הסברה לעיתונאים – גרסת משרד האוצר
האוצר מתכוון להכביד את נטל המס על עיתונאים זרים החיים כאן. זה אמנם יכניס למדינה מאות אלפי שקלים, אבל יגרום נזק חמור פי כמה
יש כמה עשרות כאלה שמוצבים כאן בקביעות (המספר נע בין 23 משרות מלאות, ל-62 כתבים במשרות מלאות וחלקיות). עד היום הם נהנו מהטבת מס די סטנדרטית, בדומה לספורטאים מקצוענים זרים המשחקים בקבוצות כדורגל וכדורסל בישראל. נדמה לי שהם משלמים מדרגת מס נמוכה יחסית (25 אחוז). המדינה עומדת בזה.
בוקר אחד קמו חכמי האוצר על רגל שמאל והחליטו לבטל את הטבת המס הזו. אחרי שנודע דבר הגזרה, נזעקו ובאו עו"ד שמעון מזרחי אנד קומפני, התקהלו בכנסת, הסבירו עד כמה חשוב ששחקני הכדורסל השחורים ימשיכו לנתר כאן במדרגת מס נמוכה ועד כמה חיוני שהכדורגלנים הניגרים והבולגרים ימשיכו לבעוט באותם תנאים. הלובי הכוחני עשה את שלו. חכמי האוצר השתכנעו. הגזרה, מבחינת הספורטאים, בוטלה.
נשארו רק העיתונאים. בכמה כסף, לדעתכם, יתעשר אוצר המדינה אם אכן תבוטל הטבת המס לעיתונאים הזרים בישראל? תחזיקו חזק: האוצר מדבר על מיליון שקל בשנה. הידד, הגיע המזור לבעיותינו. מי צריך את מרבצי הגז כשאנחנו יושבים על אוצר כזה?
אבל מתברר שמיליון שקל זו הערכה נדיבה. מחלקת המחקר של הכנסת התבקשה לבדוק ותשובתה: ביטול הטבת המס לכתבים הזרים בישראל יכניס לנו כמה מאות אלפי שקלים. או כפי שאמר לי אתמול בכיר במחלקה הכלכלית בכנסת: "מדובר בגורנישט". אילו זה לא היה כל כך עצוב, זה היה מאוד מצחיק.
אילו לפחות היו משאירים את הספורטאים בתוך הגזרה הזו, אפשר היה לדבר על כמה מיליונים. שחקן זר אחד במכבי תל אביב כדורסל היה משלם הפרשי מס כמו כל העיתונאים גם יחד. אבל הספורטאים, כאמור, הוצאו החוצה. הטבת המס שלהם נשמרת. מי שנשארו הם העיתונאים. רק עליהם נוחתת הגזרה הזו, שתעשיר את מדינת ישראל בכמה מאות אלפי שקלים בשנה.
זה הרווח. איפה ההפסד? או. את זה, חכמי האוצר כנראה לא מסוגלים להבין. ולא שלא מסבירים להם. אבל זה נשגב מבינתם. 62 כתבים זרים, המוצבים בישראל בקביעות. אלה האנשים שמשרטטים את דמותה של מדינתנו בעולם.
אנשים כמו איתן ברונר מהניו יורק טיימס שחיים בישראל, גרים בה, מכירים אותה, חלקם הגדול גם אוהבים אותה. עכשיו היא באה ובלי אזהרה מוקדמת פוגעת להם בכיס. למה? כי בא לה. מכניסה יד ארוכה ושולפת מכיסם את פרנסתם.
וזה עוד כלום. בואו נניח שהכתבים הזרים בישראל הם מלאכים שאינם מושפעים מנסיבות חיצוניות, מרושעות ככל שיהיו. הבעיה היא שחלק מהם לא יישאר כאן בתנאים שייווצרו. מצבה של התקשורת בימינו הוא בכי רע, המודל הכלכלי שלה קורס לנגד עינינו ומרבית ארגוני התקשורת העולמיים מפסידים הון. ישראל יקרה יותר מרוב מדינות אירופה. גם כך יש מגמה ברורה של סגירת משרדי תקשורת.
במזרח התיכון החליטו לאחרונה
כל מי שמבין משהו במקצוע יודע שכתב כזה לא מחויב למקורותיו, לא מפתח מערכות יחסים, אין לו בעיה לחתוך ולשחוט כי הוא בכל מקרה יהיה בעוד שעתיים על המטוס בדרך הביתה ולא יצטרך להתמודד עם התגובות על כתבתו. כך ייראה גם הסיקור.
ויש עוד אפשרות: חלק מהסוכנויות והעיתונים יזיזו את הכתבים שלהם שני מטרים שמאלה, מירושלים לרמאללה. נכון, הם יאבדו במעבר הזה את זכויותיהם העיתונאיות בישראל, אבל יישארו קרובים לאירועים ויוכלו לבצע מעבר - אם וכאשר. מעניין איך ייראה הסיקור שלהם אותנו מרמאללה.
שני ח"כים מנסים לטפל בסיפור הקפקאי, שלא להגיד החלמאי, הזה. ח"כ שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה, וח"כ נחמן שי מקדימה. יחימוביץ' כבר דיברה על זה בטלוויזיה. ללא הועיל. בישיבה של ועדת הכספים שדנה בעניין הזה, אליה הגיעו גם נציגי הכתבים הזרים, ישבו רק יחימוביץ', שי , והיו"ר משה גפני. שאר הח"כים התעלמו.
שי דיבר עם שר האוצר יובל שטייניץ, שאמר שהוא "שוקל לדחות את הגזרה", או במילים אחרות - להחיל את הגזרה רק על אלה שיגיעו לישראל מכאן ואילך. וואו. גאוני. יחימוביץ' דיברה עם נתן אשל (מתכון בדוק לכך שלא יימצא פתרון הגיוני), ועם רון דרמר, יועצו המדיני של נתניהו. לפני הבחירות סיפר דרמר לכל מי שהסכים לשמוע עד כמה לוקה ההסברה הישראלית בחו"ל, עד כמה קשה המצב, ואיך הכל ישתפר כשביבי יעלה לשלטון.
דרמר מכר אז לכל מי שהסכים לקנות תוכנית גרנדיוזית שהגה להקמת צוותי הסברה ישראליים בכל מדינה מרכזית בעולם וכו' וכו'. מפה לשם נתניהו הפך לראש הממשלה, התוכנית של דרמר נגוזה ונעלמה ועכשיו הוא מסביר עד כמה חשובה פעילותה של מכבי תל אביב בכדורסל לכלכלה הישראלית.
חבל שאף אחד לא מסביר לו שסביב כל כתב של סוכנות ידיעות זרה או של רשת טלוויזיה זרה בישראל פועלים אין ספור צלמים, מפיקים, עורכים, נהגי מוניות, בעלי מסעדות, בעלי אולפנים, בעלי בתים ומי יודע כמה אנשי מקצוע נוספים שמתפרנסים ממנו. שייכנס פעם לסוכנויות הידיעות, לאולפנים, למשרדים רחבי הידיים שמחזיקים הארגונים הללו כאן וינסה להבין. יכול להיות שיצליח.
היום אמורה ועדת הכספים להצביע על סעיפי חוק ההסדרים, ביניהם גם הסעיף הקטן והמטומטם הזה. בבדיקה שערכו יחימוביץ' ושי אתמול בלילה התברר שהסעיף הזה עדיין בפנים. האוצר נלחם עליו כאילו מדובר בסלע קיומנו. קשה להעלות על הדעת שבסוף זה יאושר. קשה להאמין שאנחנו כאלה אידיוטים. ועדיין, הפתולוגיה של ההתנהלות הזו, פקידים אטומים ונטולי מושג קלוש מצד אחד, וממונים עליהם חסרי היגיון ושכל ישר מצד שני, צריכה להדאיג את כולנו.
איך אפשר להיכנס לראש של יובל שטייניץ? האם ממשלת נתניהו מעוררת גלי אהדה בעולם, מר שטייניץ? האם מתקפת הדה-לגיטימציה שגברה מאוד לאחרונה מראה סימני בלימה? האם הצלחתם לשכנע את הקהילה הבינלאומית ב"שלום הכלכלי"?
אתה הרי חוסם בגופך את תקציבי ההסברה והיחצנות של ישראל בעולם. אולי זה התפקיד שלך. השאלה היא אם במסגרת תפקידך זה נכללת גם התעמרות מטופשת, מיותרת, נטולת יתרונות כלשהם, באלה שעוד מנסים לסקר אותנו בדרך הוגנת מול העולם העוין. בשביל כמה מאות אלפי שקלים בשנה ממיטים עלינו שטייניץ וחכמיו את השטות המהדהדת הזו.
במדינה רגילה, שבה יש בעל בית, היה שטייניץ מוזמן אחר כבוד ללשכתו של שר העל הכלכלי, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה אומר לו, בבריטון סמכותי, לחזור מיד למשרד, להכניס סטירה לפקידון שהגה את הטיפשות הזו, ולהעיף את התקנה הזו בחזרה למקום שממנו באה.
אבל אצלנו בעל הבית השתגע, או שהוא מפחד להחליט, או שהוא עסוק בכל מיני עסקאות היסטוריות עם תלמידי הישיבות (שתקציבם הועלה השבוע מ-110 מיליון שקל ל-127 מיליון שקל בהחלטה שכונתה "היסטורית". תעשו חשבון, בהפרש הזה אפשר לממן את ההטבה לכל הכתבים הזרים למשך 35 עד 50 שנה), או שהוא סתם לא בבית. מעולם לא היה.
אקו"ם