ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אג'נדה בביהמ"ש: ניגוד העניינים של השופטת

בעלה של השופטת רות רונן, שחייבה לחשוף מסמך העוסק בהעברת מזון לעזה, הוא חבר בהנהלת הקרן החדשה. זו שתומכת במגישת העתירה

זאב ברגמן, איש עסקים, הוא חבר הנהלת הקרן החדשה. זכותו. הקרן החדשה תמכה בעמותת "גישה", וממשיכה לסייע לה באמצעות הזרוע המבצעית שלה, שתי"ל. העמותה הגישה עתירות רבות, כדי לכפות את עמדותיה על המדינה, באמצעות בתי המשפט.

בשבוע שעבר סופר במדור הדעות של מעריב על כך שהשופטת רות רונן קיבלה עתירה של "גישה", וחייבה את המדינה לחשוף מסמך העוסק באספקת מזון לרצועת עזה, וגם את שמות האחראים על חיבור המסמך. החלטה תמוהה, בלשון המעטה. חוק חופש המידע, שלפי הוראותיו הוגשה העתירה והתקבלה ההחלטה, קובע במפורש שהמדינה אינה חייבת לספק מידע, "אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה, בביטחון הציבור".

> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות

השופטת קיבלה החלטה הפוכה. המידע עלול לפגוע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה - לא בגלל כמויות המזון שמועברות לעזה, אלא בגלל ההנחה המובלעת, שלפיה יש לישראל אחריות לרצועת עזה, למרות ירי הרקטות.

למעשה, זו גם ההנחה שמונחת לאורכו של דוח גולדסטון, שעמותת "גישה" מוזכרת בו לא מעט פעמים. כך שהפסיקה התמוהה מעוררת שאלות רבות: האם לשופט יש זכות לרמוס הוראות מפורשות של החוק, בשם האקטיביזם השיפוטי? האם שופט יכול להשליט את האג'נדה הפוליטית שלו על הסוגיה שבה הוא דן?

כאשר פרסמתי ביקורת נוקבת על פסק הדין, בשבוע שעבר, הובא לידיעתי מידע נוסף הקשור לשופטת המכובדת. למשל, על כך שהיא הייתה העוזרת של יוסי שריד (דוברת בתי המשפט: "זה היה כשרונן הייתה בשנה ג' בלימודי משפטים"). לא פרסמתי זאת. סברתי שהפסיקה ראויה לביקורת לגופה, ללא קשר לזהות השופט היושב בדין.

אבל דבר אחד לא ידעתי בזמן כתיבת המאמר: בעלה של השופטת, זאב ברגמן, הוא חבר הנהלת הקרן החדשה. זו הקרן שתמכה ב"גישה", שהגישה את העתירה, שגרמה להחלטה התמוהה, על ידי שופטת שבעלה חבר בהנהלה של הגוף שממשיך לסייע ל"גישה". השופטת הייתה חייבת לפסול את עצמה. היא לא עשתה זאת. היא בחרה לקבל החלטה שיותר משהיא משפטית, היא בעיקר פוליטית. החלטה עם אג' נדה. כך שצריך לעשות אתנחתא ולומר: יש טענות רבות על הטיות פוליטיות, בעיקר כלפי בג"ץ, בעיקר בתחומים חוקתיים.

פרופסור לורנס טרייב מאוניברסיטת הרווארד, מחשובי המשפטנים בארצות הברית, טען כבר לפני שנים רבות שכל החלטה חוקתית היא בעצם החלטה פוליטית. רק בישראל, בניצוחו של אהרן ברק, השופטים הם מלאכים. ברק התכוון לאקטיביזם שיפוטי. התוצאה היא אקטיביזם פוליטי. הראשון פסול. השני פסול הרבה יותר.

אלא שההחלטה של השופטת רונן כבר נגועה בכתם נוסף. ניגוד אינטרסים לכל דבר ועניין. אפשר להניח שהשופטת קיבלה החלטה שבעיניה היא ראויה. אין לה שום טובת הנאה אישית מההחלטה התמוהה. אבל העובדה החמור ה היא שהיא לא פסלה את עצמה.

האקטיביזם השיפוטי-פוליטי, במודע או שלא במודע, העביר אותה על דעתה. דוברת בתי המשפט טענה בתגובה ש"לבעלה של השופטת אין ולא היה כל קשר לעמותת "גישה", וא ין ולא היה לו עניין אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו". איש לא טען שמדובר בטובת הונאה אישית, כך שהתוספת הזאת מיותרת.

הדוברת הוסיפה: "הקרן החדשה תומכת בעשרות עמותות. השופטת לא ידעה במהלך הדיון בעתירה ואיננה יודעת באילו עמותות היא תומכת". טענה קצת מוזרה. שמה של עמותת "גישה" הוזכר עשרות פעמים בהקשר של הסיוע שהעניקו גופים הנתמכים על ידי הקרן החדשה לדוח גולדסטון.

ספק אם יש מישהו שהתעניין בנושא שיכול לטעון "לא ידעתי". בוודאי לא מי שבעלה יושב בהנהלת הקרן, ומי שדנה בעתירה של "גישה". זו היתממות שאינה מוסיפה כבוד למערכת השיפוט. היא רק מחמירה את הבעיה. איך היה אומר בית המשפט אם עניין כזה היה מובא לפניו: "נסיבות העניין מלמדות על סבירות גבוהה שבעל הדין שלפנינו ידע, או היה צריך לדעת".

אבל השופטים, כידוע, הם מלאכים מכוכב זר. אין בסיפור הזה זדון. גם לא שחיתות אישית. מדובר במדרון חלקלק. הטיה פוליטית הופכת להטיה שיפוטית. וכשבין שתי ההטיות יש גם עניין משפחתי, כבר מדובר בשחיתות. לא בהכרח פלילית. בוודאי ציבורית ושיפוטית. אשר על כן, למען טוהר המידות והשיפוט, ולמען "מראית עין", מושג ששופטינו מרבים להשתמש בו - טוב תעשה המערכת אם ההחלטה של השופטת רונן תיפסל.

ממשרד המשפטים נמסר: "אנו שוקלים להגיש ערעור, בלי קשר למידע החדש". בנוגע לעובדה ש בעלה של השופטת חב ר בהנהלת הקרן החדשה אמרו במשרד המשפטים: "לא ידענו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...