הסיפור נחשף: נתניהו, רעייתו ומלון עז הזהב
הסוויטות התפוסות במונטה קרלו, המלון היקר על צוק ההר, מימון הלימוזינות בידי הבונדס, חלטור הרצאה. אם זה לא שווה חקירה, מה כן?
בהשוואה לעלילות נתניהו ורעייתו במחלקות הראשונות, בטירות ובווילות, עם מזוודות הניקוי היבש ועם מסעדות הפאר, אהוד אולמרט נראה כמו צליין איטלקי קשיש שנדחק לטיסת שכר זולה מנאפולי לארץ הקודש, שבה יתגורר במלון פשפשים זול באלנבי, בטרם הטיפוס לנצרת באוטובוס נושן ומקרקש. כן, עד כדי כך.
ראש הממשלה עצמו התראיין שלשום בערוץ 2 וביוטיוב, ודיבר על רדיפה. על עיתונאים מסוימים שלא מוצא חן בעיניהם שהוא ראש הממשלה, והם מנסים להפיל אותו. נתניהו מוכיח, שוב, שיכולתו לתפקד באופן סביר בזמן לחץ אינה קיימת. זה מדאיג. דבריו נטולי יסוד כלשהו ואף מחוצפים. רדיפה? רדיפה נגד ביבי? לא היה ראש ממשלה שנהנה כאן משנתיים של שקט מוחלט, כנתניהו. טפלון של ממש.
תקשורתי ופוליטי. הטור הזה היה המקום היחיד שהאיר, מדי פעם, בזרקור בודד וערירי, לתוך מנהרת התענוגות המשפחתית, ההתנהלות האיומה הלשכתית ועוד שאר אסונות בסביבת נתניהו וחבורתו.
סופר כאן על נתן אשל, סופר כאן על עוזי ארד, סופר כאן על הגברת, אבל שום דבר לא קרה. כל השאר שתקו. ואין הרבה, כי נתניהו משתלט בעצמו על אמצעי התקשורת, אלה שעדיין לא שייכים לו. אתם יודעים איפה המקום היחיד שמגן עליו אפילו יותר מ"ישראל היום"? מהדורת הדגל של הערוץ הראשון, "מבט לחדשות".
נכון ליום רביעי בבוקר השבוע, אף מילה על "ביביטורס". את זה אמר לי מישהו שהרים טלפון מהערוץ הראשון (ודיבר בלחש). אגב, כשנגיע כולנו למשפט ההיסטוריה, היא תגבה את הדין מאלה ששתקו. לאו דווקא העיתונאים. אני מתכוון למקורבים, לשותפים, לבעלי הסוד, עשרות רבות במספר, שכולם עד האחרון שבהם יודעים את האמת, כולם מודים בה, וכולם שותקים. הפחד משתק אותם. בשיחות סגורות הם מודים שזו חרפה, הם מודים שזו בושה, הם יודעים שזו סכנה, והם גם מסכימים שהעובדה שהם שותקים היא איומה. אבל הם ממשיכים לשתוק. לא נעים להם. וכן, הם מ-פ-ח-ד-י-ם.
רדיפה כן הייתה, אבל לא נגד נתניהו. נגד אהוד אולמרט. קודמו של נתניהו לא קיבל יום אחד של שקט בשלטון, נרדף מהרגע הראשון בתפקיד (ואף לפניו), נפתחו נגדו אין ספור תיקים, חלק נסגרו, חלק לא, התנהל נגדו מצוד חסר תקדים בעוצמתו מצד כולם. מבקר המדינה, המשטרה, הפרקליטות, התקשורת, מי לא.
זו הייתה עונת הציד הגדולה ביותר מאז קום המדינה, כל הכלבים כולם נגד שועל אחד קטן (וערמומי). היא נמשכה לאורך כל הקדנציה, עד חורמה, הרודפים לא נרגעו, פתחו עוד תיק ועוד חקירה ועוד אחת, עד שהשועל נתפס.
מי ביקש ממך לשנות את עמדותיך? הנה, אולמרט השמאלן, שדיבר על התכנסות, שהציע הצעת שלום מרחיקת לכת וחסרת תקדים, הוא נרדף וגורש. למה הוא לא אומר שעשו לו את זה בגלל דעותיו? מישהו בפרקליטות רצה שאולמרט ישנה את דעתו? לא. הם בסך הכל רצו להיפטר מדניאל פרידמן, אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
חוץ מזה, מר נתניהו, אנחנו נשמח לדעת, בהזדמנות החגיגית הזו, מהן דעותיך. זה יהיה מרענן ומסקרן. הרי אף אחד לא באמת יודע. פעמים רבות, גם בטור הזה, נקראת לחשוף את דעותיך וללכת איתן. נכתב כאן שאתה ראש ממשלה שנבחר על ידי הימין, אז זכותך הלגיטימית, החוקית, המלאה, היא ללכת ימינה. לך, בכוחך זה. לא יהיו לאף אחד טענות עקרוניות. הנה, נאמת את "בר אילן" ולא עשית כלום, והבטחת לאנגלה מרקל שתנאם את "בר אילן 2", ושלשום אמרת שזו המצאה של עיתונאים.
הבעיה היא ששדדת את קולות הימין, וניסית להתחפש לשמאל. בקיצור, אין לך דעות אמיתיות. ולכן אין סיבה לקרוא לך לשנות אותן. הרי נאמת, והקפאת, ולא עשית שלום ולא יצאת למלחמה, ואין סכנה ממשית שתחזיר שטחים, כמו שגם אין סיכוי אמיתי שתספח. בקיצור, אין לאף אחד מוטיבציה לעצור איזה מהלך מדיני שאתה יוזם, כי אתה כנראה לא יוזם שום דבר, ויותר מזה, אין גם איזו אלטרנטיבה פוליטית שמנסה לרשת אותך, ומיד לצאת ולמסור את השטחים או לכרות הסכם שלום, כי אין כרגע על מה ואין עם מי, וימי אוסלו חלפו מן העולם, והניסיון למחזר את ההסתה הפוליטית הזו לא יצלח, אדוני ראש הממשלה. חבל, תוותר עליו.
ועוד משהו: בעיצומה של הרדיפה אחרי אולמרט כתבתי ואמרתי, שלדעתי צריך לחוקק חוק שימנע חקירות נגד ראש ממשלה במהלך כהונתו. אלא אם כן מדובר בעברה מסוג פשע שבוצעה במהלך הכהונה עצמה. הבהרתי שברור שחוק כזה צריך לתפוס רק מהקדנציה הבאה והלאה, ולא יחול על אולמרט, בדיוק כמו בשיטה הצרפתית. היה ברור שחוק כזה, אם יעבור, יתפוס מהקדנציה של ביבי ואילך (כולם ידעו שביבי ראש הממשלה הבא). אבל צרחני נתניהו לא רצו לשמוע, לא חוק ולא נעליים, בואו נגרש את אולמרט. אילו היו מאזינים לרגע להצעה הזאת (הראשון שהעלה אותה היה בן-דרור ימיני), היו מבינים את ההיגיון שבה. ועכשיו, נתניהו היה פטור מכל הסבל הזה. אבל המערכת סביב נתניהו אינה מערכת לומדת, וזה מדאיג.
עכשיו, לעיתונאים ש"רודפים אותו", או "שונאים אותו", או "לא רוצים אותו בשלטון". אני מניח שנתניהו מתכוון לרביב דרוקר ולי. נתחיל עם דרוקר. רודף את נתניהו? זו אמירה שיכלה להיות מצחיקה, אילולא הייתה מגוחכת כל כך. דרוקר, יסלח לי על ההשוואה, הוא כמו כלב. כל מה שרץ, הוא רודף אחריו. למה? כי זה התפקיד שלו. זהו, חברים יקרים ב"ישראל היום", בדיוק התפקיד של עיתונאי במדינה דמוקרטית.
כלב שמירה מול השלטון. ולכן דרוקר רדף את אריאל שרון (עוד ב"מעריב"), והוא רדף את ברק (עד חורמה), והוא רדף את אולמרט, וגם את ציפי, וכל שר או ח"כ באשר הוא, ועם ביבי הוא דווקא עבד מצוין (כל עיתונאי מתחיל יודע), אבל מכיוון שהוא יודע את האמת על נתניהו, כמו כולנו, הוא הלך ועבד והזיע, והביא את המסמכים ואת הסיפור.
אגב, דרוקר רדף גם אותי פעם, כשבת זוגו פרסמה סרט על קמפיין 2006, ושידרה קטע שבו אני נראה אומר ברדיו דברים שאמר לי כמה דקות קודם גדעון סער, שהיה מנהל הקמפיין של הליכוד (בראשות נתניהו). מצד אחד זה מביך, מנגד, אם אני רודף את ביבי, איך יצא שאני משדר ברדיו (גלי צה"ל, בימים שעדיין הייתה תחנה חופשית) דברים שמכתיב לי הקמפיין שלו? (התשובה: חשבתי שהניתוח של סער נכון).
ועכשיו תורי. תגיד לי, מר נתניהו, מתי בדיוק שנאתי אותך? בקמפיין ההוא ב-2006, כשכל זב ומצורע חבט בך עד זוב דם (כשהורדת את הליכוד ל-12 מנדטים, זוכר?), ורק אני, כמעט לבד, כתבתי ואמרתי דברים לטובתך? מה שריגש אותך עד כדי כך, שביקשת לפגוש אותי, סידרת פגישות בדירת מסתור במגדלי אקירוב (כדי שהגברת נתניהו, שגם אותה, מסכנה, אנחנו "רודפים באכזריות", לא תגלה שאתה מעז להמרות את פיה ולפגוש אותי?)
או אולי שנאתי אותך לא מזמן, ערב קמפיין 2009, כשהתרגשת מטור שכתבתי נגד ציפי לבני ובעד שאול מופז (אחרי הפריימריז בקדימה), ושוב ביקשת לראות אותי, ואפילו אמרת שאני הגון, הפעם לא השכלת להסתתר, וישבנו יחד במסעדה, ואפילו הובטח לי שתשלם (אבל הליכוד שילם), והגברת גילתה במהלך הארוחה שאתה איתי, ופרצה שערורייה אדירה שהדיה לא שככו עד היום? צר לי, מר נתניהו, גם כשאני מביט בעצמי במראה, או מציץ לעצמי לתוך הנשמה, אני לא יכול לאתר שנאה כלשהי כלפיך. חמלה, דווקא כן.
עכשיו לעצם העניין. למה פרשת "ביביטורס" חמורה יותר מפרשת "ראשונטורס"? ראשית, בהיבט הציבורי. אהוד אולמרט מעולם לא ביקש להופיע או להרצות. מעולם לא "הלבין" חופשות משפחתיות בהרצאות שנתפרו במיוחד (גם כשלא היו בנמצא רוכשי אג"ח מטעם הבונדס). במשפט "ראשונטורס" הופיעו עשרות עדים מטעם הגופים ששיגרו את אולמרט להרצאותיו, וכולם סיפרו שהם היו אלה שביקשו ופנו לאולמרט, ולא ההפך.
הוא מעולם לא פנה ביוזמתו. חוץ מזה, אצל אולמרט זה בדרך כלל לא היה בחופשות באתרי נופש יוקרתיים או במלונות ספא-בוטיק בעלות אסטרונומית. אולמרט לא היה בא עם עוזר. ב-95 אחוז מהפעמים בא בלי "רעייתו". במאה אחוז מהפעמים בא בלי ילדיו. ימי העבודה הללו היו עמוסים משש בבוקר עד חצות, כל שעה פגישה או הרצאה במקום אחר, הוא היה נוחת עם שחר, מרצה ומקיים פגישות מרתוניות כל היום, ממריא חזרה בלילה.
הלו"זים הללו נחשפו בבית המשפט. הוא לא נשאר לנפוש, הוא לא קיבל לימוזינות ונהג פרטי צמוד, שעמדו מחוץ לארמון לאורך כל ימי החופשה, הוא לא טייל, לא סעד במסעדות פאר על חשבון הארגון (אלא אם כן מדובר בהרצאה שנערכה תוך כדי סעודת ערב חגיגית), לא הלך למכוני יופי, ובטח שלא גרר מהבית מזוודות עמוסות כביסה מלוכלכת לניקוי יבש במלון. אם יצא לאכול באופן פרטי, שילם בעצמו. כן, יכול להיות שאולמרט הוא עבריין, בית המשפט יקבע, אבל היה לו מנהג מוזר והוא מדי פעם שלף ארנק ושילם משהו. כשיצא להרצות בשליחות ארגונים שונים, הוא יצא לעבודה. לא לחופשה.
ועכשיו עדות שטרם פורסמה מהנסיעות הללו של בני הזוג נתניהו. עדות מתוך החדר. גורם שעסק אישית בעניין עצמו, ראה ושמע ונגע בדברים בעצמו. גורם נטול הקשר פוליטי כלשהו. סתם אזרח שנחשף למראות הקשים. בסוכות 2004 מקבל הדרג הבכיר של הבונדס באירופה הנחיה מגבוה: ביבי רוצה לבוא לדרום צרפת, צריך לארגן שתי הרצאות, אחת ביום הראשון ואחת ביום האחרון. כך, אגב, מלבינים חופשה. הדרג המקצועי מקבל עוד הנחיה: ביבי רוצה את "הוטל דה-פריז" במונטה קארלו.
יוצא מי שיוצא לבדוק את המלון. מתברר שמדובר באחד המלונות היקרים באירופה. למרבה המזל, 50 הסוויטות המרהיבות של המלון תפוסות בתאריכים הרצויים. הדיווח מועבר חזרה, ואז באה ההנחיה לעבור לעיירת הנופש היוקרתית "אז" (Eze), ושם מבקש מר נתניהו את מלון "עז הזהב" (Or ' chatea de la Chevre d). גם כאן מדובר במלון יקר במיוחד, יפהפה, הממוקם בראש צוק (תיכנסו לאתר באינטרנט כדי לחטוף הלם).
וחשוב להדגיש שהשמות של האתרים והמלונות מגיעים מהמזמין, קרי מנתניהו. אין כאן אירוע של הבונדס שאליו מזמינים אותו. יש כאן חופשה של ביבי ושרה, שאליה מצמידים אירוע שנתפר על ידי הבונדס. נתניהו מבקש את הסוויטה המלכותית, שצמודה אליה בריכה פרטית. האדם שיצא למלון כדי להכינו לבואם של בני הזוג נתניהו, סיפר אז שהרגיש כאילו הוא נכנס לארמונו של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס.
מתברר שגם המחיר הוא יקר להחריד. הדיווח על המחיר עובר לצמרת הבונדס באירופה, ממנה לצמרת באמריקה, ומשם לנתניהו. אי אפשר לעמוד במחיר כזה, אומרים. מסוכם שהבונדס ישלם מחצית מעלות השהיה במלון, ואת כל ההוצאות הנלוות (לימוזינה, נסיעות, מסעדות וטיולים) במלואן (שהן כבדות לא פחות).
בני הזוג נתניהו היו אמורים להגיע ביום שלישי או רביעי, ולעזוב במוצאי שבת. ההוראה הייתה לארגן לביבי הרצאה מיד עם בואו, אפילו בנמל התעופה או בסמוך, ועוד הרצאה במוצאי שבת, רגע לפני צאתו. כדי שהחופשה תהיה מושלמת ולא תופרע. כך היה. הבעיה הייתה שבאזור הזה אין הרבה רוכשי אג"ח פוטנציאליים של הבונדס, אין שם פעילות בונדס, אין סיבה אמיתית לקיים הרצאת מגבית או משהו. למרות זאת, קושש מי שקושש כ-25 מיהודי האזור להרצאה, שהייתה דווקא טובה (את זה לא ניקח מביבי), והתקיימה בביתו של אחד מעשירי הקהילה.
אחר כך הגיעו למלון. אגב, נשכרה גם סוויטה למאבטחים. החופשה עברה בנעימים. עוד בטרם ההגעה סוכם בין אנשי הבונדס ובין נתניהו שביום היציאה תפונה הסוויטה המלכותית בשעה אחת בצהריים (לדרישת המלון). לצורך כך הוכנה אופציה למנוחה בשביל גברת נתניהו בסוויטת המאבטחים (המפוארת פחות). והנה, שבת, אחת בצהריים, אנשי הבונדס במלון, אבל בני הזוג אינם. מי שכן היה הוא לורד בריטי זועם ובת זוגו המצודדת, שהמתינו לסוויטה המלכותית שלהם בלובי.
הנהלת המלון התעשתה, העובדים ארזו את חפציהם של בני הזוג נתניהו ופינו אותם בעצמם, בהיעדרם. הם היו, ניחשתם נכון, במסעדה במונקו. כשחזרו, לא הבינו על מה המהומה. ואז ניגש נתניהו לשלם את מחצית הסכום בקבלה. כשחזר, עם רעייתו, החלה המהומה. הגברת שרה נתניהו, על פי אנשים שנכחו במקום, נופפה באצבעה, וטענה שהתשלום המופרז יאלץ אותה "למנוע מזון מפי ילדיה". היא גערה באנשי הבונדס, באנשי המלון, ואפילו העירה לבעלה, שהיה אז שר האוצר של מדינת ישראל והתמודד עם שביתת פועלי נמל, שחבל שהוא לא הלך לעבוד בנמל, כי אז היה מרוויח יותר.
בינתיים החלו להתכנס במלון המוזמנים להרצאה השנייה. נתניהו חשש, ואמר למי שאמר שהמלון עלול להיראות צעקני מדי. מאוחר מדי, השיבו לו, הם כבר כאן, חוץ מזה האנשים שגרים באזור מכירים מצוין את המלון. גם ההרצאה הזו עברה בנעימים, ובני הזוג, עם המזוודות ועם הלימוזינה ועם המאבטחים ועם הליווי המשטרתי, יצאו לנמל התעופה. שם, דרשה הגברת נתניהו שיתאפשר לה לקבל החזרי מס, כמקובל. נעשו הסידורים (זה היה לא קל), ובנוכחות דרגים בכירים בנמל התעופה התברר שמדובר בהחזרי מס מנסיעה קודמת, שכבר שולמו. המבוכה חלפה איכשהו, ובני הזוג המלכותי חזרו, סוף סוף, למולדתם.
חסכתי לכם בסיפור הזה את מרב הפרטים, מזעזעים בהרבה ממה שנכתב. כולל ניסיונות שנעשו בימים שאחרי העזיבה לקבל חזרה את המחצית ששילמה המשפחה. כולל שני בקבוקי יין, בעלות של כמעט אלף אירו (קרוב ל-500 אירו כל אחד), שהושמטו מחשבון ההוצאות (ששולם על ידי הבונדס), לתחנוניהם של בני הזוג (נתניהו התפאר בזה אחר כך).
מה שנשאר, אחרי שחולפת תחושת הגועל נפש, הם הפרטים הבאים: שר אוצר במדינת ישראל, האחראי בתוקף תפקידו לבונדס, משתמש לכאורה בארגון הזה כדי להזמין לעצמו חופשות אקזוטיות, ולתפור סביבן הרצאות ואירועים שיאפשרו לבונדס לממן את כל, או את רוב, ההוצאות (האסטרונומיות) של אורח החיים הקיסרי שהוא ורעייתו, שמלווה אותו באשר ילך, סיגלו לעצמם. אם זה לא שווה חקירה, מה כן?
תארו לכם ששר התשתיות עוזי לנדאו יטיל על חברת החשמל לארגן לו סיור מקצועי בדרום צרפת בחופשת סוכות הקרובה, כדי שיוכל לנפוש שם (אל תדאגו, לנדאו לא יעשה דבר כזה), על אף שאין באמת לאנשי חשמל ולאנשי תשתיות מה לחפש באזור. שמעתי השבוע את שר האוצר יובל שטייניץ (שאפו על ששינסקי) מתראיין, ואומר שהנתניהו שנחשף בתחקיר "המקור" של דרוקר הוא "לא האיש שאני מכיר".
שטייניץ, אתה רציני? הרי גם בפעם הקודמת, אחרי התחקיר הקודם של דרוקר (מלון "קונאוט" היוקרתי והיקר להחריד, עיצומה של מלחמת לבנון השנייה, זוכרים?), כשאף אחד בליכוד לא הסכים לצאת להגנת בני הזוג נתניהו, היה שטייניץ הבודד שניצב במערכה (יש כאלה שאומרים שבזכות זה הוא שר אוצר). אז אתה מכיר, שטייניץ, אתה מכיר טוב, ומקרוב. אבל אתה איש ישר והגון, וגם שר אוצר לא רע, לא תיתפס לעולם במעשים כאלה, והציבור רק יכול לתאר לו מה אתה אומר לעצמך במחשכים, הרחק מהתקשורת ומהגברת, על הפרשה הזו.
יהושע מצא ביקש, בהזדמנות זאת, להגיב על הדברים שפורסמו כאן בשבוע שעבר: מצא, לדבריו, כבר ביקש לחזור ארצה. לא נתניהו מינה אותו, הוא קיבל הארכה של המינוי עד יוני 2011 על ידי שרי האוצר אולמרט ובראון. לדבריו, הוא נשיא הבונדס צפון אמריקה בלבד, ואין לו נגיעה למתרחש באירופה. הבונדס, על פי מצא, לא מימן מעולם את ילדיו של נתניהו. וחוץ מזה, מצא מתפאר שבתשע שנות כהונתו גייס הבונדס שליש (11 מיליארד דולר) ממה שגויס מאז קום המדינה, הישג ראוי שאכן יש להתפאר בו.
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "הפרטים בפנייתכם רצופים כזבים ועיוותים והינם חלק ממסע ההכפשות כנגד משפחת נתניהו. יש לציין שהדברים הם מיחזור של פרטים שפורסמו כבר לפני מספר שנים בעיתון ידיעות אחרונות.
"סטנדרט האירוח במקרה של ראש הממשלה נתניהו אינו שונה מעשרות שרים וחברי כנסת שהוזמנו בשנים האחרונות מטעם הבונדס. ההיפך, דווקא במקרה זה משפחת נתניהו, באופן חריג, החליטה מיוזמתה להחזיר חלק נכבד מהסכום, ארבעת אלפים דולר, וזאת על אף שכמו במקרים אחרים בני המשפחה לא היו באירוע פרטי, אלא אורחים רשמיים של הבונדס וייצגו בו את מדינת ישראל. כמו כן, גם נסיעתו של בנם שולמה מכיסם. כאמור גם שאר הפרטים שהצגתם מלאי כזבים".
אקו"ם