"הוא ריסק לאחותי את החיים וישלם רק קנס"
זעקת האחות: במכתב מרגש מתארת יעל גרינשפן את כאב משפחתה על כך שנהג שיכור שפצע אנושות את אחותה הצעירה שחר לא ייכנס לכלא
- ערוץ מיוחד ב-nrg מעריב: הישרדות בכביש
תאונת דרכים זה המושג שנועד לתאר את מה שהיא עברה, אבל חלק ממני מסרב להשתמש בביטוי הזה. ביום שבת, 28 בדצמבר 2009 בשעה 16:00 בערך, מרק פטריק נהג הביתה כשהוא שיכור ועלה על אי תנועה, עליו עמדה אחותי, ממתינה שהרמזור האדום יתחלף.
מרק פטריק פגע באחותי ובחברה שלה. חברתה נפגעה באורח קל, ושחר נפגעה באורח אנוש. היא התנדנדה שבוע בין חיים למוות, הייתה שרויה בקומה במשך חודש וחצי, מאושפזת בשיקום במשך שמונה חודשים.
במשך כל התקופה הזאת שמענו פעמים רבות שלשחר אין סיכוי לחיות, או סיכוי להתעורר, או סיכוי להשתקם. בימים הראשונים כבר דיברנו על תרומת איברים וסידורי לוויה, עד ששחר התחילה לנשום בכוחות עצמה.
במשך כל התקופה הזאת שחר לא צחקה, לא אמרה מילה ולא עמדה על הרגליים. כבר שנה ושלושה חודשים אני מחכה שאחותי הקטנה, שהייתה ימים ספורים לפני חגיגות בת המצווה שלה, שאת יום הולדתה חגגנו לה כשהיא שוכבת בטיפול נמרץ, מונשמת, תקום על הרגליים ותצחק ותרקוד.
אף אחד לא מבטיח לי שזה יקרה.
אתמול, 6 במרץ 2011, התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה - דיון בו תובעת המדינה את מרק פטריק. הדיון, שהיה אמור להתקיים בשעה 10:00, הוקדם בספונטניות לשעה 9:00 בערך, וכאשר אני ומשפחתי הגענו בשעה 9:30, הדיון כבר הסתיים. אף אחד לא הודיע לנו דבר. כאשר ביקשנו לעיין בפרוטוקול, נשלחנו למזכירות וטורטרנו מהמזכירות לשופטתטל אוסטפלד ובחזרה במשך כמעט שעתיים.
לבסוף, כאשר הפרוטוקול היה בידי, חשכו עיניי. נחתמה עסקת טיעון בה נאמר שמרק פטריק, אותו אדם שנהג שיכור, עלה על מדרכה ופגע בילדה בת 12 שחיכתה שהאור ברמזור יתחלף לירוק, קיבל קנס על סך אלף שקלים ועבודות שירות בהיקף של 600 שעות.
רישיונו נשלל לשש שנים והוא קיבל מאסר על תנאי. נהג שנתפס מדבר בסלולרי בזמן נהיגה מקבל קנס של אלף שקלים. אדם שזרק
הזדעזעתי לקרוא את הפרוטוקול, בו נאמר שתוצאות התאונה היו "די קשות". נאמרו שם שקרים בנוסח: "ניסה לבקר בבית החולים אך גורש משם", מה שלא היה ולא נברא. מסופר על כמה הוא אומלל ומסכן, וכמה חייו קשים וכמה הוא נפגע מהתאונה הזאת. מילה לא נאמרת על אחותי. מילה אחת לא מזכירה את תוצאות התאונה.
מרק פטריק לקח לשחר את החיים. מרק פטריק נהג בשבת אחר הצהריים, בעודו שיכור, עלה על אי תנועה, וריסק לה את הראש. אף אחד, אף לא אדם אחד, יכול להבטיח לי ששחר אי פעם תקבל את החיים שלה בחזרה. אף אחד לא יכול להבטיח לי ששחר אי פעם תאמר מילה, תלך, תצחק, תחיה. מרק פטריק, לעומת זאת, יחיה את חייו.
אני לא יודעת אם הוא אי פעם חשב עליה בכלל. ואני רוצה לצרוח. אני רוצה לצרוח בקולי קולות, ואין מי ששומע. לאף אחד במדינה הזאת לא אכפת מצדק ומהיגיון בריא. אכפת להם שהוא "הודה וחסך זמן שיפוטי יקר", על פי הפרוטוקול. לא אכפת להם שכבר שנה ושלושה חודשים מהחיים של אחותי אבדו. הזמן הזה לא נחשב בעיניהם.
ואני רוצה לצרוח, ואין מי ששומע. כשניסינו לפני מספר חודשים לקבוע עם פרקליטות המדינה, על מנת לדאוג שדבר כזה לא יקרה, נאמר לנו שעוד לא הייתה הקראה ואין לנו מה להיפגש עם התובעת. מה שלא ידענו הוא שבזמן הזה הוחלט לחתום על עסקת הטיעון המזעזעת.
הלב שלי שבור, וכואב, ואני מרגישה כאילו לקחו את הלב השבור שלי אתמול ודרכו עליו. לא עברנו מספיק עדיין. לא מספיק שאבא שלי נאלץ לסחוב את אחותי כי המדינה לא מאשרת לנו לבנות מעלית בבית, או שעשרות אלפי שקלים יוצאים מכיסם של הוריי על מנת לשלם על הטיפולים של שחר. לא מספיק שנאלצנו לשמוע רופאים מספרים לנו שאחותי הקטנה למעשה כבר מתה.
שחר לא צד בתביעה הזאת. היא מעולם לא הייתה. התביעה התנהלה בין מרק פטריק למדינת ישראל, שהאינטרסים שלה הם קודם כל לחסוך כסף, לחסוך זמן. למי אכפת שדורכים על בני אדם בדרך.
היום שחר בת 13 ושלושה חודשים. לפני שנה ושלושה חודשים שחר נפגעה במה שמכונה "תאונת דרכים". אבל שחר היא לא חלק מסטטיסטיקה. היא הילדה הכי אנרגטית בעולם, החברה הכי טובה של כל מי שמכיר אותה, צופיפניקית, אוהבת בעלי חיים, שומעת מוזיקה מזעזעת, קרצייה לא נורמלית. היא הבת של נחמה וישראל גרינשפן, והיא האחות הקטנה שלי ושל נטע. שחר היא קודם כל ומעל הכל - בן אדם.
מבחינת בית המשפט, היא לא יותר ממספר זהות. המערכת לא תבוא ותסתכל לה בעיניים, כי לא אכפת לה. בתי המשפט, הפרקליטות - מנסים לסמן כמה שיותר וי על דברים, לא למצות את הצדק. ואנחנו נמשיך להילחם על החיים של אחותי, ואחותי תמשיך להילחם בשביל להרוויח עוד תנועה קטנה ביד ועוד סימן מוסכם אחד.
ובינתיים, אני מבקשת: אין לנו מה לעשות עם הכרעת הדין. אנחנו לא צד במשפט. אבל אני לא יכולה לשתוק, אני לא יכולה לתת לזה לעבור ולהתעלם ולהמשיך הלאה, אז אני מבקשת, תפיצו את זה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יידעו מה קרה לשחר. אני רוצה לצעוק את הצעקה שלה, ואני מחפשת מישהו שישמע. אנחנו לא יכולים לשתוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם