"מועמר קדאפי? הוא הנכד של דידה שלנו"
גיטה בוארון מנתניה זוכרת את שליט לוב עוד כשהיה ילד וטוענת שהוא קרוב משפחה רחוק. מומחים מנגד,ספקניים לגביי שורשיו היהודים
גיטה הייתה עסוקה במטבח כשאחד הילדים קרא לה לבוא לסלון. "תראי איזה דוד בא", אמר לה. גיטה רצה מהר לחדר האורחים לראות מי בא. "הבן הצביע על הטלוויזיה על קדאפי" היא מספרת. "הנה, הוא אמר, דוד שלך".
"ואני", אומרת גיטה, "צחקתי. אנחנו צוחקים עליו שנים. מועמר קדאפי דוד. . .". הסיפור על שורשיו היהודיים של קדאפי ידוע בקרב יוצאי לוב על אף שאין לו ביסוס מתועד. כבר שנים שהסיפור הזה רץ במשפחת בוארון. "זו לא גאווה למשפחה", אומרת גיטה. היא מתייחסת יותר לעובדה שבת משפחתה התחתנה עם ערבי והתאסלמה ופחות לצאצא המנהיג הלובי. "זה לא כבוד גדול".
בפעם הראשונה שמעה גיטה על סבתו של קדאפי עוד כשהייתה ילדה בלוב. היא עצמה נולדה בסיראת העיר שבה נולד גם קדאפי. בהמשך עברה המשפחה למצראתה ולבנגאזי. אביה סיפר לה על אחות אמו, היא אומרת, דידה שמה, שהייתה נשואה ליהודי ואם לילד.
אחרי שבעלה היהודי התעלל בה החליטה לעזוב אותו. אחר כך נשא אותה לאישה שייח ערבי. היו במשפחת בוארון כאלה שסיפרו שדידה נחטפה על ידי השייח. כך או כך, כעבור זמן נישאה דידה לשייח וילדה את ילדיו. ובהם אמו של קדאפי.
"הסבתא התאסלמה, אבל לא שכחה את השורשים היהודיים שלה אף פעם", נזכרת גיטה במה שסיפרו לה הוריה. "היא הייתה באה לבקר אותנו, נותנת לאמא שלי כסף ואומרת לה, 'תני לבית הכנסת, תתרמי ליהודים'. אני זוכרת שהיא הייתה אישה שמנה. הנשים המוסלמיות הלכו בכיסוי פנים כשיצאו לרחוב אבל היא לא הסכימה.
"סיפרו שהיא גם המשיכה לצום ביום כיפור אבל אכלה אוכל לא כשר. אמא שלי סיפרה לי שיום אחד היא ראתה אותה אוכלת עם החברות הערביות
גיטה לא יודעת אם במשפחת אביה ישבו שבעה על הדודה שהתפקרה. עובדתית היא אומרת הקשר איתה נשמר גם אחרי שהתאסלמה. גיטה זוכרת גם את הנכד המפורסם קדאפי אם כי במעומעם.
כשהיא עלתה לארץ בשנת 1949 הוא היה בסך הכל ילד בן שבע. "הקשר היה רחוק אבל היינו נפגשים לפעמים", היא מספרת, "ואני זוכרת שהוא היה ילד שובב". " סבתא שלו", מוסיפה גיטה, "ידעה והכירה את כל המנהגים של היהודים הטריפוליטאים. היא גם הכירה את האוכל שלנו. אבל את הילדים שלה היא כבר גידלה לפי מנטליות ערבית וככה גדל גם הנכד קדאפי".
כשגיטה הייתה בת 13 היא עלתה עם הוריה לארץ. הם נסעו לטריפולי ומשם לישראל. מבין אחיה ואחיותיה של סבתא של קדאפי, לא כולם הגיעו לישראל. סבתה של גיטה נפטרה בלוב. יש מי שעברו לאירופה.
"אנחנו לא נפרדנו מאחות של סבתא שלי, גם לא מהילדים שלה, כשנסענו לארץ", היא מספרת. "אני לא זוכרת מתי ראינו אותם בפעם האחרונה. ברגע שהגענו לכאן הקשר נותק".
כאן גרו במחנה עולים בפרדסיה. בהמשך עברו לנתניה. גיטה גרה שם עד היום. בשנת 1969 כשעלה קדאפי לשלטון, היה ברור לכולם במשפחה, היא מדגישה, שמדובר בקרוב משפחה שלהם. "הנכד של דידה שלנו", כך תמיד אמרו, מספרת גיטה.
"אבל אני", היא אומרת, "לא התעניינתי. מה אכפת לי ממנו? אנחנו קרובי משפחה אז מה? אני לא מרגישה עם זה כלום ואף פעם לא הרגשתי. זה לא נגע בי. הוא אויב, שליט לוב, מה לי ולו?".
יש דמיון בינו ובין קרובי משפחה אחרים?
"יש דמיון. הרבה דמיון. לא נעים, אבל אין מה להגיד".
במשפחה דיברתם על זה?
"היינו צוחקים לפעמים בכל מיני אירועים משפחתיים. מדברים על קדאפי לא יותר".
בתקופת מלחמת המפרץ לפני 20 שנה ניסתה לנסוע לטיול שורשים. אז גם שקלה ליצור קשר עם הקרוב האבוד קדאפי. היא נרשמה עם אחיה לנסיעה אך ביטלה ברגע האחרון בגלל המלחמה. "אני לא מתגעגעת ללוב", היא אומרת עכשיו. "טוב לי במדינה שלנו. אין כמו ישראל בכל העולם".
גיטה אגב אינה היחידה בקרב יהודי לוב שטוענת שקדאפי קרוב משפחתה. בראש העין יש יוצאת לוב שמספרת סיפור דומה. לטענתה, אמו של קדאפי היא אחות של אביה המנוח. כלומר היא וקדאפי בני דודים ראשונים.
אותה אישה כבר נמצאת היום בבית אבות ואינה בקו הבריאות. כשפורסם הסיפור לראשונה, אומרים בני משפחתה, הופיעה ידיעה קטנה בעיתון איטלקי אשר לפיה בנו של קדאפי מודה ש"לאבא יש שורשים יהודיים".
"יש קשרים משפחתיים ענפים בעדה הלובית", אמרו השבוע גם במשפחת בוארון. "השורשים היהודיים של קדאפי לא מוטלים בספק. זה משהו שתמיד ידענו".
בימים האחרונים מאז פרצו המהומות בלוב עוקבת גיטה בוארון אחרי החדשות. גורלו של השליט הלובי מעניין אותה כמעט באופן אישי. למי שרוצה לפגוש אותה היא מציעה לבוא "בין לבין, כשלא מראים חדשות בטלוויזיה".
כששמעה שקדאפי דיבר באחד הנאומים שלו על "אחיו היהודים", נחרדה. "אני לא מאמינה שהוא יעזוב את לוב", היא אומרת, "אבל לרגע אחד עבר לי בראש אולי הוא יברח לישראל? אני לא יודעת אם מדינת ישראל תקבל אותו. אני רק מקווה שלא יבוא אליי. מה אני צריכה אותו? רק זה חסר לי".
גם המומחים מכירים את הסיפור על שורשיו היהודיים של קדאפי. פרופ' יהודית רונן חוקרת לוב ומרצה בכירה באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן גרסה בעבר שמדובר ב"סיפור יפהפה, מרתק, אבל בלי שום ביסוס". עם זאת אמרה רונן ש"העובדה שאין ביסוס מתועד לא אומרת שהסיפור לא נכון. יהודים ומוסלמים כן חיו בדו קיום".
לעומת זאת, ההיסטוריון יעקב חג'ג'-לילוף, מנהל המכון ללימודים למחקר יהדות לוב וחבר הנהלת הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב, סקפטי הרבה יותר. "הסיפור הוא יפה, פיקנטי, אבל אין לו שום אחיזה" אומר חג'ג'-לילוף.
"הרקע לסיפור", הוא מסביר, "הוא שנות הארבעים, קצת לפני מלחמת העולם, בזמן המלחמה ואולי גם טיפה אחריה. באותה תקופה היו בחורות יהודיות צעירות שנחטפו על ידי ערבים, ואחר כך גם נאנסו, התאסלמו והתחתנו עם אותם ערבים, וגם ילדו להם ילדים.
בפועל כמעט בלתי אפשרי שקדאפי יהיה יהודי. אכן היו יהודים בסיראת (העיר שבה מספרת גיטה שגדלה, חק"ב). הם גורשו במלחמת העולם השנייה בפברואר 1942 למצראתה מטעמי ביטחון שדה, בשל קרבת המקום למתקנים צבאיים חשובים וכי נחשבו גיס חמישי.
בתום המלחמה חזרו רק יהודים בודדים לסיראת. מנגד קדאפי נולד ב-1942 בסבחה, בירת פזאן, שבה לא היו יהודים ורק בילדותו גדל באזור סיראת בשבט הקדאפה".
"אני לא מאמין", אומר חג'ג'-לילוף, "בזיהוי ילד בן שבע עם אותו קדאפי כשכל היהודים באזור עלו לארץ, ודווקא הוא נולד לאחת מאותן יהודיות שנחטפו, בעיקר כשאני סקפטי אם בכלל נתקלו בו או ראו אותו לפני עלייתם ארצה".
חג'ג'-לילוף מוסיף: "בוודאי לא אותה משפחה שהועברה למצראתה במהלך המלחמה, לא חזרה לסיראת ובתום המלחמה עברה לבנגאזי. על אף שהסיפור על אחת מבנות המשפחה שהתחתנה עם ערבי בוודאי נכון, עדיין חסר הזיהוי של אחד מילדיה עם קדאפי, ואם בכלל ראו את ילדיה".
בשנים האחרונות היה לחג'ג'-לילוף קשר עקיף עם קדאפי. קדאפי עצמו יזם קשר עם הארגון העולמי של יהודים יוצאי לוב. בברכתם של נשיא המדינה, ראש הממשלה ומשרד החוץ, יצא חג'ג'-לילוף עם ראש הארגון, עם סגנו ועם נציגים נוספים שלו, להיפגש ברבת עמון עם מי שהציג עצמו "שלישי בהיררכיה השלטונית של לוב".
בשיחה דובר על הרכוש הציבורי של בתי הכנסת ובתי העלמין היהודיים בלוב. חג'ג'-לילוף, שכתב הרבה מאוד ספרים בנושא, החליט לשלוח את אחד הספרים שלו לקדאפי. הוא צירף הקדשה למנהיג הלובי: "יש לי חלום. לפעמים חלומות מתגשמים. אני רוצה להיות השגריר הישראלי הראשון בלוב שמגיש לך כתב אמנה".
בפגישה השנייה, מספר חג'ג'-לילוף, נאמר לו שהספר כבר תורגם לערבית וקדאפי קרא אותו. גם נאמר לו שיש בקשה מהאוניברסיטאות בבנגאזי ובטריפולי לקבל עותק מהספר, מפני ש"הם לא יודעים כמעט כלום על היהודים שחיו בלוב".
"אין לי ספק שהאגדה על השורשים היהודיים של קדאפי הגיעה גם ללוב", מסכם חג'ג'-לילוף. "אני בטוח שקדאפי צוחק ומחייך מתחת לשפם הקטן שלו". לעניין הדמיון הפיזי בין קדאפי לכמה מהטוענים להיות קרובי משפחתו בארץ אומר חג'ג'-לילוף: "קדאפי אפילו דומה לי. אנחנו לובים אז יש דמיון בתווי הפנים. אבל זה סיפור. זה לא הופך את זה למשהו אמיתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם