"אם אפחד, אויביה של מדינת ישראל ינצחו"
העיתונאית והסופרת פילאר ראולה נחשבת לסנגורית מספר אחת של ישראל בספרד. למרות האיומים נגדה, אינה מתכוונת לוותר
ראולה , הנוהגת להופיע בפני פורומים בכירים ביותר, זכתה באחרונה בארצות הברית בפרס על שם דניאל פרל מטעם הליגה נגד השמצה בשל פעילותה.
"אינני מגנה על ישראל בגלל ישראל. אני בעצם יוצאת להגנתה - למעננו. למען חופש הביטוי, השוויון, התרבות והקדמה, הסולידריות הברורה וההגינות בסיקור הסכסוך. אינני יוצאת נגד זכויות הפלסטינים, להפך-אני בעדם. אבל לא הייתי רוצה שיהיה ולו פלסטיני אחד שיאמר לילד "עליך להפוך לפצצת אנוש".
ראולה, בת 52, נולדה למשפחה קתולית אנטי-פאשיסטית. היא מילאה בעברה תפקיד של חברת הפרלמנט הספרדי מטעם השמאל הרפובליקני ותפקדה כסגנית ראש עיריית ברצלונה. בשנים האחרונות היא לא מהססת לומר בכל מסגרת אפשרית, כולל בתקשורת, שספרד עוינת את ישראל יותר מכל מדינה אחרת באיחוד האירופי.
"אין ספק בכך", היא מצהירה. "ספרד היא המדינה הכי אנטי-ישראלית באיחוד האירופי. לא הייתי אומרת הכי אנטישמית, אך בתוך הדנ"א הספרדי חבוי בפנים זיכרון השנאה כלפי היהודים. אנחנו המצאנו את האינקוויזיציה, אמרנו לאנשים מזהות מסוימת 'אתם לא יכולים לחיות בינינו'. הדרך הזו הובילה לדרך שסופה באושוויץ".
הסופרת הקטלאנית
"השמאל האירופי ממזער את הטרור האיסלאמי והפלסטיני", היא אומרת. "הוא נוהג בפטרונות כלפי הפלסטינים. הוא מדבר על השלום, אבל לא מסייע לשלום". והיא לא חוסכת את שבטה גם מאמצעי התקשורת האירופיים. "חלק מהמדיה העוסקת במזרח התיכון לא עוסקת בהעברת מידע, אלא בתעמולה. טובים מול רעים, קורבנות מול תליינים. אני מבקשת מעמיתיי להתייחס בביקורתיות לשני הצדדים".
האם ישראל חסינה מטעויות? הרי הכיבוש נמשך 43 שנה ולא רואים את הסוף.
"כמובן שישראל עושה טעויות. הפוליטיקה הישראלית מלאה בשגיאות. מרחוק אני סבורה שכמה פעולות צבאיות ישראליות ראויות לביקורת. אני בטוחה שאילו הייתי אזרחית ישראלית, ודאי הייתי ביקורתית. הבעיה אינה בשאלה אם ישראל עושה טוב או רע, אלא בפשטנות ובסטריאוטיפים שבהם מתייחסים אליה. ישראל הפכה ישות שטנית, שכל מעשיה רעים, והיא מואשמת אפילו ברצח עם".
לאחר מבצע עופרת יצוקה בעזה, בינואר 2009, נערכו במדריד ובברצלונה הפגנות המוניות נגד ישראל. בעיר הולדתה של ראולה, ברצלונה, הפגין שר הפנים של ממשלת קטאלוניה יחד עם ההמון. מישהו אף הרים אקדח בסמליות, כאשר הוא מכוון לתמונת פוסטר של ראולה כמטרה. בחודשים שלאחר מכן הקצתה ממשלת קטאלוניה לראולה שומר ראש צמוד, והיא קיבלה איומים על חייה.
את לא חוששת לחייך?
"אני פוחדת רק מהפחד. אם אפחד, אעצור ואשתוק. אם אפחד הם ינצחו".
באחרונה החליטה ראולה לכתוב ספר שיפורסם בחודשים הקרובים, אשר כותרתו: "הרפובליקה האיסלאמית של ספרד". היא אף קיבלה מידע רב משירותי המודיעין הספרדיים והקטלאניים עם נתונים מדאיגים. "בקטאלוניה ישנם כיום 400 אלף מוסלמים. המרכז הלאומי למודיעין יוצא מנקודת הנחה שכ-20 אחוז הם קיצונים רדיקליים, ואם כך, מדובר בכ-80 אלף איש. זו פצצת זמן. בשנים האחרונות נעצרו קרוב ל-70 טרוריסטים שהיו קשורים לפיגועי טרור או לתכנון פיגועי טרור".
ואולם ראולה מספרת שהיא חשה בשנה האחרונה שהלוך הרוחות של הספרדים משתנה בכל הקשור לישראל. "קיימים אנשים בספרד שמתחילים לצאת מהארון, להניף דגל, ולהכריז: 'ישראל היא בת בריתנו'. זו מדינה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם, יש לה בתי משפט, היא לא דיקטטורה, והיא מקדישה את עצמה למדע ולטכנולוגיה. כיצד ניתן לבחור כבן ברית בדיקטטורות כמו סוריה או כמו סעודיה, המנצלות נשים ומעמידות אותן בעמדה נחותה או שעוסקות ברדיפת נוצרים? זה הרי לא יעלה על הדעת.
"במי נבחר, בחמאס? באלה שמשתמשים בפצצות אנוש? מה שקרה בספרד זה שלאחר הפיגוע בתחנת הרכבת אטוצ'ה במדריד ב-11 במארס 2004, שבו נרצחו 192 איש, גדל הפחד מהאיסלאם הקיצוני. ספרד קיבלה לחיקה אלפי מהגרים מוסלמים שרובם שוחרי שלום. אבל אל תשכח, שקיבלנו גם אחוז מסוים של רדיקלים, וקטאלוניה היא היום הליבה של הסלפיזם (תנועה מתוך הזרם הסוני בדת האיסלאם)".
לדעתה יש סיבה לאופטימיות, משום שמתחת לשטח האנטי-ישראלי מתחילות תנודות תת-קרקעיות של אנשים הסבורים כי אולי ישראל לא כזו נוראה. "כל יום עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי: 'בכל הקשור לישראל, אנחנו איתך'. עד לפני שנה זה לא היה קורה".
מברקים אמריקניים שנחשפו באחרונה באתר ויקיליקס מאשרים את העובדה שקטאלוניה הפכה למוקד האיסלאם הקיצוני ביותר ביבשת. מה נעשה כדי להילחם נגד התופעה?
"ברמת המשטרה נעשה המון. שירותי המודיעין עובדים ימים כלילות. דוגמה אחת של שיפור בהתמודדות עם התופעה היא העובדה שהיום יש לשירותי המודיעין מתורגמנים לערבית. קיימים שיתופי פעולה בינלאומיים עם שירותי הביטחון הבריטיים והצרפתיים, והיחסים מצוינים. כל ההצלחות האחרונות במלחמה בטרור באירופה מיוחסות לשיתוף הפעולה המשולש הזה. המוטיבציה מאוד גבוהה, ואין מה להשוות בין ספרד של לפני פיגוע הטרור של ה-11 במארס 2004, לספרד של היום ברמה הביטחונית. לעומת זאת, ברמה הפוליטית המצב קטסטרופלי. ולמה? משום שאנחנו מיישמים גישה מתנשאת ואנחנו מפחדים להתמודד עם התופעה. אנחנו הולכים על ביצים כדי שחס וחלילה לא נרגיז אותם".
אנחנו נפגשים עם פילאר במלון מרכזי בברצלונה. במהלך החודשים האחרונים היא ליוותה צמוד את ארתור מאס, יושב ראש המפלגה הלאומית הקטאלאנית "קונברג'נסיה ואוניו". למרות היותה תומכת נלהבת של מועדון הכדורגל ברצלונה, הפכה פילאר ראולה להיות המבקרת החריפה ביותר בספרד של החיבור בין הקבוצה ובין קרן קטאר.
"אינני יכולה לתאר לעצמי שמסי, צ'אבי או אינייסטה יישאו על חולצתם את סמלה של מדינה שבה נשים אינן יכולות להצביע, שהומוסקסואלים נידונים בה למוות, ושמתקיימת בה דיקטטורה למחצה. לשחקני בארסה יהיה הלוגו של הקרן על החולצה, ואף אחד מהם איננו מסר של שלום והרמוניה. הם מכרו את עצמם לשטן".
ראולה כתבה ספר על המנהיג הלאומי הקטאלאני הנבחר, מאס. לפי הסופרת והעיתונאית, המנהיג החדש סבור שיום יבוא וקטאלוניה תקום כמדינה עצמאית. "לעתים אנחנו מרגישים כמו מושבה ספרדית. הבעיה שלנו בברצלונה היא שהכסף שמיוצר בקטאלוניה הולך לספרד ולא חוזר".
לדעתה, הנשיא מאס יחכה כמה שנים להזדמנות לזכות במשאל עם ולהכריז על עצמאות. "בשלב זה העם הקאטאלני עדיין לא בשל לעצמאות, והנשיא מאס טוען שלא יוביל את האונייה לתוך קרחון. למרות המשבר הכלכלי הקשה נכון הוא שקטאלוניה תהיה אחת המדינות העשירות באירופה".
במשך שבועות רבים, שיתפה ראולה את הנשיא הקטאלאני החדש שהושבע בשבוע שעבר בדאגתה כלפי עליית האיסלאם הקיצוני במדינתה. "הנשיא החדש הבטיח לי שהמאבק נגד הקיצוניים יהיה נחוש ושהרוב המוחלט המוסלמי, שהוא שקט ביסודו, יקבל את כל גיבויו".
כשאנחנו מסיימים, אחד השרים המיועדים בממשלה החדשה מברך אותה על נאומה האחרון בוושינגטון שבו היא אמרה: "שמי דניאל פרל (העיתונאי היהודי האמריקני שנרצח בידי מוסלמים קיצוניים שערפו את ראשו בפקיסטן), שמי גלעד שליט, שמי הוא שמם של כל נרצחי הפיגועים בניו יורק, לונדון, מדריד וירושלים".
והיא ממשיכה: "הבעיה היא לא עם דת האיסלאם, אלא עם הרעיון הטוטאליטרי שצועק "יחי המוות" בזמן שהוא מתפלל לאללה. בתגובה לדברי השבח של השר, ראולה משיבה: "צריך להמשיך להילחם נגד הניקאב (כיסוי הגוף המלא) והבורקה בקטאלוניה. הנשיא מאס אמר לי שהוא מאמין בחברה קטאלאנית עם הרבה מאוד מוצאים ודתות, וצריך לכבד את ההטרוגניות הזאת. אבל אין מנוס מלהיות חד-משמעי עם הפונדמנטליזם". מה היית שואלת אם היית מראיינת את עצמך? "האם אני בצד הנכון? האם להגן על נשים שנרדפות על ידי האיסלאם הקיצוני זה נכון? האם לומר שישראל היא דמוקרטיה שנלחמת על קיומה זה להיות בצד הנכון? האם להגיד שלא כל הפלסטינים הם קורבנות, זה להיות בצד הנכון? זה מה שהייתי שואלת את עצמי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם