שליפות עם המשורר יחזקאל נפשי
שירה עברית – נשגב מבינתי, משורר – נביא, כסף – אין לי הרבה ממנו, חרדים – קרוב אליהם יותר מלחילונים, חנוכה – חיבה מיוחדת
בשנות העשרים לחייו הרבה נפשי לנדוד בעולם תוך שהוא מתנסה במשלחי יד מגוונים כדוגמת רועה צאן בברזיל ומתרגם צללים לעיתונות ההודית, הוא אף מתרגם שירים מהודית, שפה בה הוא שולט ואף משפות אחרות. יחזקאל נפשי מארגן ועורך תכופות אירועים ספרותיים, ביניהם - תערוכת "שיח משוררים" בתל אביב וסדרת ערבי השירה "דו"ח על מצב האדם.", כמו כן הוא גם עורך ומגיש את פינת הספרות ברדיו 91fm ומנחה סדנאות כתיבה למבוגרים ולנוער. במהלך השנה הקרובה יראה אור רומן חדש פרי עטו.
שירה עברית
כוונה מודעת ובלתי מודעת של דבר מה שהוא נשגב מבינתי וניתן לי (ובכלל למשוררים) אך מתוך נדיבות-ליבו של אלוה. יש בה אף שמץ מן נבואה בעיניי. אייך אמר פעם בן-גוריון: "אנחנו אמנם בנים של רוכלי שווקים, אך כולנו ניניהם של נביאים...".
אהבה
אני לא חושב שניתן לי להכיל את כל שאני חש על-אודות מושג זה במילים אחדות. אני גם לא חושב שאוכל, אף אם אחיה שתי תקופות חיים שלמות. במובן כלשהו, זה יהיה חטא בעבור האדם שאני. ואמנם, זה מהות היופי והעניין שבאהבה. כלומר, אי-היכולת ללוכדה ברשת-של-מילים. על-כן אני ( ועוד רבים אחרים, כל-שכן
שיר השירים
פסגה שירית, אין מה לומר. שירי אהבה נקיים מאד, זכים. אך אם לומר את האמת, אני חושב שאביו של מי שמיוחסת לו המגילה הזו של שיר השירים, עלה על בנו ביכולתו להתבטא. התהילים זה כבר משהו אחר בכל מובן. זה מהות השירה בהווייתה. בכלל, אני מעולם לא אהבתי את דמותו של שלמה. הוא תמיד הצטייר בעיניי כנהנתן, ככרסתן מחושב, מרוחק, בעוד אחיו, אבשלום, מזכיר לי במהותו הפנימית את דוד המלך, אבי השניים.
יהודה עמיחי
"פתוח סגור פתוח". זהו הדבר הראשון שעולה על דעתי. זה וירושלים גם. תמיד, כשאני עולה לירושלים (וזו אגב, שמחה גדולה בעבורי), אני נזכר בו. לא הכרתיו באופן אישי, לצערי, אולם אני גם מעולם לא חשתי שיש לי הצורך בכך. אני מכיר את שירתו ודיי לי בה בכדי להבין מי היה האדם. ביתו ידידה לי והיא מוכשרת מאד בעיניי. רקדנית בחסד, ואישה מרובת יופי. שמה עמנואלה. יש דבר-מה מהפנט בשם זה... כמעט קמאי.
שיגעון שבכתיבה והקסם שבחירוף הנפש על-גבי הכתב. היא מעלה בדעתי את זכרו של המשורר משה בן-שאול ז"ל. הוא היה לי לידיד קרוב והללו היו מקורבים בראשית דרכם הספרותית. הוא הרבה לשוחח עימה ועליה. כשפגשתיה לראשונה ראיתי לפני אישה צדקת שמכילה בחובה את תכלית הייסורים. אני זוכר שבליבי חשבתי, שרק כך ניתן לכתוב שירה אמיתית, כזו שבוקעת מן הלב. אולם, זה היה מזמן...
משורר
נביא.
מילים
הכלים שניתנו לאחדים להבעה עצמית, חרף השחתתם פה ושם בידיהם.
התנ"ך
הספר המופלא ביותר שקראתי מאודי. שוב, בדומה למה שכתבתי על אודות מושג האהבה, אני לא חושב שניתן לי ללכוד את אשר אני חש אודותיו במילים. אף זה, יהיה חטא. אני רק אומר שזהו אולי האוצר הגדול ביותר שניתן לנו כבני-אדם.
אלוקים
האחדות המהותית של הכל. השלם שהוא אחד ושהוא אינו ניתן לתפיסה כלל, או להבנה.
יהדות
הדת שלי. כיום אני רואה עצמי יותר יהודי מאשר בעבר, ויותר יהודי מיהודים מסוימים.
כיפה
בדומה לקפוטה, זהו פריט הכרחי למדים הללו אותו עוטים על עצמם יהודים בצבא השם.
אני חש עצמי קרוב למגזר החרדי יותר מלמגזר החילוני, במובנים רבים. אני רואה את ההסתודדות שלהם, את החיים אותם הם מנהלים בתוך עצמם (כגון בתוך בני-ברק וכו') כבאי של שפיות פנימית ברורה מאד. הללו מיישמים את החיים לפי מצוות אלוה, כלומר באמונה עיוורת, כדרך. אני עצמי לא שם (שכן אחרת הייתי עובר לבני-ברק בעצמי), אך הקונספט לפיו הם חיים את החיים הוא שקוסם לי. הם בזים לתרבות הפופולרית ולמה שקרוי אקדמיה. למה שקרוי חכמת-מה. כל מי שהולך לפי צו-נפשו באמונה עיוורת הוא גיבור בעיניי.
חילוניות
אף החילוניות עצמה היא דת בעיניי, שיש לחיותה כראוי. כלומר לא רק לשם עצמה, אלא לשם מה שמסתתר מאחוריה. אני חושב שעניתי בתשובה הקודמת על כיצד יש לחיות אותה.
רבני צהר
כל סוג של תקשורת, בעיניי, זה עדיין תקשורת. אני בעד גישות שונות של הידברות, כל עוד קיימת ההידברות.
מיסטיקה
איזה עיתונאי אחר כינה אותי פעם כמיסטיקן יהודי. אני לא יודע למה בדיוק הוא התכוון אז, אבל בשעתו אני זוכר שזה החמיא לי מאד. כיום יש לי ידיעה ברורה יותר בנושא, כי חקרתי לא מעט אודותיו. בכלל, התפיסה המיסטית, אשר הפרנציפ העקרוני שלה הוא אי-התלותיות בחומר וההתרחקות ממנו, קוסמת לי מאד. באופן כללי כל מה שאינו נתפס בחמשת החושים והוא בבחינת אפשרות, קוסם לי.
ארץ ישראל
הבית היהודי מזה דורות על דורות. מראשית הזמנים.
מקור אנרגיה ועידוד ליצירה. אני חש עצמי מחובר עליו מאז ששמעתיו לראשונה בדירת חדר קטנה ברעננה, אצל אהובה שהייתה ואבדה לי ( כעת כשאני חושב על זה, היא עתה אם לשלושה ונשואה באושר בצפת, מה שגורם לי לתהות על ההקשר השונה של שאלותייך אלי). הייתי אמור לפגוש בו פעמיים. פעם אחת בפסטיבל שהתרחש במונטריאול קנדה, ופעם השנייה בישראל. לצערי שתי הפעם לא התרחשו.
מצב האדם
הו, בנאדם, זו שאלה רצינית. ואמנם, אני אשיב עליה בקיצור נמרץ. מצב האדם הוא שאלה, אשר אין לרדת לחקר פתרונה, אלא אם כן היא עצמה תתבטל. זה בקיצור. בהרחבה מקוצרת אוסיף כי יש לחיות את היש. חשוב גם, לשאוף לאושר ( ואני לא אומר שבהכרח יש להיות מאושרים).
נפש(י)
שם משפחתי בליווי סוגרים.
אמן רב-גוני בעיניי. אדם בעל נשמה של נער ותום ילדותי. אני אוהב את שיריו ואת חתירתו לעבר האמת שלו. יש בו דבר מה אחר, אנושי מאד. לשמחתי עבדנו יחד בכמה וכמה מסגרות, ולמדנו איש מרעהו לא מעט. היה זה בעיקר בשעות הלילה, ובלילה, המחשבות מסירות מסורותיהם. יש לי חיבה יתרה אליו, ואל משפחתו. אנחנו כבר לא מתראים באותה התדירות כבעבר, אולם הקשר נשמר. הוא אדם שמעז. הוא לא חושש לצאת מן המסגרת שהציבור, לכאורה, קובע בעבורו. זה משהו שיש להעריך.
רדיו
הרדיו זו אהבה גדולה. אין לי מכשיר טלוויזיה מזה שבע שנים, ואי-לכך מן ההכרח שאאזין לרדיו. כלומר, אני בעד שתיקה, אבל בנאדם, צריך להישאר מעודכן פה ושם. אני אוהב את קול המוסיקה ומאזין לערוץ הזה כל יום עד שאני מתיישב לעבוד. אני אוהב את תכניתה של ענת דולב. אני חושב שלאון פלדמן הוא גאון רדיופוני שאין כדוגמתו, ועצם זה שערוצי הרדיו הגדולים פספסו אותו, הוא עיוורון מצידם שכמעט מצחיק אותי. אני משדר פה ושם, אבל בעיקר בלילה ובעיקר דובר שם על ענייני ספרות שנוגעים לליבי. כן, אפשר להגיד שהרדיו זה אהבה גדולה בעבורי.
פתח תקווה
בית. ביתי במלוא מובן המילה. אני עצמי חייתי בערים שונות, בכרך, בתל-אביב, בעירי נמל, בעולם כולו, אולם פתח-תקווה היא ביתי. המקום היחיד אשר מזוהה לי עם המילה בית. אני אף גר ברחוב שטמפפר, שהוא היה ראש-העיר הראשון לפתח-תקווה. זה משמעותי בעבורי מאד.
עכשיו פתיחה
ספרי הראשון. הוא הצליח הרבה מעל למה שציפיתי בשעתו, מה שסחרר אותי לא מעט. אני לא חושב שהייתי מוכן אז להד שהוא קיבל, או לתגובות השונות. הוא תורגם לשפות אחדות ואף קטעים אחדים מתוכו הולחנו וכו'. הוא בא לי בהפתעה גמורה, ובמובן מסוים, אף כתב את עצמו. כעת אני מקבל יותר את מה שהתרחש סביבו. כיום יש לי את הכלים לכך.
פוליטיקה
מעניינת אותי כקליפת השום. חכמי ז'ורנאלים המושכים איש איש לכיוונו שלו.
גלעד שליט
מי ייתן וישוב לביתו במהרה. אין צער גדול מזה של הורים שילדם אבד להם.
מוציא את האדם מן העולם. כל מי שרודף אחריו, הוא נס ממנו. מטופש בעיניי לרדוף אחר הכבוד, ואני נמלא גועל בראותי את הללו - לדוגמה כל אותם פרופסורים מלאי חשיבות עצמית - אשר פוסעים בחזה מנופח ומטפחים את כבודם כאילו זה דבר-מה הראוי להתגאות בו. הכבוד הוא תשורת האדם לעצמו. לדרוש אותו מאחרים זה הבל ורעות רוח.
כסף
זוגתי לשעבר טענה (וככל הנראה בצדק), שאני לא מייחס לו את החשיבות הראויה. אין לי הרבה ממנו ואני מתקיים באופן הצנוע ביותר. אני לא מרוויח אלא - כפי שכתוב בספרות הקרובה לליבי - מעות אחדות. זה לא מטריד אותי כשם שזה הטריד אותי בעבר.
הוצאות הספרים
הכרחיות לי למען שאמשיך את עבודתי.
חנוכה
החג הנוכחי. סופגניות (אף שאני לא חובב מתוק), מנורה, מרד החשמונאים. ניסים. גבורות ותשועות. לי חיבה מיוחדת לחג הזה. יש משהו יהודי מאד בהדלקת הנרות והנחתם בסמוך לחלון. כל מי שנדד בגולה ותוך נדודיו ראה את מאור הנרות מבעד לזגוגיות שונות, יבין על מה אני מדבר...
nrg יהדות
היה בית יותר ממכובד בעבורי משך עת ממושכת. שמח לשוב הביתה !
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם