לוחמת החופש יצאה לאור
בצעירותה ראתה אייאן חירסי-עלי איך נשים שנאנסו הושארו למות כי הפכו טמאות, וברחה משידוך לבן דודה. היום היא צריכה להסתובב עם מאבטחים צמודים אבל מסרבת לעצור את הביקורת: האיסלאם, הנביא מוחמד, הקוראן, כל הפרות הקדושות עומדות אצלה בתור לשחיטה
הרוצח, מוסלמי אדוק, לא הסתפק בגופה המדממת ששכבה על הכביש. הוא הוציא מכיסו מספר דפים והצמיד אותם בסכין לחזהו של הנרצח. זו הייתה אזהרה חד-משמעית ליהודים, שהם הבאים בתור והמלצה לאייאן חירסי-עלי שתיזהר, היא מופיעה בראש הרשימה.
אייאן, בת ה-41, יצרה עם ואן גוך את הסרט הקצר "סאבמישן" שמתח ביקורת חדה ונוקבת על החברה האיסלאמית ועל יחסה לנשים, מה שעורר את זעמם של אינספור גופים קיצוניים, שאיימו לסגור חשבון עם השניים. עם ואן-גוך האיום הצליח, את חירסי-עלי הבריחו כוחות הביטחון ההולנדיים. בתי מסתור, אבטחה כבדה. עד היום, יותר משש שנים אחרי, היא לא מסתובבת לבד אבל מסרבת להפסיק עם הביקורת. האיסלאם, הנביא מוחמד, הקוראן, את כל הפרות הקדושות היא מעמידה במבחן.
השבוע נפגשנו במלון דניאל. היא הייתה אורחת כנס הרצליה, וגם באה לקדם את ספרה "כופרת", שכבר עורר גלים, וקנה לה מעריצים רבים לצד שונאים תאבי נקם. היא גבוהה, אלגנטית אבל גם עדינה מאוד, לא מסגירה אפילו בקצת את הלחץ הגדול שבצלו היא חיה. "אני לא אחת שמתחרטת", ענתה בלי להסס. "אני רוצה להחזיר מלחמה. חרטה היא בזבוז זמן. האיסלאם יוצר מלחמה וקורבנות. המלחמה היא כדי לנקום, להשפיל. אני אמנם חוששת לחיי, אבל מרגישה מוגנת. יש שומרים סביבי, וזה בסדר".
אלה לא חיים נורמליים.
"אני מסכימה, אבל בישראל החיים נורמליים? אתה לא יכול להיכנס לקניון בלי שהתיק שלך נבדק, ואנשים במדים מודדים אותך. זה הנורמלי החדש, וזה מה שאני רואה גם בארצות הברית בכל נמל תעופה או מוזיאון. העולם השתנה".
חירסי-עלי נולדה במוגדישו שבסומליה. אביה, איסה, היה משכיל ומתנגד שלטון שנאסר, והמשפחה נדדה לקניה. שם, בגיל 15, נחשפה אייאן לכוחם הממכר של האחים המוסלמים. "לא בגלל הכריזמה", היא מחייכת. "מפני שהם מייפים את כל מה שחשבתי אז כנכון. האישה שהובילה אותי אליהם באה לכיתה שלנו, הייתה אחת מאיתנו. המסר שהעבירה היה שאלה רק ציטוטים שמופיעים בקוראן ואי אפשר
"זה התחיל לאט, בעדינות. מפתה מאוד. היא אמרה, 'את ואני נגלה יחד את האמת'. איך? בקוראן. אין שאלות, וזה בדיוק מה שצריך לשנות היום. אני לא מוסלמית יותר, אני אתיאיסטית, ואנחנו צריכים להבין שכדי לצאת מהמלכודת כדאי להפנים שהקוראן לא מושלם, ומוחמד בטח לא כזה".
המהפכות האחרונות יעשו טוב לאיסלאם, או רק יקצינו אותו?
"הייתי נזהרת במילים כמו מהפכה. אנחנו רואים המון יוצא לרחובות, אבל התנהגות של המון אינה דומה למהפכה. אם תתחולל מהפכה בעולם הערבי היא תהיה של האחים המוסלמים, האנשים המיואשים ייסחפו אחריהם. המהפכה שאתה ואני רוצים, דמוקרטיה, שוויון זכויות בין נשים לגברים, קבלת דתות אחרות, מזרח תיכון שאולי ייראה כמו ישראל או ארצות אירופיות, זה לא מה שנקבל".
מנין הביטחון?
"אני מדברת עם אנשים במצרים, והם עכשיו רק רוצים שמובארק ילך. זו לא צריכה להיות המטרה, צריכה להיות תוכנית לעתיד. הרי מי יהיה שם? האחים המוסלמים מחכים והם חכמים מאוד".
את רואה סיכוי לפקיחת עיניים?
"תראה אותי כדוגמה. כשהייתי באזור הקרבות בסומליה, נשים נאנסו על ידי חיילים קנייתים והושארו למות לבדן. אתה צריך לראות את התמונה. אלה אוהלים, חום אימים. קרובים משאירים אותן לבד באוהל, כי הן כבר לא טהורות. אלה הדברים שחייבים לעבור מהעולם. אי אפשר להאשים כל הזמן את היהודים ואת האמריקאים. יש דברים בנו שהם לגמרי לא נכונים. אז התחלתי לשאול שאלות.
"התפללתי למען אותן נשים, והתחננתי להביא להן מים, רק מים, והייתי אז בת 21. זה הניסיון שלי, אבל היום אותם סיפורים קיימים באפגניסטן, באיראן ובעיראק. אז מצד אחד אתה אומר חמש פעמים ביום 'אלוהים הרחום והנדיב', אבל אם זה ככה, למה לא נתנו לנו לעזור?".
בתחילת שנות התשעים ביקשו הוריה של אייאן לחתן אותה עם בן דוד שהתגורר אז בקנדה. בדרך לשם היא עברה אצל קרובים שגרו בגרמניה. היא דיברה איתם על ההתלבטות, על חוסר הרצון, ובסוף לקחה את הרגליים וביקשה מקלט מדיני בהולנד, הסמוכה. "ראיתי נשים שלא הייתה להן שליטה בחייהן", היא מספרת. "היו נשואות לגברים שלא אהבו. היו להן ילדים בתקופה שבה לא רצו ללדת. זה עצוב, מרושע ואלים. ידעתי שאני לא רוצה להיות כזו, אבל באותו זמן גם לא ממש ידעתי מה אני כן רוצה".
מה הכניס אותך למסלול?
"ב-1992, כשהגעתי להולנד, היו לי מעט מאוד יכולות לניתוח המצב. רציתי להיות אזרחית. מוויזה זמנית לאזרחות זו מטרה קטנה. אחרי זה למצוא עבודה, וזו שוב מטרה קטנה, ואחרי זה ללמוד את השפה עוד מטרה. ואחרי זה רציתי להבין למה הם עשירים ואנחנו עניים. הייתי מבולבלת. הרי לנו יש את הקוראן, אנחנו העם הנבחר, אז איך יכול להיות שאנחנו מתחננים לעזרה?".
נשמע כמו הלם תרבותי.
"מה שהדהים יותר הוא שההולנדים שדיברתי איתם אפילו לא האמינו באלוהים. שאלו אותי למה אני לובשת חיג'אב (כיסוי לראש ולגוף, א"ל) ועניתי שזה מה שאלוהים רצה. האישה ענתה בפליאה 'את מקשיבה לאלוהים?' ואמרתי 'בטח, את לא?'. היא צחקה 'אני מטומטמת?'. באותו רגע חיכיתי שברק מהשמים יפגע בה, כי זה מה שהאמנתי. אבל זה לא קרה. היא רק עזבה אותי בחיוך על הפנים".
הולנד פקחה לחירסי-עלי את העיניים. האינפורמציה שזרמה הפכה את עולמה. "כנערה שנאתי יהודים", היא מודה. "אבל אפילו לא ידעתי את מה אני שונאת, כי אף פעם לא ראיתי יהודי. רק מהתיאורים שתמיד הכניסו לנו. האוזניים, האף הגדול, תאוות הבצע. גדלנו על מושגים אנטישמיים, ובשבילנו יהודי היה שווה לשטן. עד שבגיל 23 נסעתי לאנטוורפן, ומישהו בתמימות סיפר 'אנחנו נמצאים עכשיו ברובע היהודי'. קפצתי 'מה? תראה לי'. כמו ללכת לגן חיות. אז הוא הצביע על משפחה חרדית, ואמרתי לו 'איפה, איפה?' והוא ענה 'שם'. ואני אמרתי לו 'אבל זה רק בן אדם', והוא הסתכל עליי בתדהמה ומלמל 'למה ציפית?'. לא ידעתי מה לענות".
כשמנהיג כמו אחמדינג'אד מכחיש את השואה זה חינוך או אמונה?
"לא פגשתי את אחמדינג'אד, אבל כל דבר שהוא עושה וכל החלטה מתאימים בשיטתיות לרעיון של הג'יהאד. שנה אחרי שראיתי לראשונה יהודי, למדתי על השואה, והרגשתי בושה גדולה שהאמנתי בדברים אחרים. אותם שיעורים פקחו את עיניי, ולא רק ההרג ההמוני ותאי הגזים, אלא כל התהליך. איך שתי ילדות משחקות ברחוב, וברגע אחד אחת היא ארית והאחרת יהודייה. זה קרע אותי, ואז הלכתי עם הסיפור לאחותי והיא אמרה: 'אייאן היקרה, את טיפשה כל כך. את לא מבינה שהיהודים כתבו את זה'".
חירסי-עלי למדה באוניברסיטת ליידן מדעי המדינה, ורכבה על גל היחס לנשים בחברה האיסלאמית, כשהיא הופכת לנושאת דגל. ב-2003 כבר הייתה חברת פרלמנט מטעם מפלגת העם לחופש ודמוקרטיה, וגם שם הלהיטה את הרוחות בדברים קיצוניים. בין היתר אמרה בריאיון, שבימינו היה הנביא מוחמד יכול להיחשב כפדופיל. זה הגיע לתלונות נגדה במשטרה, להקת ראפ שרה שיר שביקש את מותה. החבל סביב צווארה הלך והתהדק, האיסלאם הקיצוני חיפש אותה.
"היהדות עברה רפורמה", חירסי-עלי עושה השוואה. "היא מקבלת שאלות וזה מצוין, אבל תראה את האיסלאם, אף אחד לא מוכן לקרוא תיגר על הקונספט. אז אני יודעת שבישראל חיים אנשי מאה שערים, אבל מבקרים אותם. יהודים אחרים שאומרים שלא כל מה שכתוב בתורה הוא נכון. ומה עושים הקיצוניים? לא יוצאים לרחוב והורגים. הם אולי מתעלמים, אולי מקללים, או שהם מסתגרים.
"באיסלאם לא תמצא ארגון שיאמר בפה מלא 'אני מוצא שטויות בקוראן'. זה טאבו. אם תגיד, כדאי שתחשוש לחייך. בישראל מקסימום יפטרו אותך. בכל מקום דמוקרטי, ליברלי, יש גבולות, אבל רק המוסלמים ילכו עד הסוף, והקיצונים הם המיינסטרים".
אין איזה נקיק שמוביל למודרניזציה?
"מוסלמים נעים קדימה, אבל אז באים הפוליטיקאים ואנשי הדת, ומושכים אותם אחורה. כוחות הרבה יותר חזקים. רק בחודש שעבר נרצח בפקיסטן סלמן תאסיר, שהיה מושל מדינת המחוז פנג'אב. תאסיר ניסה להגן על אישה נוצרייה שנידונה למוות כי פגעה באיסלאם. הוא נרצח על ידי שומר ראשו, ו-500 חכמי הלכה במדינה עודדו את הרוצח וסירבו לשנות את החוק. זה נותן לך אינדיקציה. המסר האיסלאמי הוא מלחמתי, כולנו נצטרף לג'יהאד כדי שכולם יהיו מוסלמים".
כשבויארי רצח את ואן גוך, אחד הניירות שהוצמד לחזה הנרצח כוון במיוחד לחירסי-עלי. "את תתרסקי לרסיסים מול האיסלאם", נכתב שם. "את וחברייך יודעים היטב שהצעירים המוסלמים הם כמו יהלום לא מלוטש, שקצת עבודה תעזור לו להפיץ את האמת. הטרור האינטלקטואלי שלכם לא יעצור אותנו. האיסלאם יכבוש עם דם וקדושים. הוא יפיץ אורו לכל פינה בכדור הארץ, ואם יצטרך הוא יחזיר את הרשעים למקומם בכוח החרב".
השירות החשאי ההולנדי הוציא 3.5 מיליון אירו על מבצעי הסתרתה של חירסי-עלי מפני מתנקשים פוטנציאליים. אפילו בביקור בארץ היא נרשמה במלון לא בשמה, כדי למנוע אי נעימויות. אלה כוחות קצת מסוכנים יותר מעוד משפחת פשע.
"אחרי אסון התאומים קפצו הקיצונים וקראו 'אלוהים גדול', וזה לא היה הגיוני בעיניי", היא משחזרת. "איזה מסר אנחנו מעבירים כשאנשים מתים, ואנחנו קופצים עם 'אללה הוא אכבר'? ואיך הם משכנעים אנשים להצטרף? מראים גופות של מוסלמים אחרים בצ'צ'ניה, בקשמיר, בפלסטין. בסדר, אבל מה עם הגופות שהם הרגו בשם האיסלאם? אם אכפת לך מאוד מהחיים, תתחיל בבית".
איך הגיבו לספרים שכתבת?
"קראו וכתבו לי דברי תמיכה, חלק אפילו מישראל. אבל רוב המוסלמים שכתבו אמרו 'אנחנו מרגישים כמוך, אבל מפחדים'. הם מפחדים מהמשפחה, מהסביבה. המכתב האחרון שקיבלתי היה מהומוסקסואל מוסלמי שחי בעיירה קטנה בהולנד. הוא שאל 'מה אני עושה עכשיו?'. אז נתתי לו כתובות של ארגונים שעוזרים, והוא עדיין מאמין שהוא עושה משהו רע".
השמאל האירופי לא בדיוק מחבק אותך.
"האירופים הם קורבנות של ההצלחה והעושר שלהם. תמיד אני משווה את צפון אירופה לעסק שהתחיל בקטן, התפתח, ובסוף הדור הנוכחי גדל למצב די ורוד, והוא מתייחס אליו כמובן מאליו. האנשים האלה אף פעם לא הרגישו ימים קשים. בשביל הדור הזה מילים כמו 'חופש' ו'מאבק' הן תיאוריה. לכן הם נגררים אחרי מניפולציות של יחסי ציבור. חושבים 'הו אלוהים, הפלסטינים קטנים כל כך, והישראלים יש להם צבא ומדים'. קל מאוד לתמרן אותם. עובדה - את הדעות שלי לא קיבלו, בעטו אותי מחוץ למדינה".
הקריירה הפוליטית של חירסי-עלי ספגה מכה קשה במאי 2006. תוכנית התחקירים ההולנדית "זמבלה" חשפה שכשחברת הפרלמנט ביקשה מקלט מדיני בהולנד, בתחילת שנות התשעים, היא נתנה לשלטונות נתונים לא נכונים. שם, גיל. היא בכלל נולדה בשם אייאן חירסי מאגן. השרה ריטה ורדנוק, שאחראית להגירה, פתחה בחקירה ואחרי שלושה ימים הגיעה למסקנה שצריך לשלול את אזרחותה של חירסי-עלי בגלל אותם שקרים. החלה מהומה פוליטית. מפלגתה של חירסי-עלי לא נתנה לאירוע לעבור בשקט, ובסופו של תהליך, ב-29 ביוני 2006, נפלה הממשלה ההולנדית בגלל אותה החלטה.
"הם ידעו על הנתונים הכוזבים", חירסי-עלי חזרה השבוע על גרסתה. "סיפרתי להם את זה ב-2002, כשביקשו ממני להצטרף לפרלמנט, הסברתי את כל העניין. הענקתי עשרות ראיונות, ואז באה השרה ושללה לי את האזרחות. היא אמרה שלא ידעה. איך? זה היה אפילו ב'ניו יורק טיימס'. הכל פוליטי. הארצות האלה לא משתמשות בכוח כמו מובארק. כשהן רוצות לסלק מישהו, זה בשקט וזה עובד. אז שללו לי את האזרחות והחזירו אותה אחרי שישה שבועות. זה יצר את האפקט, התפטרתי, כי אם אתה לא אזרח אתה לא יכול להיות חבר פרלמנט".
התדמית נפגעה?
"נפגעה, אבל למי אכפת. יש בעיות גדולות יותר. הבעיה של האיסלאם הקיצוני שאנחנו עומדים מולה היום ובטח שמלחמת התרבויות".
במשך שנים רבות דיברת על מלחמת התרבויות.
"לא המצאתי את מאבק התרבויות, כתבו את זה פרופ' ברנארד לואיס שגר בישראל חלק מהזמן, וגם פרופ' סמואל הנטינגטון. הם הבינו שחיכוכים יהיו בין תרבויות וערכים. הנטינגטון כתב שתרבויות לא צריכות להתעמת, הן יכולות להשתלב זו בזו. אז נכון שאתה רוצה לעצמך חלק גדול יותר מהאחר, זה האינסטינקט החייתי, אבל אתה יכול לגרום לעוגה להיות גדולה יותר. הנטינגטון מצא הוא שאין אחד שמדבר בשביל האיסלאם, אין מכוון. אז אתה לא יודע עם מי לעשות עסקים. אפילו עכשיו. מי עומד מאחורי הקלעים, מצרים, סעודיה, טורקיה?".
אייאן גרה היום בארצות הברית, והיא פעילה מאוד. היא בצוות החשיבה של "מכון היוזמה האמריקאית", ועומדת בראש ארגון שמגן על נשים מפני האיסלאם הקיצוני. הפעילות שלה כבר זיכתה אותה בהרבה פרסים, ולפני שש שנים בחר בה ה"טיים מגזין" לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם.
"אני לא מנהלת קרבות אבודים", היא משוכנעת. "אני מושפעת מג'ון סטיוארט שב-1869 כתב מאמר 'למה השוויון בין נשים לגברים הכרחי כל כך'. אז אם הוא היה חוזר כעבור מאה שנה, הוא היה פוגש עולם שונה לחלוטין, וזה מה שמניע אותי. הזרוע הפוליטית צריכה להיפרד מהדת. כמו גידול סרטני שזקוק לכימותרפיה".
הניתוח שלך די מייאש את מי שעוד חושב על האפשרות שיהיה פה שלום.
"אם לא תעשו דבר, תמשיכו להיאבק ואלפי בני אדם ימותו. אני לא צריכה לספר לך על מלחמות, כל עשר שנים יש לכם אחת. אלא אם כן אתה מתחיל להיכנס ללבבותיהם ולראשיהם של המוסלמים. יש שם אנשים שלא מרוצים מהחיים, ואילו כאן יש לכם ארץ נפלאה. למדתי הרבה על הקמת המדינה ועל הדמוקרטיה, וישראל בעיניי שייכת לחבורת הצמרת של מי שבאו מכלום, ובזמן קצר יצרו מקום מרשים. המדינות הערביות צריכות להפסיק לקנא ולהתחיל ללמוד. אני בטוחה שישראל תשמח לסייע".
ללמוד, מאיתנו?
"כן, הבעיה שיצרתם איום, כי אם הם יפתחו את האוכלוסייה שלהם לחשוב על ישראל במונחים ידידותיים, אז הערבים ירצו חופש, בחירת ממשלה, יכולת להפיל ממשלה, כל מיני דברים שלישראלים יש ולדיקטטורים זה בכלל לא מתאים. ישראל מזכירה לכולם שכמה קילומטרים מהם יש אנשים שחיים אחרת, ומה עוד שהאיסלאם, כפי שהוא בנוי עכשיו, זקוק לאויב".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם