דרום סודן: מצביעים על התנתקות מהצפון
אחרי שנים רבות של מלחמות אזרחים, תושבי הדרום באחת המדינות העניות בעולם יכריעו במשאל עם האם להישאר מאוחדים או ליצור שתי אומות
"הגיע הזמן שהעם שלנו יחזור למולדתו", אומר דנג וול קואץ', גבר רחב כתפיים לבוש מכנסי קורדרוי חומים ומקטורן שחור מאובק, בעת שהוא עוזר לאנשים לרדת מהאוטובוס לקול תופים וקריאות רמות הממלא את האוויר בעיר אווייל, בצפון מדינת באחר אל-גזאל. "הגיע הזמן להיות חופשיים".
היום התחילו, בהתרגשות עצומה, 3.9 מיליון בעלי זכות הבחירה בדרום סודן להצביע בעד או נגד עצמאות, במסגרת משאל עם שיימשך שבוע. על פתקי קלפי פשוטים, במדינה בה אנאלפבתיות היא הנורמה, הם יטביעו את טביעות אצבעותיהם ליד ציור של ידיים שלובות - סמל לאחדות, או ידיים פתוחות - אם הם בוחרים בהיפרדות.
אחרי עשרות שנים של הזנחה מכוונת על ידי הצפון הערבי-מוסלמי, ומלחמת אזרחים בין הצפון לדרום שנמשכה 37 שנים (מתוך יותר מ-54 שנות עצמאותה של סודן), אין ספק איזו מהאפשרויות תהיה הפופולרית יותר.
המדינה הגדולה ביותר באפריקה, ואחת הסוערות שבהן, נועדה להתפצל לשתיים. כמה חודשים אחרי שהתוצאות יוכרזו, דרום סודן תהיה המדינה הצעירה ביותר
רבים מהפליטים מצאו מקלט בצפון, בעיקר בבירה חרטום, שם התגוררו בשכונות עוני. רוב הדרומיים הם נוצרים, או מאמינים בדתות שבטיות, ולכן זכו ליחס מפלה באופן קבוע. "החיים שם היו מאוד קשים", אמרה אמאן דנג, שברחה מאווייל עם משפחתה ב-1988 כשהייתה רק בת 13. " העבודה היחידה שיכולנו למצוא הייתה ניקיון בתים של ערבים, כמו עבדים. המשטרה הייתה עשויה להרוס את הבתים שלנו בכל רגע".
האתגרים לטווח ארוך של החיים החדשים יהיו עצומים. דרום סודן היא אחת המדינות הפחות מפותחות בעולם, עם מעט מאוד תשתיות ובלי השירותים החברתיים הבסיסיים ביותר. אחד מכל שבעה ילדים שמצליחים להגיע לגיל שנה מתים עוד לפני שהם מגיעים לגיל חמש. רק רבע מהילדות זוכות ללמוד בבית הספר היסודי.
אבל דנג וקרובי משפחתה נראים מרוצים עכשיו - שקים של מזון מארגוני סיוע חולקו במקום והילדים טיפסו בשמחה על עץ. מאז השיבה, הזרימה הסדירה של האוטובוסים הפכה את האזור לכפר הומה. כמה אנשים הקימו מבנים שמשמשים כמעונות לשינה, כשקורות עבות ומזרני קש משמשים להם קירות. קיוסקים מוכרים מזון ומצרכים בסיסיים אחרים.
המראה הזה חוזר על עצמו באזורים שונים בדרום סודן. מאז אמצע דצמבר יותר מ-120 אלף בני אדם חצו מהצפון, ואלפים נוספים מגיעים לעיירות הדרומיות מדי יום. עיתוי ההגעה עשוי להיות מוזר, בהתחשב בכך שהדרומיים חייבים להצביע במקום שבו הם רשומים, וכיוון שההרשמה נסגרה לפני חודש, אף אחד מאלה שהגיעו לאחרונה מהצפון לא יוכל להצביע.
אבל על אף שחלק מהאנשים הביעו תסכול, הרוב לא היו מצביעים בכל מקרה אילו היו נשארים בחרטום. זאת, בגלל חששם שהממשלה תזייף את הבחירה שלהם. בעוד שעל פי ההערכה יש בין 1.5 לשני מיליון דרומיים שעדיין חיים בצפון, כולל ילדים, רק 116,860 נרשמו להצביע שם.
"ידענו שאם נצביע בצפון, ישנו את הבחירה שלנו כדי שזה ייראה כאילו הצבענו בעד איחוד", אמר אלאו דנג אלאו בן ה-32, אחרי שעבר מסע מפרך בן ארבעה ימים, במהלכו שודדים עצרו שוב ושוב את האוטובוס שלו ודרשו כסף. "לכן היה עדיף שלא נצביע בכלל".
הנשיא עומר אל בשיר, שנתון ללחץ רב בצפון בגלל הסיכוי שיאבד יותר מ-80 אחוז ממשאבי הנפט של סודן אחרי הפיצול, כבר הודיע שיחזק את החוק האיסלאמי. מולו עומד סאלבה קיאיר, המנהיג הנוצרי הבכיר של תושבי הדרום. בכירים בצפון הוסיפו כי היחס לדרומיים לאחר ההיפרדות יהיה כאל זרים - אזהרה שבלי ספק הגדילה את מספר המהגרים בשבועות האחרונים.
"אולי יכריחו אותנו ללבוש בגדים מוסלמיים ולהתפלל במסגד", אמרה דנג, האישה שמתחת לעץ. "אז במקום לסבול שם, החלטנו לבוא לכאן - במקום שבו יש שלום והממשלה זקוקה לנו". כך או כך, בסוף השבוע נהרגו ששה תושבים בעימותים בין הצבא לבין מיליציות של מורדים בדרום המדינה. המתקפות העיבו על חגיגות הדמוקרטיה בכמה אזורים בדרום, בהם השתתפו גם מפורסמים כמו השחקן והבמאי ג'ורג' קלוני, ונשיא ארה"ב לשעבר ג'ימי קרטר.
אבל הזרימה אינה חד-כיוונית. בעיר אווייל, רוב האוטובוסים והמיניבוסים נמצאים בבעלות צפוניים. בשבועות שקדמו להצבעה, רבים חזרו לצפון בכלי הרכב שלהם, מחשש, אולי, למה שיקרה להם אחרי משאל העם. אבל בעבור רוב המצביעים כאן, הצעידה הארוכה לקלפי תהיה בעלת ערך רב. "לפעמים לאנשים יש חלום", אומר מדוק אקוט, שהספיק להירשם להצבעה אחרי שחזר מהצפון, "ולפעמים הוא מתגשם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם