בג"ץ: לא ייסגר מתקן הכליאה לזרים
השופטים דחו עתירות נגד חוקיות מתקן המעצר החשאי ואפשרו את המשך הפעלתו תחת מגבלות. בין היתר, לא יוחזקו בו פלסטינים
- האו"ם לישראל: חשפו מתקני מעצר סודיים במדינה
במתקן הוחזקו, בשנים 2004-1993, 271 עצורים, מרביתם לתקופות קצרות שאינן עולות על כ-50 ימים. שלושה עצורים, בהם השייח' עובייד ומוסטפא דיראני, הוחזקו שם תקופת זמן ארוכה הרבה יותר.
בג"ץ סבר, במהלך הדיונים בעתירות, שהוגשו כבר לפני 8 שנים, כי השימוש במתקן מעורר קשיים והציע למדינה הצעות שונות כדי לצמצם באופן משמעותי את השימוש בו. ההצעות נשקלו וחלקן התקבלו על ידי המדינה, שהסכימה להגביל משמעותית את השימוש בו לצרכי חקירה.
בסופו של דבר דחו היום השופטים, הנשיאה דורית ביניש, מרים נאור ואסתר חיות את העתירות בכפוף להסדר שהושג עם המדינה, הקובע, בין היתר, כי השימוש במתקן הסודי מצריך אישור של דרגים בכירים; שמשך שהות העצורים בו הוגבל מאד; ושלא יוחזקו בו תושבי ישראל או תושבי השטחים.
במסגרת ההסדר שקיבלה על עצמה המדינה היא התחייבה שתודיע ליועץ המשפטי לממשלה על כל מעצר המתקיים במתקן 1391. כמו כל התחייבה לא להחזיק עצורים במתקן מעבר לתקופה מוגבלת וקצרה ביותר, שלא תעלה על מספר ימים. אם היא תבקש להחזיק בו עצורים לפרק זמן ארוך יותר יהיה עליה למסור את מיקומו הפיסי של המתקן.
המדינה גם הבטיחה, כי לעצורים במתקן עומדת הזכות להיפגש עם עורכי דינם ועם נציגי ארגונים בינלאומיים, ככל שזו לא תוגבל עקב צרכי החקירה על פי התנאים הקבועים בחוק.
אשר לתנאי המתקן עצמו, ציינה הנשיאה ביניש: "ממכלול החומר שנמסר לנו שוכנענו כי מתקיימות במתקן המעצר ביקורות חיצוניות שוטפות על ידי גורמים משפטיים
על פי ההסדר יוכלו לבקר במתקן רק חברי כנסת החברים בועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון. "אנו סבורים כי איזון זה ראוי. הוא מאפשר בקרה פרלמנטרית מבלי לסכן את הטעמים הביטחוניים העומדים ביסוד שמירת חשאיות מיקומו של המתקן", פסקה ביניש.
היא הדגישה, כי כל הדוגמאות של העותרות על קיום מתקני כליאה סודיים במדינות לא מזוהות במרכז ובמזרח אירופה, שם עצורים ומועלמים אנשים, ללא כל ידיעה – "רחוקות מרחק רב מהעניין שלפנינו".
ביניש דחתה את טענת העותרות כאילו שמירת הסודיות ביחס למיקום המתקן מפירה את המשפט הבינלאומי, והיא ציינה כי על החזקת עצורים במתקן חלים כללים המקיימים את הוראות הדין הישראלי והמשפט הבינלאומי.
ההסדר המצמצם הגביל באופן משמעותי את השימוש במתקן כך שמאז שנת 2006 ועד 2009, כפי שנמסר לאחרונה לבג"ץ, לא הוחזקו בו עצורים. העותרים תקפו היבטים שונים הקשורים בהפעלת המתקן, לרבות התנאים הפיסיים בו, תנאי המעצר, ושיטות החקירה המופעלות בו.
המדינה טענה בתגובה כי תנאי המעצר סבירים והולמים את דרישות החוק, וכי גם העברת העצירים למתקן רגילה למעט העובדה שהם מובלים כשעיניהם מכוסות. הם גם נבדקים מדי יום על ידי חובש ואחת לשבוע על ידי רופא. היא דחתה את הטענה על שימוש באמצעי חקירה פסולים.
המדינה הסבירה כי הסיבה המרכזית לחשאיות המתקן נעוצה בעובדה שהוא מצוי בתוך בסיס צבאי סודי אך לדבריה הדבר לא גורע מזכויות העצורים. היא לא חלקה על החובה להודיע על עצם מעצרו של אדם ומיקומו, אך טענה כי החוק אינו מחייב את חשיפת מיקומו הפיסי המדויק של כל מתקן מעצר. לדעתה, די בכך שהיא מיידעת את עורך דינו של העצור ובני משפחתו על עצם המעצר ונותנת להם כתובת להפניית בקשות בקשר לאותו עצור.
עוד ציינה המדינה כי מדובר ב"מתקן חקירות למקרים מיוחדים" שלא נעשה בו שימוש כדבר שבשגרה אלא הוא מיועד למקרים מיוחדים ולעצורים שאינם תושבי ישראל או תושבי השטחים. למעט שלושה מקרים בהם הוחזקו בו עצירים זמן ממושך, לאחר סיום חקירתם, משמש, לדבריה, המתקן לצרכי חקירה בלבד. את העותרים ייצגו עוה"ד אורי קידר, יוסי וולפסון ולאה צמל. מטעם המדינה הופיע בתיק המשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם