בשידור חי: דניאל ארליך למען בעלי החיים
נמאס לו לראות פרסומות של תרנגולות מזמרות בדרך לגריל או יפיפיות המקדמות שמפו שנוסה על בע"ח, אז הוא הקים את תוכנית האינטרנט האקטיביסטית "יומן חייתי". האנשים הירוקים
ארליך (31), רווק מתל אביב ושחקן במקצועו, הוא פעיל בעמותת "אנונימוס" ומפיק ויוצר ב"יומן חייתי", תוכנית טלוויזיה למען זכויות בעלי-חיים. הוא התחיל את עשייתו הסביבתית בשנת 1994. באותה תקופה הוא גדל בנשר, ליד חיפה. "לא הייתה שם יותר מדיי מודעות לנושא", ארליך נזכר. "הייתי די בודד בדעותיי. ואז גם לא היה קיים האינטרנט. עד שנודע לי על 'אנונימוס', אז עמותה צעירה שרק נוסדה".
"בגיל 15 גיליתי את האמת על תהליך הייצור של ביצים וחלב, אז אמרתי שלום ולא להתראות לחביתה". מאז הוא מקפיד על אורח חיים טבעוני. "הבחירה הטובה ביותר שעשיתי בחיי", הוא אומר בגאווה. בגיל 20 ארליך עבר לגור בדירת הפעילים של "אנונימוס" בתל אביב ושנתיים לאחר מכן הקים את קבוצת "יומן חייתי", ששמה לה למטרה להציג את הניצול של בעלי-חיים בארץ והיא משדרת בכבלים ובלוויין בזמן צפיית שיא.
משנת 2003 מפיקים ב"יומן חייתי" ללא הפסקה כתבות מקוריות ומתורגמות, במטרה ליצור שינוי באופן החשיבה שלנו כלפי שותפינו לכדור הארץ – בעלי-החיים. עיקר התכנים ב"יומן חייתי" סובבים סביב ההתעללות הממוסדת והשיטתית בבעלי-חיים במקומות שבהם הפגיעה בחיות היא חוקית, כמו בתעשיות המזון, ניסויים ומחקר (רפואה וקוסמטיקה), תעשיות לבוש (פרווה,
"בחברה הנשלטת על ידי גופים מסחריים", אומר ארליך, "חברה שיוצרת פרסומות ושטיפת מוח למטרת הגברת הרווחים הכלכליים, אין סיכוי לקבל תמונת מצב מציאותית על הנעשה מאחורי קירות המשחטה, המעבדה או בשאר המקומות שבהם מנצלים חיות. במקום זאת, נראה תרנגולות מזמרות בדרכן לגריל, או יפיפיות עם שמפו מדהים שמציל את השיער... כאשר בפועל, בעלי-החיים המנוצלים ומומתים בתעשיות עוברים ייסורים וסבל שקשה לדמיין".
"איך יוצרים שינוי שיפסיק את המצב הבלתי נסבל הזה? מהי הדרך היעילה להעביר את המסר? האם להראות את הזוועות כמו שהן, או על ידי שימוש באמצעים קלים יותר כמו הומור או אנימציות? את נוסחת הפלא אנחנו מנסים לפתור ב'יומן חייתי' על ידי מינון עדין ורגיש בין השניים והזהרה כאשר מופיעות תמונות קשות".
במקביל להפקות מקוריות, ב"יומן חייתי" גם מפיצים ויוזמים סרטי קולנוע איכותיים באורך מלא העוסקים בנושאי זכויות בעלי-חיים ומקרינים אותם בסינמטקים ברחבי הארץ. "אין לתוכנית שלנו תקציב גדול. למען האמת, אין תקציב כלל", ארליך אומר בצער, "אבל היא נעשית במקצועיות ובהתלהבות".
במהלך פעילותו למען זכויות בעלי-חיים הוא נטל חלק בלא מעט הפגנות, השתתף בפשיטות על משקי פיטום אווזים ובפעולות נוספות. אבל הפעילות שריגשה אותו יותר מכל הייתה בכנס השנתי של הטלוויזיה הקהילתית לפני שנתיים. השתתפו בו כ-2,000 איש ונכחו בו שרים ואנשי ציבור. ארליך הוזמן לכנס בעקבות זכיית "יומן חייתי" בפרס הכתבה הטובה ביותר ששודרה בערוץ, עם הכתבה "חמש סיבות טובות לאכול את הכלב".
בכנס הראו חלקים מתוך הסרטון. "בדרך כלל אני מכין את הסרטונים ושולח אותם הלאה", הוא מספר, "לא רואה את תגובות הצופים. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי איך התמונות נוגעות ומשפיעות על הקהל. זה היה מדהים: מאות דודות, יקירות הטלוויזיה הקהילתית, שמעולם לא חשבו יותר מדיי על מקור הקציצות שהכינו יום קודם, פתאום מזילות דמעה ומתחילות לחשוב באופן עצמאי לראשונה בחייהן".
ארליך וחבריו הבינו שהפעילות המשפיעה ביותר היא לשתף אחרים בתכני הערוץ. "אנשים לא מבינים שעל ידי לחיצה קטנטנה על כפתור השיתוף בפייסבוק הם תורמים תרומה עצומה להעלאת המודעות לפגיעה בבעלי-החיים ולזכויותיהם". לשאלה איך הפעילות ב"יומן חייתי" משפיעה עליו בחיי היום-יום הוא עונה: "אם אני שומע מוזיקה מסוימת, אני ישר חושב שזה יכול להיות פסקול טוב לאיזה סרטון".
ארליך לא מתבייש לשאוף גבוה. "הכי הייתי רוצה להגיע לפריים-טיים עם התוכנית וליידע את המוני הצופים המבולבלים על האמת שמסתתרת מאחורי פרסומות שקריות. אני מאמין שאם המידע המסתתר במשקי החיות והאלימות שם ייצאו לאור – מספר צרכני הבשר ירד באופן משמעותי".
"מטריף אותי שיש אנשים שקוראים לעצמם 'ירוקים' ואוכלים סטייקים בכיף, כשהגורם מספר אחת בהתחממות הגלובלית הוא פליטת גזים של חיות משק שמגודלות למזון. יותר מכל הנזק שנגרם על ידי מכוניות, משאיות ומטוסים יחד. ויש את עניין כמויות המים המטורפות שמוזרמות להשקיית חיות משק והמספוא שלהם. והרס היערות הטבעיים כדי לגדל את כל אותו מספוא. זיהום מקורות מים ממשחטות וממשקי גידול, הרס שוניות הים בדייג מסיבי... זה פשוט היסטרי. אין דרך אחרת לתאר את זה. אם אתה צורך מזון מהחי – אתה אחראי מרכזי וישיר בהרס כדור הארץ. ואת כל זה אנשים חכמים מהאו"ם אמרו, לא אני".
מהו החלום הירוק שלך?
"עולם שבו לא מגדלים ושוחטים בעלי-חיים; עולם שבו ניצול בעלי-חיים שייך לספרי ההיסטוריה; היסטוריות כמו תקופות חשוכות שבהן לא היו זכויות לנשים ולשחורים".
רוצים ליצור קשר עם מערכת "יומן חייתי"? היכנסו לאתר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם