מיוחד: מחשבותיו של פעיל אופוזיציה איראני

שאהין גובאדי, חבר במועצה הלאומית להתנגדות באיראן, קורא לארה"ב לסייע לארגון האופוזיציה הראשי בקידום דמוקרטיה אמיתית במדינה

שאהין גובאדי | 13/1/2011 12:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ב-31 לדצמבר 1977 ישבתי בבית נעורי, בית טיפוסי של משפחה מהמעמד הבינוני במערב טהרן, וצפיתי בטלוויזיה בארוחת הערב החגיגית שהשאה הפרסי ערך לכבודו של נשיא ארצות הברית אז ג'ימי קרטר. התעניינתי בנאומו של קרטר לאחר ששנה קודם לכן ביקרתי כתייר בארצות הברית ולמדתי על השיטה הפוליטית שם. כשקרטר כינה את איראן "אי של יציבות באזור קשה", הפניתי מבט נבוך אל דודי, ששב לאיראן אחרי שנים בקליפורניה. "על מה הוא מדבר? ", שאלתי, "האמריקאים לא יודעים מה הולך כאן?".
 
מפגיני אופוזיציה בטהרן.
מפגיני אופוזיציה בטהרן. צילום: אי-פי
 
דודי ניסה לשכנע אותי שנשיא המעצמה החזקה בעולם יודע כנראה הרבה יותר מנער איראני. גם אחרי ויכוח קולני אף אחד מאיתנו לא השתכנע. באותו הסתיו ראיתי לנגד עיניי את הסטודנטים האיראנים מובילים את ההפגנות הגדולות ביותר נגד המשטר. לא אשכח בחיי את הפעם הראשונה ששמעתי את הקריאה "הלאה השאה" ברחובות טהרן.

33 שנים לאחר מכן, כפעיל פוליטי נגד שלטון המולות באיראן, אני עדיין עוקב בעניין אחרי המדיניות האמריקאית, ועדיין לא מצליח להבין אותה. בימי הראשונים בוושינגטון ביולי 1985 הגעתי לגבעת הקפיטול ושמעתי את ריצ'ארד מרפי, אז תת שר החוץ בבית הלבן, מעדכן את חברי הקונגרס על ארגון המוג'אהדין חאלק.

הוא האשים את הארגון בפעולות טרור, ואני לא האמנתי למשמע אוזניי. שנה לאחר מכן, כשנחשפה פרשיית איראן-קונטרה, נודע שסיווגו של המוג'אהדין חאלק כארגון טרור היה חלק ממהלך מחושב של משרד החוץ כדי לסייע למולות באיראן.
שיחות ישירות הן חזיון שווא

ובחזרה להווה. המתיחות בנוגע לכוונותיה של איראן מחלחלת לכל המזרח התיכון. הדאגה אינה רק מיכולתה של איראן להשיג נשק גרעיני, אלא גם בשל הפרות קשות של זכויות אדם, תמיכה בקבוצות איסלמיות קיצוניות והתערבות בענייניה הפנימיים של עיראק.

ממשל אובמה ניסה לפתוח במגעים ישירים מול טהרן, מה שלי הרגיש כמו דז'ה-וו. שוב הוכח כי התקווה ששיחות ישירות יובילו להישגים היא לא יותר מחזיון שווא. מעטים אף מאמינים שהסנקציות שהוטלו על טהרן על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, והסבב הנוסף של הסנקציות מצד ארה"ב והאיחוד האירופי, יכולות יכולות להוביל לשינוי במדיניות האיראנית. אך האלטרנטיבה לפיוס אינה פעולה צבאית.

כפי שמריום ראג'אבי, נשיאת המועצה הלאומית להתנגדות באיראן אמרה, למשבר באיראן יש פתרון אחד: דמוקרטיה. ההתקוממויות באיראן ב-2009 וב-2010 הוכיחו שזה אפשרי. אך ארצות הברית צריכה לכל הפחות להסיר את המגבלות מן המוג'אהדין חאלק כחלק ממגעיה מול טהרן.



בוושינגטון יש גורמים המסכימים עם העובדה שהמוג'אהדין חאלק הוכלל ברשימת ארגוני הטרור כחלק מעסקה כוללת עם טהרן, ביניהם שר המשפטים לשעבר מייקל מוקסקי וראש עיריית ניו יורק לשעבר, רודי ג'וליאני.

המוג'אהדין חאלק הפסיק את פעילותו הצבאית ב-2001 ופרק את נשקו ב-2003. תשע סוכנויות ביטחון אמריקאיות אישרו כי לאלפי חברי אין קשר לטרור. המוג'אהדין משמש כעיניים ואוזניים של העולם בכל הנוגע לחשיפת תוכנית הגרעין הסודית של המולות באיראן למעלה משמונה שנים.

יותר ממאה ועשרה חברי בית הנבחרים בארה"ב קראו להסיר את הארגון מהרשימה השחורה, שהכללתו בה אפשרה למשטר האיראני להרוג ולדכא מפגינים. עלי סרימי, האסיר הפוליטי המפורסם ביותר באיראן ופעיל של המוג'אהדין חאלק, הוצא להורג בתלייה בטהרן ב-28 בדצמבר.

בעוד מיליונים זועקים לחופש באיראן, הסרת סיווג הטרור מקבוצת האופוזיציה המאורגנת ביותר תוביל לשינוי אמיתי. מזה בדיוק חוששים המולות.

הכותב הוא חבר במועצה הלאומית להתנגדות באיראן, ארגון גג של תנועות האופוזיציה האיראניות.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''חדשות חוץ''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/around_world/ -->