במקום למחזר: כשאריזת שוקולד הופכת לרמקול
שימוש חוזר תמיד שויך לאומנים ולעבודות ידניות, לא עוד. השבוע יתקיים לראשונה בישראל כנס Reuse – כהזדמנות עסקית, שיוקדש לשימוש חוזר תעשייתי ויפגיש יצרנים עם מעצבים ונציגי ממשל, להסדרה תעשייתית של שימוש באותם מוצרים שוב. מעתה, אמרו "שימשוב"
"סביב השיפוץ התחלתי לשאול את עצמי שאלות על צבעים וצנרת ואיך אפשר לבנות סביבת מחיה יותר ירוקה – כמה זה עולה לך וכמה זה עולה לכדור הארץ. התחלתי להתעניין בפסולת שנערמה בעקבות השיפוץ שלנו, ועד היום אני בסוג של אבל על כך שאני לא יודעת לאן כל הפסולת הלכה, ויש לי חשש שהיא יושבת בשטח ירוק ומחכה למושיע".
בוטמן (45) נשואה פלוס שניים, סיימה שבע שנים כמנהלת שיווק בחברת הייטק והחליטה לעבור לעסוק בדברים משמעותיים יותר עבורה. היא החלה בבניית תכנית עסקית למיזם לשימוש בפסולת בניין ולהעברתה למקומות מועילים יותר – לאוכלוסיות חלשות, כחומר גלם אומנותי, במסגרת סדנאות אקולוגיות לבניית מערכות מים אפורים ועוד. כך סוגיית השימוש החוזר חדרה אל עורקיה.
שימוש חוזר היא החוליה השנייה בשרשרת הטיפול המשולב בפסולת. להבדיל ממיחזור, שהוא עיבוד הפסולת לחומר גלם בתהליך תעשייתי, מדובר בשימוש נוסף במוצר והחזרתו לתכליתו המקורית, או לתכלית אחרת, תוך שימוש בחלק מתכונותיו המקוריות.
"מיחזור נמצא היום כל הזמן בראש ובמודעות, כי הוא בעל פתרונות קצה ומאוד ברור מה צריך לעשות", מתארת בוטמן, אבל אחיו הגדול "השימוש החוזר" אינו מוסדר בשום צורה ומצריך מארג אקולוגי של אנשים שיש להם דברים שהם לא צריכים ואנשים אחרים שיכולים להשתמש בהם. "זו סביבה הרבה יותר מורכבת, שלא מאורגנת היום בקנה מידה תעשייתי", מסבירה בוטמן. "בדיוק עכשיו, כשנכנס לתוקפו חוק האריזות, יש פה הזדמנות פז למצות את כל האפשרויות. אפילו ברמת השפה אין ביטוי קליט למושג 'שימוש חוזר', כך שהיה לי דיון עם קופירייטרים ויצרנו את המילה שימשוב, מלשון שימוש שוב. כבר ברמה הלשונית זה צריך להיות מטופל".
אם כך, מעתה אמרו שימשוב, כי יש הרבה מה לשמשב. כיום בישראל
בעידן של צרכנות אתית, השימשוב הוא כלי חשוב גם לבניית תדמית של תאגיד תעשייתי ויצירת העדפה צרכנית למוצרים, שהן ייצורם והן השימוש בהם אינו פוגע באדם ובסביבה. מחקר שוק בינלאומי של חברת איי סי נילסן, שנערך בארצות הברית, אנגליה, גרמניה, צרפת וספרד, מצא כי כשליש מהצרכנים מוכנים לשלם פרמיום של חמישה עד עשרה אחוזים למותגים אתיים.
תיק שעשוי מצמיג רכב? כיסויי מושבים שהפכו לנעליים? עד כה, כשאלה נעשו ידנית, המחיר היה בהתאם. החזון של בוטמן הוא שימוש חוזר תעשייתי, שיהפוך את כל המוצרים החדשים-ישנים לאטרקטיביים, גם מבחינת האיכות והתדמית הירוקה, וגם מבחינת המחיר. "זה הכל עניין של נפחים – ברגע שהשימשוב יהפוך תעשייתי הנפחים של המוצרים יעלו והמחירים ירדו. מדובר בכלכלה שלמה שתיבנה על חפצים העשויים מחומרים שהרכיבו פעם חפצים אחרים".
טום סזקי, מייסד ומנכ"ל חברת Terracycle המובילה בנושאי שימשוב, ואורח הכבוד של הכנס, בנה מודל מפסולת אריזות בו המוצרים המשובשבים עולים לעיתים אף פחות ממוצרים מקבילים וחדשים שיוצרו בסין. חומר הגלם שהוא משתמש בו לפעמים נרכש במחיר שלילי, כלומר מיצרנים שנתקעו עם אריזות ומוכנים לשלם כדי להפטר מהם. בכך גם טמון סוד הכנס במרץ – איך עוברים מעשייה של שימוש חוזר ידני לגמרי וחשיבה של אומן, לחשיבה שהיא בקנה מידה תעשייתי ובחיבור אותו יוצר ליצרן, מתוך השלכה חשובה גם על הסביבה.
"אני מאמינה במעצבים תעשייתיים", אומרת בוטמן. "אלה אנשים עם הסתכלות תעשייתית ומצד שני יש להם המון דמיון ויצירתיות, וגם מלא רגשות ירוקים. החיבור בכנס ביניהם ליצרנים ולתעשייה, שהם גם אורחי הכנס, עם המשרד להגנת הסביבה ועם טום סזקי והמודל של מישהו שכבר עשה את זה, יחזק את תחושה שהצרכן יתגמל על עשייה נכונה".
בישראל השימוש החוזר עדיין לא על המפה, אבל יש כבר כמה סנוניות ראשונות: מאיה אפרתי, כלת פרס ראש הממשלה ליזמות, פיתחה תהליך שהופך שקיות פלסטיק ויריעות פלסטיות שונות ליריעות רב-שכבתיות אופנתיות. רשת "קום איל פו", שמשתמשת בשימשוב לחיזוק הקשר למותג, חתומה על אירוע 'מתלבשות בחיריה' שנותן חיים חדשים לבגדים משומשים, ועל פרויקט 'מעבירות' שדואג להחזיר פריטי לבוש משומשים לחנויות הרשת תמורת זיכוי.
המעצב התעשייתי אורי בן צבי (39) יוצר רהיטים ומתכנן מרכזי מיחזור חינוכיים, וכמובן גם משבשב. "במיחזור מול שימוש חוזר מדובר בהבדל ברמת העיבוד של חומר הגלם. בשימוש החוזר אני משתמש במוצר מן הקיים או בחלק ממנו, ולפעמים אני בוחר להחזיר את החומר לרמת הגולם ולצטט את האובייקט ממנו יצאתי – מגרה שעשויה מחלקי מגרות ישנות למשל". לדבריו, השימוש החוזר זו אופציה מאוד אינטליגנטית – "המאמץ האנרגטי הוא מינימאלי וכמות המשאבים המושקעים קטנה מאוד יחסית".
בן צבי, כאחד ממשתתפי הכנס, מאמין מאוד ברלוונטיות שלו, במיוחד בימים אלה. "אני חושב שהתזמון מול חוק האריזות הוא חשוב, לאור העיסוק בתחום שקשור ישירות לחקיקה ממשלתית, שמגדירה בעצם את התמריצים לצרוך ולפעול בצורה מושכלת אקולוגית".
המיקום של הכנס בפרדס חנה – כרכור גם הוא אינו מקרי. מדובר בישוב עם למעלה מ- 32 אלף תושבים, שדוגל בשמירה על האופי החקלאי של המקום ועל החיבור לאדמה. "פרדס חנה הוא מקום שבו לא שואלים איפה הפח אלא איפה הקומפוסט כדי לזרוק בו את קליפת הבננה", אומרת בוטמן. "יש כאן גרעין ירוק משמעותי, עם אנשים שרוצים להניע שינוי וגם להתפרנס ממנו. אלה הם אנשי הבעיה ואנשי הפתרון גם יחד". אך גם אם הפתרון לא יגיע במהרה, כפי שקורה בדרך כלל בתהליכים שכאלה, תחילתה של פעילות שמגייסת אנשים לטובת חשיבה משבשבת, היא כנראה תחילתה של ידידות מופלאה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום איכות הסביבה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם