אחיו של המרגל שצפה את שהתרחש במצרים
אסף אדיב, אחיו של אודי, הצליח היכן שכל המומחים נכשלו: שלוש שנים לפני המהפכה הוא פרסם שורה של מאמרים נבואיים. ראיון
העילה למאמר הזה היא סדרה של שביתות של הפועלים במטוויות ובטקסטיל בעיר שנקראת "אלמחלה אל-כוברא" מצפון לקהיר. היו אלה ימי השיא של משבר הלחם שקוממו את האנשים על המשטר. "אנשים עומדים שעות בתור כדי לקנות 20 פיתות במחיר של חמישה גרושים ליחידה" כתב אדיב. "העוני במצרים אינו חדש אלא שעתה הוא הבשיל לכדי משבר. זהו שילוב קטלני של גל עליות המחירים האחרון המשבר הכלכלי הבינלאומי והאמריקאי בפרט שהחריפו את העוני עם אי האמון של העם המצרי במשטר של מובארק. העם מאשים את הממשלה בשחיתות בדיכוי חירויות הפרט ובהגברת המשבר".
אדיב מתאר את ההתמרמרות בקרב כל בעלי המקצועות במצרים מהפועל הפשוט ועד לרופא הממשלתי. נקודת המפתח היא ההתארגנות המפתיעה בין מגזרי העובדים בתנאים לא קלים תחת עיניהם הפקוחה של אנשי מובארק. "יש חלל ריק פוליטי שאליו ייכנסו הפועלים וייצרו אלטרנטיבה פוליטית דמוקרטית למשטר. תנועות העובדים החדשות עדיין לא גיבשו מתוכן זרם מקצועי מאוחד אולם הן מצביעות על אג'נדה חברתית חדשה ומכאן חשיבותן הגדולה לא רק במישור המצרי אלא במישור הכלל ערבי".
והדברים להזכיר נכתבו לפני שלוש שנים לערך.
אסף אדיב 58 יוצא קיבוץ גן שמואל הוא דמות מעניינת שעמדה במרכזה של פרשה ביטחונית שזעזעה את המדינה במאה הקודמת. בשנת 1972 הורשע אחיו אודי אדיב בריגול למען סוריה ונידון ל-17 שנות מאסר. אסף אדיב הלך בעקבות אחיו. בשנת 1989 הוא הועמד לדין עם עוד שלושה מחבריו ב"דרך הניצוץ" וריאציה מסובכת של הארגון הטרוצקיסטי "מצפן" באשמת חברות בארגון עוין ופעולה במסגרת התאגדות לא חוקית. החבורה עבדה אז בשירותיו של מנהיג החזית הדמוקרטית העממית נאיף חוואתמה. אדיב עצמו ישב שנה וחצי בכלא בעקבות כך.
התקופה הייתה קשה וסוערת. אחרי מלחמת לבנון הראשונה (אדיב שירת בצבא ובמילואים אך סירב לשרת בשטחים) פרשו אדיב יעקב בן אפרת רוני בן אפרת מיכל שוורץ והדס להב מ"מצפן" לדרך עצמאית. אדיב סיפר כי מאס בדרך הטרוצקיסטית ש"יש בה חוסר מעש טוטאלי גם אם יש בה הקרבה עצמית שיכולה לעורר הערצה כמו במקרה של אודי אדיב". החבורה הוציאה לאור את "דרך הניצוץ" ירחון דו שבועי. גיליון הבכורה יצא לאור באוגוסט 1982 במהלך המלחמה וביקר אותה בחריפות.
בהמשך ייצאו אנשי "הניצוץ" ללונדון יפגשו את ראשי הארגון של חוואתמה יודבקו להם כינויים והם יקבלו מהם הדרכה ומימון. אדיב השתחרר מהכלא בנובמבר 1989 זהיר יותר אבל גם נחוש יותר בעיקר במאבקים החברתיים שרחוקים בדרך כלל מעיניו של שירות הביטחון הכללי. לימים הוא הקים עם חבריו את "מען" ארגון עובדים עצמאי שנועד לסייע לפועלים קשי יום יהודים וערבים בנושאים של הסכמי עבודה תנאי שכר הכשרה התארגנויות ובעיות משפטיות. ביום שני השבוע למשל הוא בילה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הנושא: עובדי חפירה ארכיאולוגית שסיימו תשעה חודשי עבודה מטעם חברת כוח אדם אבל הרשות לעתיקות מסרבת להכניס אותם כעובדים אינטגרלים ברשות בניגוד לחוק.
הארגון
המרוץ העיקש אחרי התרומות והקשר עם פועלים ברחבי העולם סייע לאדיב לגלות מבפנים את הלכי הרוח בקרב הפועלים במצרים עניין שנעלם מהרדאר הישראלי. בדצמבר 2008 פגש אדיב בוועידה של ארגון העובדים הספרדי CCOO את כמאל עבאס מנהל מרכז מקביל לסיוע לעובדים במצרים. "עבאס עומד בלבה של סערה במדינתו" כתב אדיב במאמר שפרסם בבלוג שלו ב"אתגר" שכותרתו "פועלי מצרים מתחילים לצעוד".
"במהלך 2008 המרכז של עבאס היה סגור בהוראת השלטונות שראו בו גורם המסית לשביתות ולמאבקים. כמאל עצמו נשפט לשנת מאסר באשמה של פרסום ביקורת על שחיתות הממשל ושוחרר בעקבות מסע בינלאומי ארוך"." הפגישה עם עבאס הייתה מעוררת תקווה" תיאר אדיב בהתרגשות. "הוא נתון כל כולו להתעוררות הדרמטית של הפועלים במצרים. מהסיפור שלו עולה תמונה של 20 שנה שבהן עוברת מצרים תמורות ניאו-ליברליות. מצד הפועלים אנחנו רואים ניסיונות עקביים לשבור את השליטה המוחלטת של מפלגת השלטון על החיים הפוליטיים והחברתיים. ברקע פועלת כל העת האופוזיציה החזקה ביותר למשטר המצרי האחים המוסלמים. עבאס לא חסך מאמצים כדי להדגיש את מחויבותו לשמור על העצמאות שלו במרחק שווה מהשלטון וגם מהאחים".
מנהיג העובדים עבאס הוא גרעין המהפכה. המסלול הנורא שעבר לאורך השנים משקף היטב את שלבי ההתפוצצות של ציבור העובדים על המשטר. עבאס בן 55 בילה את רוב שנותיו במפעל ליציקות ברזל בחלוואן האזור התעשייתי הגדול במצרים אשר מדרום לקהיר. הוא מספר לאדיב על משכורות הרעב על שלוש הלירות המצריות שקיבלו העובדים לארוחות עניין שהשפיל אותם עד עפר ועורר תסיסה גדולה. "באוגוסט 1989 החלטנו על שביתה. התגובה של המשטר הייתה קשה ביותר. 10,000 שוטרים נכנסו לשטח המפעל עם גז מדמיע ועם אלות. עובד אחד נהרג ו-500 נפצעו" דיווח עבאס.
המאבקים הצליחו הארגון הוציא לאור עיתון נלחם בחוק האוסר שביתות והוציא אנשים לרחובות. הממשלה ויתרה. "הממשלה מפחדת מהתמוטטות המערכת הציבורית התומכת בה" העריך עבאס בשיחה עם אדיב. "בכל שנה נכנסים לשוק העבודה במצרים כ-650 אלף איש. הממשלה לא יכולה לייצר להם מקומות עבודה. עם עליית מחירים יש מצב שבו כל שביתה עלולה לעורר מרי אזרחי".
אבל מה שמרתק במיוחד הוא הניתוח של עבאס שהובא כאמור בדצמבר 2008. הוא זיהה את שלושת גורמי המהפכה העתידית אחד לאחד. "ראשית המעבר לאמצעי תקשורת עצמאיים ועיתונים שנפתחו שקוראים תיגר על השלטון. שנית הצטברות של תנועות חברתיות וארגונים לזכויות האדם ולזכויות עובדים כמו "דאר אל-חד'מאת" ו"כאפייה" שמוכנים לשבור את הפחד מהמשטר ומהנכונות לצאת נגדו להפגנות; שלישית העם המצרי על כל שדרותיו חש היום כי תקופתו של מובארק בשלטון הגיעה לסיומה כמי שיושב על כס השלטון זה 27 שנה. יש תחושה ברחוב שלפיה הגיע הזמן שהוא ילך ועמו גם המשטר שהוא מייצג".
אסף אדיב מביט בסיפוק בריאיון הזה ובמאמרי נבואה אחרים שפרסם. מבחינתו זה הניצחון האולטימטיבי על התפיסה השבלונית של הממסד שלא מזהה את כל השחקנים על המגרש ונזהרת בכבודו של מובארק בהתאם לאינטרס הישראלי שמכתיב את ההערכה הלאומית. "פרסמתי מאמר על ספר שכתב חוקר מצרי בשם חאמד עלי על השביתה במאחל אל-כוברא. יש שם מפעל טקסטיל עם 27 אלף עובדים. זו כרונולוגיה של המאבקים הפגישות השביתות. כל מה שקרה במהלך 2007 זה מדהים. אפשר להרגיש בתוך הספר הזה את רוח המהפכה".
המהפכה לא הפתיעה אותך אם כך.
"לא צפיתי אירועים בסדר הגודל הזה אבל ראיתי את כל הסימנים. לפעמים יודעים שתפרוץ רעידת אדמה אבל לא יודעים מתי ובאיזו עוצמה. במהלך 2009 עלינו עוד שלב. קהיר הפכה למוקד של הפגנות. התסיסה לא נפסקה לרגע. אנשים ישנו מול בניין הפרלמנט. המשטר המדכא לא הצליח להשתיק את זה והעלה להם את השכר. הדבר הכי חשוב הוא האירועים בטוניסיה שנתנו לאנשים את הרעיון להפיל את השלטון. זה בעצם המרעום שהפעיל את הפצצה".
המהפכה הושלמה?
"שום דבר מהותי עדיין לא קרה. מובארק עף אבל המשטר שלו לא זז. אחמד שאפיק הוא עדיין ראש ממשלה שמינה מובארק. כל מפקדי המשטרה יושבים בתפקיד. המוסדות הממשלתיים והמקומיים מקודם עוד קיימים".
שום דבר לא ישתנה?
"מה שקרה גדול מדי כדי שלא ייגרם שינוי. השאלה היא איך בדיוק זה יקרה ובאיזה קצב. החשש הוא שתהיה ברית בין הצבא והאחים המוסלמים. הצבא יגיד: 'העם המצרי לא בנוי לדמוקרטיה לא צריך יותר מדי חופש'. האחים יקבלו את אוטונומיה דתית והצבא ישלוט במערכת הפוליטית. זה יהיה כישלון של הניסיון המהפכני הגדול הזה".
זה ריאלי?
"הסיפור נזיל. הגענו למצב שבו במהלך 30 שנה הייאוש התנקז לתוך האחים המוסלמים לקיצוניות דתית ולפונדמנטליזם. המהפכה עצרה את התהליך הזה בזמן. האם האחים המוסלמים ירכבו על המהפכה? לא מאמין. המהפכה מעצימה את הדמוקרטיה ולא את האחים המוסלמים. האם זה יכפה סדר יום מתקדם כפי שאני מקווה? לא יודע זה לוקח זמן אבל אנחנו לא נחזור למצב שהיה קודם".
ראש הממשלה מדבר על איראן. על המהפכה בשנת 1979 שבה השתלט האייתוללה חומייני.
"זה שונה, במצרים יש כוח עממי שאי אפשר למחוק אותו יותר. הם יכפו דמוקרטיה בכוח אם ינסו להחזיר אותם הביתה. חוץ מזה אנו ערים לסכנות של המהפכה האיראנית. יש לנו ניסיון מר ולא ירצו לחזור עליו. אני מעריך שבסופו של דבר במצרים יהיה סוג של שיתוף דמוקרטי כמו באינדונזיה המדינה המוסלמית הגדולה בעולם שבה התנועה האיסלאמית מחזיקה 30-20 אחוז בפרלמנט".
איך בעצם לא זיהינו את מה שיקרה?
"המערכת הפוליטית המומחים והפרשנים שעוסקים בעולם הערבי והפלסטיני מושפעים מהטראומה של האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה. חשבו שיש מנהיגים שמוליכים זרמים בעדנו ונגדנו. יש מובארק והמלך עבדאללה ויש ערפאת ונסראללה. אין שום דבר באמצע. אנחנו מניחים הנחה אחרת לגמרי שמדגישה את הצד החברתי ואת הצד הכלכלי שמנסה לחפש מכנה משותף בין פועלים מלאומים שונים. אנו מחפשים בעולם אנשים שרוצים ליצור דמוקרטיה שנותנים סיכוי לחברה לצעירים לנשים לנוער. הרגשנו שקורה משהו גדול מתחת לפני השטח. כמאל עבאס שידר לנו את הרגע".
אתה בקשר איתו? יודע מה קרה איתו?
"לא הצלחנו לדבר מאז שהתחילו המהומות".
המהפכה התקשורתית הרימה את העסק. "מיליוני אנשים צעירים אקדמאים מובטלים יושבים על הפייסבוק ואין להם מה לעשות חוץ מאשר מהפכה" אומר אדיב. "במצרים הם עברו את הסף ואת זה קלטנו בזמן. בירדן או במרוקו אתה לא יכול לומר'העם רוצה להפיל את המלך'. הקריאות האלה הלכו וגברו במצרים ואז ראינו את האפשרות המציאותית להשיג את המטרה. ואסור לשכוח לרגע את הטריגר המדהים שהיה בטוניסיה".
קראתי פרשנים אצלנו שמכים על חטא בעקבות המאמרים שלך.
"העניין הוא שאנחנו מגלים קשרים אמפתיה והזדהות עם הצעירים האלה שעשו את כל הדרך לכיכר אל-תחריר. זה הכל. זה המזרח התיכון החדש והאמיתי ולא מובארק או המלך עבדאללה בירדן או בסעודיה. בוא נדבר על דרך ההיגיון. אתה היית מוכן לחיות תחת רודנות מצרית או סעודית? לא. אז למה שהם יהיו מוכנים? במה אתה שונה מהם?".
אתה עוסק במאבקים חברתיים בארץ עשרות שנים. אתה רואה אפשרות למהפכה?
"התביעה של המהפכה במצרים הייתה דמוקרטיה וצדק חברתי. כאן יש דמוקרטיה והמאבק הוא על צדק חברתי. המצוקה בכל זאת לא דומה. שכר המינימום כאן הוא חלום של כל פועל מצרי. רק פקיד בכיר בבנק מרוויח 5,000 גנה . יש אצלנו יציבות כלכלית גדולה המדינה מפותחת אבל נוצרות כאן שכבות שלמות שדוחפים אותן לשוליים. אם יהיה משבר כלכלי חריף קבוצות שלמות נוספות יידחפו לשם. כמו במצרים".
ואז?
"טוב כאן יש אפשרויות דמוקרטיות. אין כאן המפלגה הדמוקרטית הלאומית של מובארק שהכינה מראש קלפיות מלאות בפתקים והחליפה אותן בקלפיות האמיתיות בבחירות. בכל זאת יש מצב שיבחרו באופציה שמאלית יותר חברתית יותר כפי שקרה בברזיל או באורוגוואי".
אתה רואה מפלגה כזו?
"תנועה אמיתית כזו צריכה לקום. היא עדיין לא קיימת".
אסף אדיב חי היום בשכונת הדר בחיפה בדירה שהולמת את מעמד הפועלים מוקף בשכנים ערבים. במהלך המשפט המפורסם ב-1989 הוא נשא לאישה את הדס להב מבית זרע עורכת עמודי הפנאי והתרבות ב"דרך הניצוץ".
להב הייתה בין העצורים בפרשה החברות בארגון העוין אך סירבה להעיד נגדו ובסוף שוחררה. לבני הזוג בת אחת קסם בת 20. אדיב לא מתלהב להרחיב את הדיבור על ההיסטוריה האישית שלו ועל חייו הפרטיים. "עבר המון זמן מאז. ישראל הייתה שונה, השיח היה שונה. תראה כמה מהפכות עברנו מאז".
אתה מתחרט על מה שעשית?
"לא רלוונטי. זה חלק מהניסיון האישי שלי".
היית חוזר היום על מה שעשית?
"עזוב עבור הלאה".
סיפור המאסר שלך לא מפריע לפועלים שאיתם אתה עובד היום?
"האנשים הפשוטים לא מאמינים במי שיושב ליד מוקדי ההכרעה. הם רואים בהם אינטרסנטים שדואגים רק לעצמם. הם שונאים את השחיתות בימין וגם בשמאל. הם צמאים לאנשים אחרים שעובדים עם מצפון ועם נאמנות. זה מה שאנחנו עושים. יש אנשים שמה שעשיתי מפריע להם אבל הם לא הרוב הגדול".
מה הפתרון המדיני שאתה מציע היום?
"שלום אמיתי נסיגה לקווי 1967 שתי מדינות אבל לא מושחתות ודיקטטוריות".
אתה תומך בישראל כמדינת כל אזרחיה?
"כן לא צריכה להיות אפליה. הלאום והדת לא חשובים לי".
אתה עדיין בקשר עם הקיבוץ שלך גן שמואל?
"כן אבל אני לא עונה יותר על שאלות כאלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם