רקבת ישראל: משהו רע קורה על הפסים
לרכבות יש עוצמה אדירה. למי שמנהל מערך רכבות יש אחריות עצומה. אולי הגיע הזמן להביא גם לניהול הרכבת "עובד זר"

כשרכבות מתנגשות זו בזו זה שיא חוסר האחריות והבטיחות; כשלפתע פורצת שריפה ברכבת זה סרט אימה; כשרכבת נכנסת ברכב תקוע בהצטלבות זו סכנת מוות. כשכל המקרים הללו מתרחשים בפרקי זמן קצרים זה מסע פרסום חינם לכך שנסיעה ברכבת היא לקיחת סיכון גבוה וכדאי לחשוב פעמיים לפני שעולים על הקרון ומקווים להגיע לעבודה או הביתה או לבסיס בשלום.
לרכבות יש עוצמה אדירה. למי שמנהל מערך רכבות יש אחריות עצומה; למי שמנהל את מערכת הבקרה חייבת להיות מודעות לכך שהוא אחראי על חיי מאות בני אדם שנמצאים בקרונות; למתחזקי הפסים, לקציני הבטיחות, לתצפיתנים, לנהגי הקטרים חייבת להיות ערנות שיא כי כל פישול קטן עלול לגרום אסון גדול.
והאסונות נגרמים, וכל פעם מקימים ועדות חקירה, וכל פעם מבטיחים שיוסקו מסקנות, ולצערנו כל המראות של עשרות או מאות נוסעים בפאניקה בעקבות תאונה, מראות פינוי הנפגעים, הדיווחים על ההרוגים - כל אלו מגבירים את התחושה שמשהו ברכבת ישראל רקוב.
הרכבת היא אחת האלטרנטיבות לחיסכון באנרגיה, להפחתת זיהום אוויר ולהגעה ממקום למקום בלי להשתמש ברכב פרטי ובלי להיתקע בפקקים. בישראל מדברים כבר הרבה שנים על רכבת לאילת, על רכבת לקריית שמונה, על רכבת מהירה לירושלים, על רכבות שיקרבו את הפריפריה למרכזים העירוניים במרכז הארץ.
הדיווחים בתקשורת על הצפיפות הבלתי נסבלת, האיחורים והכי חשוב התאונות והתקלות - מוציאים את האוויר מגלגלי הרכבת למרות שהיא לא נעה על צמיגים. בתאונות הרכבת שהיו עד היום איש לא לקח אחריות מיניסטריאלית או מנהלית.
הפתרון הישראלי המצוי הוא הקמת עוד ועדת חקירה. אחרי התאונה האחרונה והרכבת שנשרפה לפני
יכול להיות שבישראל, אף שהיא משופעת בגאונים, אין איש מקצוע ברמה הנדרשת לניהול רכבת, בעיקר כשיש תכנונים להגדלת מערך הרכבות בסדרי גודל אדירים. אולי הגיע הזמן להביא גם לניהול הרכבת "עובד זר" בעל יכולת מוכחת שלא מכיר את השטיקים והטריקים שקיימים בענף "המינויים" בישראל. אולי כאשר המנהלים והאחראים יהיו אנשי מקצוע נטו, עם עבר וידע מוכחים, יהיה כדאי לנסוע ברכבת ישראל בלי לעשות קודם לכן ביטוח חיים מוגדל.