ביהמ"ש החמיר את עונשו של אסי אבוטבול
בפסק דין תקדימי ומכוח חוק שמטרתו להגביר את הענישה נגד ראשי ארגוני פשע, הגדיל ביהמ"ש את עונשו של אבוטבול ומספר מ"חייליו"
השופטים אדמונד לוי, עדנה ארבל וניל הנדל, אשר קיבלו את ערעור המדינה בתיק, הטילו על אבוטבול עונש של 18 שנות מאסר בפועל במקום 13 שנים שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, "יד ימינו", סיטבון, נדון ל-16 שנות מאסר בפועל במקום 11. על גבריאל עשור הוטלו 11 שנות מאסר במקום 8 שנים, דוד זוארץ קיבל עונש של 10 שנות מאסר בפועל במקום 7 שנים ואילו ברק בופמן, המשפטן שבחבורה, נדון ל-7 שנות מאסר בפועל במקום 5 שנים.
בנוסף השאיר בית המשפט העליון בעינם את הקנסות שהוטלו על ראשי ופעילי הארגון: 500,000 שקלים על אבוטבול ו-150,000 שקלים על סיטבון, עשור, זוארץ ובופמן.
גם כך היו חברי ארגון לא מעטים שזהותם ופעילותם נחשפה, ועם אלה נמנים פרנק מטודי, מארק קימרון, מוטי יוסיפוב, מיכאל בן-דוד, חיים דהן, מתן זקן, כפיר חסן ועידן זוארץ. מעליהם ניצבה שורת המנהלים, המכוונים את פעילות הארגון ומפקחים עליה. עם קבוצה זו נמנים אלברט סיטבון, גבריאל עשור ודוד זוארץ. כל אלה סרו למרותו של אבוטבול.
לפיכך פסק השופט לוי כי אבוטבול, סיטבון, עשור וזוארץ פעלו במסגרתו של ארגון פשיעה, כאשר אבוטבול עומד בראש הארגון ושלושת חבריו משמשים בו כמנהלים.
"המייחד את הפרשה הנוכחית הוא שאין מדובר במעשה סחיטה יחיד אותו יזם פלוני נגד אלמוני, אלא בקבוצת אנשים שמעשי הסחיטה היו עבורם "משלח יד" ודרך חיים. הם הטילו את אימתם על סביבתם, וגם מבלי שנדרשו להפגין אלימות חריגה די היה באזכור שמו של העומד בראשם כדי להניע קורבנות בעלי ממון למלא אחר הדרישות שהופנו אליהם", אמר השופט.
"חייהם של האחרונים, הקורבנות, הפכו לסיוט מתמשך וחלקם אף נאלצו לנטוש את עסקיהם או לנסות להעתיקם לארץ
השופטת ארבל הוסיפה: "התיק שבפנינו מדגים היטב את נזקם של ארגוני הפשיעה. הוא מצייר באופן ברור את האימה והפחד שהם משליטים ברחובות, לרבות ביחס לאנשים נורמטיביים הנאלצים לציית מפחד להם ולמשפחתם. הוא מדגים את יכולתם של ארגוני הפשיעה להזרים לכיסם סכומי כסף נכבדים ביותר תוך פגיעה ברכושם ובממונם של אזרחים שומרי חוק, באופן היוצר תמריץ שלילי ליוזמות עסקיות שונות. הוא מצביע אף על נגישות למוסדות ציבוריים".
חוק מאבק בארגוני פשיעה התקבל בכנסת בשנת 2003 במטרה להילחם בפשיעה מאורגנת, ומתן מענה לקושי שבמיצוי הדין עם ראשי פשע המוצאים מפלט במבנה ההיררכי של התארגנות עבריינית.
בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נטען כי אבוטבול ואנשיו נמנו עם ארגון פשיעה שפעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, החל משנת 2005 ועד למעצרם של אנשי הארגון בסוף חודש מרס 2007. הארגון שם לו למטרה לסחוט אנשי עסקים בישראל ומחוצה לה, וביניהם אזרחים צרפתים שנהגו לעתים להתגורר בישראל. לשם קידום מטרות הארגון נקטו חבריו צעדים שונים כדי להסתיר את מקורו של הרכוש שהגיע לידיהם, תוך ביצוען של עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.
אסי אבוטבול עמד בראש הארגון, תוך שהוא מקבל דיווחים שוטפים ובזמן אמת על פעולות הסחיטה, נותן הנחיות כיצד לפעול, מקבל את דמי הסחיטה לידיו וקובע את שכרם של הכפופים לו. אלברט סיטבון, שימש עוזרו, איש סודו ויד ימינו, וכאיש השטח של הארגון העביר לאחרים את הוראותיו.
סיטבון לקח חלק ברוב פעולות הארגון, איים על הנסחטים ולעתים נהג בהם גם באלימות. גבריאל עשור שימש מכוון ומפקח על הפעילות הפלילית של הארגון, ומאחר שהוא גם בעל אזרחות צרפתית, תפקידו היה, בין היתר, לאתר קורבנות לסחיטה – בעלי ממון ואזרחי חוץ. ברק בופמן, עורך דין במקצועו, כיוון אף הוא את פעילות הארגון ופיקח עליה, וגם איתר מועמדים פוטנציאלים לסחיטה. דוד זוארץ טיפל, בין היתר, בפתיחתם של חשבונות קש אליהם נותבו חלק מהכספים שהגיעו לידי הארגון שלא כדין.
אבוטבול הואשם בעמידה בראש ארגון פשיעה, לפי החוק מאבק בארגוני פשיעה, בעוד שלסיטבון, עשור וזוארץ יוחסה עבירה של מנהל בארגון פשיעה, לפי אותו חוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם