תמיד אשתו: נשות מנהיגים שעלו לכותרות
אופירה נבון נאבקה ברכילות. פולה בן גוריון ניתקה טלפונים לשרים. פרשת ביבי טורס, מזכירה עוד שערורייות של נשות ראשי ממשלה ונשיאים
אבל שרה נתניהו יכולה להתנחם בכך שלא רק הכביסה המלוכלכת שלה, תרתי משמע, כובסה בפומבי על ידי תקשורת פולשנית. גם נשות ראשי ממשלה ונשיאי מדינה לפניה מצאו פרטים עסיסיים על חייהן הפרטיים מדווחים באמצעי התקשורת. אומנם בהשוואה להיום מדובר בסיפורים קרתניים ואולי אפילו קטנוניים, אבל למדורת השבט של אז הם סיפקו תחמושת רבה.
המקרה המובהק ביותר, שיכול להתחרות אפילו בעלילות שרה נתניהו, המלונות והכביסה, הוא זה של אופירה נבון ז"ל, רעיית נשיא המדינה החמישי. סיפורים אודות אשתו של יצחק נבון הופיעו שוב ושוב במדורי הרכילות, ותמונותיה התנוססו על שעריהם של שבועוני התקופה. נבון הייתה דמות יוצאת דופן במשכן נשיאי ישראל.
היא הייתה צעירה ב15- שנה מבעלה הנשיא, והייתה הגברת הראשונה היחידה שנכנסה בשערי המשכן כשהיא מצויידת בתואר "נערת ישראל" (שהעניק לה העיתון "העולם הזה"). עד מהרה הפכה אופירה נבון לסמל הצברית הישראלית, וסיפקה עם כניסתה הזוהרת והפוטוגנית למשכן
יותר ויותר התפרסמו סיפורים על נטיותיה הבזבזניות, בייחוד בתחום הלבוש. באחד העיתונים מתחו ביקורת על כך שדיברה בטלויזיה על ילדים רעבים בעודה לובשת שמלה נוצצת, ועל כך קיטרה אחר כך: "אף אחד לא אמר לי ששמלת משי ירוקה נראית נוצצת כמו זהב."
השיא היה פרשת כובע הפרווה שרכשה בעת שהתלוותה לביקור רשמי של בעלה בוושינגטון. בעיתונות התפרסם כי היא רכשה כובע פרווה בסכום של "מאות דולרים," סכום שנחשב אז מנקר עיניים במיוחד. הכובע לא עלה מאות דולרים אלא רק 117 דולר," אמרה אחר כך נבון להגנתה.
היא הסבירה כי "נמסר לנו שבוושינגטון שורר קור של 15 מעלות מתחת לאפס. יש לי כובע שקניתי לפני 10 שנים. הוא התרפט עם הזמן. לא מצאנו כובע דומה בירושלים ולכן הוא נקנה בוושינגטון. זה לא היה לכבוד אם הייתי חובשת את הכובע הישן." אגב, את כובע הפרווה שחולל את הסערה רכשה עבורה פלייר נתניהו, אשתו לשעבר של בנימין נתניהו, שכיהן אז כציר מדיני בוושינגטון.
אלא שהביקורת על אופירה נבון לא הסתיימה רק בכובע. כתבו עליה שארון הבגדים שלה לא היה מבייש גברת ראשונה של ארץ עשירה ושלא הייתה תצוגת אופנה יוקרתית שלא הייתה נוכחת בה ורוכשת בגדים לעצמה.
"היא למדה מהר מאוד את הטריק של גניבת ההצגה. תמיד כשהיא צולמה באירוע ממלכתי ליד או מאחורי הנשיא, היא מטה את הראש, מעפעפת בעיניה, מחייכת בהבעות אקסטאטיות של קשב לרחשיה העצמאיים," שילחה בה את חיציה הרכילאית הנשכנית של אותם הימים, סילבי קשת.
"היא חושבת, כנראה, שהיא התגלמות ג'קי קנדי וננסי רייגן ולא עובר שבוע שלא ידווחו בעיתונות על אירוע זוהר או פירסומי זה או אחר שהיא מככבת בו. תמונותיה, בפוזות שנראות תמיד מלאכותיות, מונפקות כמו מניות."
עוד סופר על הגברת נבון כי בנסיעה לארצות הברית לקחה אתה שתי מלוות ובוושינגטון הצמידו לה דובר ומלווה נוספים. האשימו אותה גם כי הכינה עבור התקשורת בארצות הברית קורות חיים המשתרעים על פני כמה עמודים, בעוד קורות החיים של הנשיא נבון השתרעו על פני עמוד אחד בלבד ואם לא די בכך טענו כי הכינה במשך שנתיים סרט על עצמה באורך 47 דקות, סרט שלדברי המבקרים "היה מתאים למדינות העולם השלישי."
תגובתה של נבון לפרסומים אז הזכירה את התגובות של שרה נתניהו היום. היא האשימה את התקשורת ברצח אופי ועל סילבי קשת אמרה כי היא "מלאת קינאה, מרירות ותסכול." היא התלוננה על כך שבוחרים לכתוב רק על איך היא נראית וכיצד היא לבושה. בעקבות הדיווחים הקטלניים סיפרו שהיא בכתה ארוכות ולא יצאה מהבית במשך 24 שעות.
סילבי קשת לא נשארה חייבת: "היא מתלוננת על כך שהיא בכלוב של זהב, ולילדים אין חיים פרטיים. מי הכריח אותה לחשיפה המביכה הזאת שאין בה מסר חברתי אחד, מלבד ביקורים אדנותיים, פטרוניים ופוטוגניים בעיירות פיתוח ובכפר צ'רקסי? אפילו מראיה וחמוקיה בבגד ים עם טורבאן מצחיק על הראש לא נחסך מאיתנו."
לאחר שבעלה סיים את כהונתו במשכן הנשיא, התראיינה אופירה נבון למעריב וסיפרה: "לפני שנסענו למצרים כינסתי ועדה. ישבתי שם עם אנשי מודיעין של הצבא ועם דו"חות סודיים. והם אמרו לי שג'יהאן סאדאת קונה הכל אצל ג'יוונשי בפאריס. אז מה? שתבוא רעיית נשיא המדינה ותהיה לבושה פחות טוב? ומה כותבים עלי אחר כך, שאני מבזבזת כסף על בגדים".
ובהתייחסה לביקורת על "השמלות המטופשות" שהיא לובשת פנתה למראיינת ואמרה: "תסתכלי על השמלה הזאת, השחורה שבתמונה, שאני מנחמת את ג'יהאן כשהוא מת. כמה שברתי את הראש מה אני אלבש. שחור בקיץ? וישבתי בתצוגת אופנה של אוברזון. וראיתי שמלת שיפון דקה על הקולב ואמרתי: 'תודה לאל.' תביני, כשאת במעמד כזה מצפים ממך ללבוש משי טבעי, פשתן, שנטונג טבעי. תביני, החומר הוא סממן של אופנה עילית".
גם נינה קציר, רעייתו של הנשיא הרביעי אפרים קציר, הצליחה להפוך ל"יקירת" התקשורת. הגברת קציר חוללה סקנדל לא קטן כאשר הזמינה, באמצעות השגריר האמריקני קנת קיטינג, אלפי גיליונות של הירחון האירוטי "פלייבוי," אותם ביקשה לחלק לחיילים בחזית סיני והגולן מיד לאחר מלחמת יום הכיפורים. קציר עלתה לכותרות פעמיים נוספות - כאשר במהלך קבלת פנים לנשיא ארצות הברית, ריצ'ארד ניקסון, הפנתה לו את גבה.
ובפעם השנייה, כאשר בזמן ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים, אנואר סאדאת במשכן הנשיא, דווח שליטפה בחביבות את כף ידו, ויש האומרים גם את רגלו. קציר הגיבה אחר כך ואמרה: "על ניקסון לא נכתבה האמת, וסאדאת שלח לי אחר כך מתנות ודיבר הרבה בזכותי."
סיפורים הילכו תמיד על נשים של ראשי ממשלות אלא שבעשורים הראשונים לקיומה של המדינה רק לעיתים רחוקות הם הגיעו לכותרות העיתונים וכדי לחטט בהם היה צורך להמתין לספרי זכרונות המתעדים את התקופה.
זו הסיבה לכך שהתקשורת לא סערה ורגשה בשעה שפולה בן גוריון, רעייתו של דוד בן גוריון, המליצה למזכ"ל האו"ם שהתארח בביתה להתחתן ולהביא ילדים לעולם. "לו היו לך צרות משלך, כמו אישה וילדים, לא היית מרבה כל כך להתעסק בנו," אמרה לו. לא קשה לדמיין מה אמירה כזו הייתה מחוללת כיום.
בהזדמנות אחרת, מול אלפי מוזמנים נכבדים, פלטה פולה למיקרופון כי היא לא רק אשתו של בן גוריון אלא גם מי שעשתה אותו. עיתוני התקופה, מתוך יראת כבוד לבן גוריון, לא העזו לכתוב כיצד נהגה פולה לסנן את המבקרים בביתו, על איך היא מסלקת שרים מעיניה או מנתקת את הטלפון בפרצופם. גולדי יוסף, רעיית שר הקיצוב דב יוסף בימי הצנע של שנות החמישים, כתבה בספר זיכרונותיה על תאוות הרכוש של פולה בן-גוריון.
על מרים אשכול, רעיתו הפעלתנית של ראש הממשלה לוי אשכול, כתב לימים תא"ל ישראל ליאור, מי ששימש כמזכירו הצבאי של אשכול, כיצד היא צרחה עליו ועל הצוות שעבד אתו: "אני אשתו של ראש הממשלה אשכול, אני אזרוק אתכם מכאן."
מרים לבית זליקוביץ, ספרנית בספריית הכנסת, הייתה אשתו השלישית של אשכול. כשנישאה לו הוא היה בן 68 והיא בת 34 בלבד. היא העידה על עצמה שהייתה עבור אשכול "מזכירה, מטפלת, עובדת בתחקירים, כל מה שצריך." גם אותה, כמו את שרה נתניהו, האשימו בהשפעה מוגזמת על בעלה.
בספר "האישה שאיתו," העוסק בהשפעת נשות ראש הממשלה על בעליהן, כתב ד"ר אילן בן עמי, סוציולוג פוליטי מהאוניברסיטה הפתוחה, כי למרים אשכול היה תפקיד מרכזי ב"מטבח" של בעלה ראש הממשלה. בספר מצוטטת התרשמותו של טדי קולק כי בפרשת לבון, שהסעירה את המדינה, היתה זו מרים אשכול שעודדה את בעלה להחריף את עמדותיו כלפי דוד בן גוריון, כדי שיוכל להיראות ראש ממשלה חזק ולהפגין מנהיגות.
בספרו חושף בן עמי סיפור מרתק על מכתב נזיפה חריף ששלח ראש הממשלה דוד בן גוריון בדצמבר 1952 לרחל ינאית בן-צבי, אשתו של נשיא המדינה יצחק בן-צבי. הסיבה: בטקס בעיריית ירושלים נאמה רחל ינאית לאחר בעלה. לדברי בן גוריון זה היה מעשה בלתי ראוי עד כדי פגיעה במעמד הנשיא. רחל ינאית נעלבה עד עמקי נשמתה וענתה לבן גוריון: "תבין לנפשי. לא אוכל לשמש גולם, בובה שמקבלת פרחים."
בן גוריון השיב לה בבוטות: "אין את שותפה לנשיאות. העם בוחר רק בנשיא אחד ולא עליך לבטא הסמל הזה." אחר כך הביא דוגמא מביתו שלו וסיפר: "פולה אינה שותפה לשליחות הזאת. היא לא מתערבת בדברים האלה כי יש רק ראש ממשלה ותפקיד זה אינו משפחתי."
פרשת חשבון הדולרים של לאה רבין הפכה כבר מזמן למיתוס. התפטרותו האבירית של יצחק רבין מתפקידו כראש הממשלה בעקבות חשיפת הפרשה נראית היום כמו מעשה דמיוני כמעט. אבל פרשת "סיכת הזהב" של הגברת רבין משכה גם היא אש תקשורתית.
למחרת טקס חתימת הסכם השלום עם ירדן, באוקטובר ,1994 התפרסמה בתקשורת ידיעה על כך שעשרות טירוני גבעתי הובאו במיוחד למעבר הגבול בערבה, סודרו בשורה אחת עם טירונים ירדנים, ונדרשו לסרוק את רחבת הטקס ולחפש אחר סיכת הזהב של אשת ראש הממשלה. הסיכה, אגב, מעולם לא נמצאה
חודש לאחר החתימה על הסכם השלום בערבה שאלה את לאה רבין תמר אבידר, במסגרת ראיון למוסף "סגנון," מדוע היא מושכת כל-כך הרבה אש. "אין לי מענה," השיבה אז רבין וניצלה את ההזדמנות כדי להכחיש את סיפור הסיכה: "זה שטותי, ואפילו מפלצתי, להמציא את הסיפור כאילו הוטל במיוחד על יחידת חיילים לחזור לשטח ולחפש את הסיכה. זה לא מתאים לשנינו, לא לי ולא ליצחק."
לגבי הדימוי הציבורי שלה אמרה: "סוהא, אשתו של ערפאת, אמרה לי שהיא חושבת שנורא אוהבים אותי בישראל ויש לי עיתונות נהדרת, ואני עניתי לה: 'את לא מדייקת,' וסיפרתי לה את סיפור הסיכה ובכל זאת, קיים פער בין הכתוב בעיתון לבין האמת בציבור הרחב. אני מרגישה שבחוץ אני מתקבלת באהדה. בסופרמרקט ברמת אביב אני מקבלת תגובות חמות מאנשים זרים שניגשים אלי ובפיהם רק מילים טובות. רק בשוק הפשפשים ביפו אני נתקלת לפעמים בעוינות מופגנת, אבל זה במישור הפוליטי."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם