ידיד של גלנט עתר לבג"ץ נגד פסילתו - הבקשה נדחתה
עו"ד אורי ברימר עתר הבוקר לבג"ץ בדרישה להוציא צו ביניים שיורה לנתניהו, ברק וחברי הממשלה להשהות את החלטתם לבטל את מינויו של גלנט לתפקיד הרמטכ"ל. לדברי העותר, הוא מכיר את גלנט "ברמה חברית", אך החליט לעתור לבג"ץ על דעתו האישית בלבד. בתום הדיון החליט בג"ץ לדחות את עתירתו
- פרשת גלנט: כל התחקירים וכל ההתפתחויות בערוץ מיוחד
בעקבות החלטת בג"ץ יוכלו ראש הממשלה ושר הביטחון לדון בישיבת הממשלה הקרובה, ביום א', בביטול מינויו של גלנט. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, אשר דחה את הבקשה, הפנה את עו"ד ברימר לפסק דין של בג"ץ מאתמול, שבו דחה על הסף בקשה דומה של עורך דין אחר, נפתלי גור אריה, "להקפיא את ביטול מינויו של גלנט כדי לאפשר לו להגן על זכויותיו, כשהוא מיוצג כדת וכדין בבית המשפט".
שופטי בג"ץ אילה פרוקצ'יה, אליקים רובינשטיין וחנן מלצר ציינו אז כי בית המשפט לא ייעתר לעתירה ציבורית כאשר האדם שסביבו נע נושא העתירה – גלנט – אינו פונה בעצמו לבג"ץ בבקשה לקבל צו בעניינו.
"משקיים נפגע ישיר מפעולה שלטונית, והוא עצמו אינו פונה בבקשת סעד לבית המשפט, לא ייענה בדרך כלל עותר ציבורי הפונה בעתירה כללית בעניינו", קבעו השופטים. השופטים הזכירו כי האלוף גלנט כבר משיב בעתירה של "התנועה הירוקה" שעתרה נגד מינויו, וגם
בהחלטתו היום הפנה השופט רובינשטיין את עו"ד ברימר לפסק הדין האמור, והורה לו להשיב עד יום א' הקרוב האם הוא עומד על עתירתו. "האלוף גלנט חי וקיים עד מאה ועשרים, ויכול להידרש לעניינו לפי שיקולו שלו, וגם מתנהל עדיין הדיון בעתירה של התנועה הירוקה. גם אם המדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית, ועל כן אין העותר 'מתעבר על ריב לא לו', יש אפוא לריב זה כתובות פעילות דיין, ואיני רואה מקום לצו ביניים", פסק רובינשטיין.
בעתירתו לבג"ץ מבקש עו"ד ברימר להורות לממשלה שלא לבטל את מינויו של גלנט, עד לדיון מחודש בוועדת טירקל, וכן לאשר את המינוי במקרה שהוועדה תחזור ותמליץ על כשרותו. עו"ד ברימר מזכיר כי מבקר המדינה מסר דוח ובו ממצאים על הפרשה ליועץ המשפטי לממשלה, ואילו זה הגיע למסקנה כי הנתונים הקיימים מעלים קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירות ההחלטה למנות את גלנט, וכי ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר את ההחלטה על המינוי בעינה.
הוא ציין כי לסוגיה יש גם שיקולים ביטחוניים, מדיניים, מקצועיים ואחרים, והחליט להעביר את ההכרעה בה לידי ראש הממשלה ושר הביטחון. אלה, מצדם, כבעלי הסמכות, הודיעו זמן קצר אחר כך – ולטענת עו"ד ברימר, ללא כל בדיקה עצמאית מטעמם – על ביטול המינוי.
העותר קובל כי בכך, הלכה למעשה, "נפלה ההחלטה האמיתית בדבר ביטול המינוי של גלנט על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לפי שיקול דעתו, ולא באמת על פי שיקול דעת עצמאי של הגורמים המוסמכים לכך על פי חוק".
גורמים אלה, לדבריו, לא פנו לקבל את התייחסות ועדת טירקל ל"תשתית הנתונים המעודכנת", למרות שהמינוי הובא מלכתחילה לאישור ועדה זו, כמתחייב על פי הדין. בתוך ההליך המזורז לא ניתן גם כל משקל לעובדה שמדובר בביטול החלטה קיימת, שהמבחנים לביטולה חמורים ושונים מהכללים החלים על המינוי הראשוני.
"לא פחות חמור מכך", נטען בעתירה, "שבהחלטה החפוזה, המתבססת כל כולה על עמדת היועץ המשפטי לממשלה, לא נתנו בעלי הסמכות והאחריות את הדעת לאותם שיקולים ביטחוניים, מדיניים ומקצועיים – המצויים בגדר סמכותה של הממשלה ואשר אותם מנה היועץ המשפטי לממשלה בשיחתו עם ראש הממשלה".
"כך קרה", מוסיף עו"ד ברימר, "שממשלת ישראל נקלעה לתסבוכת סביב מינוי רמטכ"ל אחר, דווקא בשעה שהמצב המדיני מחייב אותה להיות מוכנה ונכונה כשיש לצבאה רמטכ"ל שבידו להתמודד עם משבר אליו היא עלולה להיקלע...
"השאלות הנוגעות לאחריות הלאומית והביטחונית של ראש הממשלה ושר הביטחון, שהיו אמורות לעלות ולהישקל, לא נבחנו ולא הובאו כלל בחשבון בעת ההחלטה לבטל את מינוי גלנט... תהליך זה פסול, אינו תואם את הדין ואף נוגד סדרי שלטון ומשפט תקינים".
לדברי העותר, ועדת טירקל היא הגוף המוסמך לייעץ לממשלה ולראש הממשלה בעניין המינוי, והיא זו שבפניה העניין היה צריך להתברר. "אין זה מתקבל על הדעת ואין זה מתיישב עם סדרי ממשל תקינים, שהממשלה תחליט על ביטול החלטתה הקודמת, אותה קיבלה בהסתמך על אישור ועדת טירקל, אך תימנע מלהביא בפני אותה ועדה את השאלה אם קיימות נסיבות המצדיקות ביטול האישור הקודם שנתנה".
עוד טוען עו"ד ברימר כי לא רק שמהלך כזה צופן בחובו פגיעה ממשית במעמדה, תפקידה וסמכויותיה של ועדת טירקל, אלא שאין דרך אחרת ליישבה עם חובת הממשלה לכבד את החלטותיה שלה, ובהן את ההחלטה לאשר את המינוי על בסיס החלטת הוועדה, אך להתעלם מקיומה בעת הדיון בביטול המינוי. לדעתו, רק אם הוועדה תחליט שיש בממצאים החדשים שבפניה כדי להצדיק את ביטול המינוי, רק אז יכולה הממשלה להחליט על ביטול המינוי. ואולם, אם תקבע הוועדה שאין בממצאים כדי לשנות את החלטתה, כי אז אין לממשלה כל עילה מוצדקת לבטל המינוי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם