אשר יהא, נתון כרגע בבדיקה. בכנס שנערך באביב בכפר המכבייה לראשי רשויות חדשות שנכנסו לפרויקט של עיר ללא אלימות עוד אמרה א' על פלג שהוא "מנהיג ומפקד".
פלג , מצדו, החליט להפוך את א' ליועצת חיצונית למשרד ולצמצם בכך למעשה את סמכויותיה. עכשיו טוענת א' בתלונתה כי ניסה לפגוע בה ובמעמדה המקצועי. בין היתר, טענה שהשתמש באלימות מילולית ובהטרדות מיניות.
בעקבות התלונה נפתחה נגד פלג חקירה באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה. ביום רביעי שעבר החליט פלג להתפטר. "לא הרבה אנשים הצטערו על לכתו", אמר השבוע גורם מקורב לאחד האנשים במשרד. ההפך הוא הנכון. השר עצמו כינס את העובדים והחמיא לפלג על כך שקידם נושאים, דחף דברים ללא לאות והצליח.
פלג יושב בינתיים בביתו בכפר ביל"ו. רעייתו סיגל, בת תל עדשים, אחות במקצועה, מגבה אותו בכל. הם יחד מגיל 14. "אהבה גדולה", אמרו עליהם חברים. אלה מאמינים שפלג יצא נקי, ש"תפרו לו תיק". בסיפור הזה עם א' הם רואים חלק מהמאבק על זהות המפכ"ל הבא. הם סיפרו על מסע שעשה פלג, 120 קילומטר, כשהיה חייל ביחידה. אז קיבל זיהום ברגליים שהתמלאו שלפוחיות ודם.
בכל זאת, הוא סירב לעצור. "אני אמות לפני שאפסיק ללכת", הכריז. רק כשעברו את קו הסיום הוא התמוטט, נלקח לבית החולים ואושפז לעשרה ימים. "גם הפעם", אמרו, "הוא ישרוד. הוא יעבור את זה בשלום".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "המפקח הכללי רב ניצב דודי כהן מקדם ופועל ללא לאות בכהונתו את יעדי המשטרה מול האתגרים הרבים והמורכבים העומדים בפניה. ההישגים שנרשמו בשנים האחרונות מדברים בעד עצמם, בהצלחות הארגון בלחימה בארגוני הפשע, הפחתה ניכרת של עבירות הרכוש והובלה בחקירות בשחיתות הציבורית. כך שהמטרות שהציב המפכ"ל הם מעל לכל מחלוקת כזו או אחרת, ולפיכך אין בכוונתנו להתייחס או להיגרר למושא פנייתכם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם