כתב אישום נגד אורי בלאו
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, החליט להעמיד לדין את עיתונאי "הארץ", אורי בלאו, בגין החזקת ידיעות סודיות בכפוף לשימוע

לפני כשנתיים וחצי קיבל בלאו מענת קם מאות מסמכים מסווגים, ובהם כאלו המסווגים "סודי ביותר" ו"סודי", אותם גנבה קם מצה"ל כששירתה כחיילת בלשכת אלוף פיקוד המרכז. תוכן המסמכים כלל תוכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים, פריסת כוחות צה"ל כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים, הערכות מצב, יעדים שונים ועוד.
לאחר כשנה ביקש השב"כ מבלאו להשיב את המסמכים ששימשו אותו בכתבותיו, כשבאותו שלב לא היה ידוע מה מקורם, אך עלה חשד כי הוא מחזיק מסמכים מסווגים נוספים שהחזקתם בידי גורמים בלתי-מוסמכים פוגעת בביטחון המדינה.
לפי ההסכם שגובש איתו בשעתו, הובטח לבלאו חיסיון מלא מפני נקיטת הליכים כלפיו לגבי המסמכים שימסור, שלא ייחקר כחשוד, לא יישאל על מקורותיו ושהמסמכים לא ישמשו כראיה בהליך פלילי נגד המדליף. מחשבו האישי של בלאו הושמד והמדינה מימנה עבורו מחשב חדש.
בעקבות הסיכום מסר בלאו לחוקרי השב"כ 50 מסמכים, מבלי לגלות שבידיו מסמכים מסווגים נוספים. כעבור מספר חודשים, כשהתברר שהמדליפה היא ענת קם, התברר גם היקף הגניבה: קם העבירה לבלאו 1,800 מתוך המסמכים שגנבה, ולא רק 50 כפי שסברו הרשויות. בפרקליטות הבינו שבלאו הפר את ההסכם ושיקר בבוטות לחוקרים ומסר רק חלק מהחומר הצבאי הגנוב שקיבל. הוא נדרש להתייצב לחקירה אך נמלט ללונדון בחסות עיתון "הארץ", שפרקליטו, עו"ד מיבי מוזר, ניהל עבור בלאו משא ומתן מול הרשויות.
בזמן שהותו בחו"ל החזיר בלאו, באמצעות פרקליטיו, חלק נוסף מהמסמכים שקיבל מקם, אך לא את כולם. רק בספטמבר האחרון נחתם הסכם שהסדיר את שובו לישראל, במסגרתו התחייב להשיב את כל המסמכים
משהסתיימה חקירת השב"כ קיבל היועץ וינשטיין את עמדת הפרקליטות, השב"כ והמשטרה "והגיע לכלל מסקנה כי מקרה זה הינו חריג, חמור וקיצוני מבחינת היקף ההדלפה והנזק שנגרם והיה עלול להיגרם כתוצאה ממנה, וכך גם מבחינת התנהלותו של בלאו במהלך כל השתלשלות הפרשה". הוא החליט להעמידו לדין בשל כמות המסמכים שבלאו החזיק, רגישות המידע הכלול בהם והנזק הביטחוני מחשיפתם, העובדה שבלאו שיקר לרשויות ופעל כפי שפעל למרות שידע על הסכנה הנשקפת לביטחון המדינה כתוצאה ממעשיו, וכן העובדה שנמלט מהארץ במשך כשנה.
בפרקליטות מדגישים שלכל אורך הדרך, הן בגיבוש ההסכמים עם בלאו והן בניהול החקירה, "שמרו הרשויות על האיזון בין חופש העיתונות לבין הצורך להגן על ביטחון המדינה".