מלחמת השחרור של המחבל מטיסה 016
לפני 25 שנה שלח ניזאר הינדאווי את חברתו ההרה להתפוצץ בטיסת אל על מלונדון. האם הוא עומד להשתחרר מהכלא בקרוב?
הינדאווי נאבק בכל כוחו כדי להשתחרר. ב-2001, לאחר שריצה שליש מתקופת המאסר, הוא ביקש חנינה בסדרה ארוכה של תביעות משפטיות. הממשלה הבריטית התנגדה בכל תוקף לשחרורו המוקדם. שר הפנים דאז, דיוויד בלנקט, אף סירב להתיר לוועדת השחרורים להתכנס בעניינו של הינדאווי, ונדרשה התערבות של בית הלורדים כדי לאפשר את דיוני הוועדה.
ב-2004 קבעה ועדת השחרורים שהינדאווי (57), בעל אזרחות ירדנית, יוכל להשתחרר ולחזור לירדן. בוועדה נטען שהינדאווי שינה את עמדותיו, הביע חרטה, והבטיח להימנע בעתיד מכל פעילות חבלנית. עם זאת, שרי המשפטים ג'ק סטרואו וקנט קלארק לא קיבלו את ההמלצות. הם טענו כי על אף שעברו 25 שנים, הוא עדיין מסוכן לציבור.
הסורים אמנם לא יגייסו אותו מחדש, קבע קלארק, אבל יש סבירות שהינדאווי יהיה מעורב בפעילות טרור נגד מטרות יהודיות, ישראליות או כאלה שתומכות בישראל. הינדאווי, טען שר המשפטים, הוכיח בעדותו בפני יועצו, שהוא עודנו אדם תוקפני. כשנשאל על המניע שלו לביצוע פעולת הטרור, סירב להשיב על השאלה והציע ליועץ השר להיזהר בדבריו. עדותו הייתה רצופת סתירות, טען בתוקף שר המשפטים, ואמינותו מפוקפקת.
הינדאווי ערער לבית המשפט העליון. לפני כשבועיים קבעו שני שופטי בית המשפט בפסק דין ארוך, המשתרע על פני 36 עמודים, שעמדת שר המשפטים אינה הוגנת, נגועה בשיקולים פוליטיים, וכי צד אחד בלבד נפרש לפניו ולא התמונה המלאה. הינדאווי סובל מתסמונת פוסט טראומטית, קבע בית המשפט, ועל כן תשובותיו לא תמיד בהירות, אבל אין סכנה שיחזור לפעילות חבלנית, ואם אכן קיימת מסוכנות, הרי שאפשר לשלוט בה.
עוד הוסיפו כי הינדאווי אינו אנטישמי, ומתוקף היותו ידוע לשמצה - בארגוני טרור לא ישכרו את שירותיו, ושלטונות ירדן ישגיחו עליו בקפידה כדי שלא יחזור לטרור. בית המשפט המליץ לשר המשפטים לשוב ולשקול את שחרורו המוקדם. לאחרונה העריך
ג'ק סטרואו, שר המשפטים הקודם והיום חבר פרלמנט, סירב להגיב השבוע להחלטת בית המשפט. "תפנו למשרד המשפטים", הציע דוברו. הדוברת של שר המשפטים הנוכחי קנט קלארק מסרה ל"מעריב" ששר המשפטים רשם לפניו את פסק הדין, והוא ישקול את האפשרויות העומדות בפניו: "כשבוחנים שחרור אסירים שנידונו לתקופות מאסר ארוכות, הן ועדת השחרורים והן שר המשפטים חייבים להעריך מסוכנות. יש להציב את ביטחון הציבור בעדיפות עליונה. ההחלטה הסופית תהיה בידי שר המשפטים, בכפוף להמלצות ועדת השחרורים".
"הייתי רוצה שניזאר הינדאווי יירקב בכלא עד סוף ימיו", אומר יוסי אורבך שהיה ב-1986 קצין הביטחון של אל על, בנמל התעופה היתרו בלונדון. אורבך זוכר בבהירות את הרגע שבו גילה את חומר הנפץ. אן מארי מרפי עברה תשאול ביטחוני, ואמרה שהיא נוסעת לבדה לישראל כדי להתחתן.
"היא אמנם הייתה קולית ורגילה, כאילו שום דבר רע לא היה בה", נזכר אורבך, "אבל מנגד, צריך לזכור שהיא שיקרה לנו, לא הזכירה את הינדאווי, והסתירה פרטים. אילו היא הייתה מספרת שהינדאווי ארז את חפציה, כל ההתנהגות שלנו מלכתחילה הייתה שונה".
ובכל זאת היא עוררה חשד. התיק שלה הועבר לבדיקה קפדנית. בבדיקה הראשונית לא התגלה דבר. מרפי, שישבה במרחק לא רב מהבודקים של אל על, הייתה אדישה למתרחש. כשהתיק היה מרוקן מחפצים, גילה אורבך את התחתית הכפולה. הבדיקה הזאת הצילה את חייהם של 395 נוסעי המטוס.
"ראיתי פצצה. לעולם לא אשכח את הרגע הזה. האדרנלין זרם בגוף. היום אני מבין הרבה יותר טוב מה קרה לי, את עוצמת החוויה, את הסכנה. המעבר מחפץ חשוד לחומרי נפץ אמיתיים הוא מפתיע כל כך. למעשה, צריך לפנות מיד את האזור מאנשים. אני קראתי לשוטר ולמרפי. הבנו שיש פה בעיה אמיתית".
הינדאווי ומרפי הכירו בלונדון ב-1984 באמצעות חברים משותפים. הוא נולד בירדן למשפחה שברחה ב-1948 מבית שאן. הינדאווי הגיע ללונדון בעקבות אביו, שעבד בשגרירות ירדן בבירה האנגלית, והצטרף לאש"ף. הוא היה פעיל בתנועת ההתנגדות הירדנית להצלה לאומית, והקים קבוצה רדיקלית שדגלה בסילוק המשטר ההאשמי באמצעים אלימים, ובסיסמה "דם יהודי מותר עד סוף העולם". על פי פסק הדין של בית המשפט העליון, ניזאר הינדאווי היה קשור לפעולות טרור שנתמכו על ידי לוב.
אן מארי מרפי גדלה בדאן לירי, עיר קתולית קטנה לא רחוק מדבלין. בלונדון עבדה כחדרנית במלון "הילטון פארק ליין". הקשר עם הינדאווי התפתח במהירות. כמה שבועות אחרי שהכירו הוא דרש שיקיימו יחסי מין. "חשבתי על זה ארוכות", היא אמרה בעדותה במשטרה, "ולבסוף הסכמתי".
היחסים בין בני הזוג לא צלחו, בלשון המעטה. כשמרפי הרתה, דרש ממנה הינדאווי להפיל את העובר. במקביל הוא ניהל חיים כפולים - הוא היה נשוי לאישה פולנייה, והיה להם בן משותף בן חמש.
אבל הינדאווי היה טרוד בדברים אחרים. הוא טס לדמשק כדי לנסות להרחיב את הארגון שלו, ויצר קשר עם שני קצינים סורים שהסכימו להיאבק איתו באויב המשותף, ישראל.
בעדותו במשטרה הוא סיפר שקיבל מהקצינים אקדח ו-12 אלף דולר, והתבקש לפוצץ מטוס ישראלי בעזרת אישה שתוכל לחדור את מנגנוני האבטחה, בלי לעורר תשומת לב. הינדאווי החליט להשתמש במרפי. מה נראה תמים יותר מצעירה אירית הרה. הוא חזר ללונדון, ומיהר לדירתה של חברתו.
"הוא נראה משונה אז", היא אמרה בעדותה במשטרה, אבל לא ידעה להסביר למה, אולי מפני שהציע לה נישואים, נתן לה 150 דולר כדי שתקנה שמלה, ואמר שהוא רוצה שהם יתחתנו בארץ הקודש בנוכחות הוריו. היא לא שאלה אותו מדוע ערבי ירדני רוצה להתחתן בישראל, וגם לא הביעה תמיהה כשהסביר לה שהוא יגיע לתל אביב בטיסה מירדן בכרטיס חינם ממקום העבודה. מרפי האמינה לכל מילה, ומיהרה לקנות מתנה יפה לאמו של הינדאווי.
ערב הטיסה הביא הינדאווי למרפי תיק נסיעות שקיבל מקצין סורי, ועזר לה לארוז את בגדיה. ללא ידיעתה הוא הניח בתחתית הכפולה של התיק חומרי נפץ מתוצרת צ'כוסלובקיה ומתקן השהיה. במונית בדרך לנמל התעופה חיבר הינדאווי את מתקן ההשהיה לחומר הנפץ, כך שיתפוצץ שעתיים ורבע אחרי ההמראה, ויהרוג את נוסעי המטוס ובהם את מרפי ההרה. ב-17 באפריל 1986 הם הגיעו לנמל התעופה היתרו בלונדון, ונפרדו בנשיקות ובהבטחה להתראות במהרה.
רק כשהתגלה חומר הנפץ במזוודתה בנמל התעופה היא הבינה עד כמה תמימה הייתה. "ראו עליה שהיא המומה לא פחות מאתנו", אומר אורבך. הינדאווי לא חיכה עד שמרפי תעלה למטוס. מיד אחרי שנפרד ממנה בנמל התעופה, נמלט לבית מלון בלונדון ומשם נדד במשך יומיים בין בתי מלון, דירת מסתור ושגרירות סוריה בלונדון. לבסוף, בעצת אחיו שחשד שהסורים עלולים לרצוח אותו, הסגיר את עצמו למשטרה.
באוקטובר הוא נידון ל-45 שנות מאסר, העונש הכבד ביותר שהוטל אי פעם בבריטניה. בבית המשפט הוא סתר את עצמו. בתחילה טען שסוריה עמדה מאחורי התכנון והביצוע של ניסיון הפיצוץ, וכי הוא היה בטוח שהוא מעביר סמים. אחר כך אמר שהמוסד הישראלי הטמין במזוודה של מרפי את הפצצה, כדי להטיל את האשמה על סוריה. השופטים לא התרשמו משלל הגרסאות, וכינו את המעשה "אקט של טרור נפשע".
בישראל ובבריטניה התייחסו לפרשה בחומרה. בעקבות האירוע ניתקה ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר את הקשרים הדיפלומטיים עם סוריה, וחידשה אותם רק שלוש שנים לאחר מכן. אילו התפוצץ המטוס, אמר ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, הייתה פורצת מלחמה בין ישראל לסוריה.
מרפי לא הועמדה לדין. היא חזרה לדאן לירי, וילדה את בתה שרה. בשנים הראשונות שלחה להינדאווי מכתבים לכלא. "איש לא יוכל להבין את רגשותיי כלפיו", היא אמרה בריאיון עיתונאי נדיר באוקטובר 1986 ל"ניוז אוף דה וורלד".
אבל לאט לאט היא הבינה את גודל הזוועה, וכשעלה עניין השחרור המוקדם הודיעה שהיא מתנגדת, מפני שהוא מעולם לא הביע חרטה. היא שומרת על פרופיל נמוך מחשש לנקמה, אבל כשרשת איי-בי-סי כינתה אותה טרוריסטית ב-2006, היא הודיעה באמצעות עורך הדין שלה, שהיא שוקלת להגיש תביעה.
איאן מונטגומרי, עורך דינה של מרפי, שומר על פרטיותה. היא לא תתראיין, הוא אומר בשיחת טלפון מדאן לירי, ולא מוכן לומר אם תיאות להיפגש עם נוסעי טיסת אל על 016 מניו יורק ללונדון ולתל אביב.
חברת הכנסת לשעבר עדנה סולודר מקיבוץ גשר הייתה במטוס. היא חזרה מכנס של האיגוד הבין-פרלמנטרי ממקסיקו, עלתה לטיסה בניו יורק, וכמו שאר הנוסעים התעכבה במשך שעה וחצי בלונדון.
"לא הבנו למה לא נותנים לנו לרדת מהטיסה בנמל התעופה בלונדון בחניית הביניים", היא נזכרת השבוע. "כשהסטנו את החלונות ראינו שוטרים עם כלבים, והמזוודות שלנו היו פזורות סביב המטוס. מישהו קלט ברדיו חדשות מישראל, ואז הבנו שהיינו במרכזה של דרמה. בקיבוץ שלי הייתה התרגשות גדולה, כי חוץ ממני היה במטוס זוג נוסף מהקיבוץ. אילו הוא היה מצליח, שלושה חברי קבוץ גשר היו נהרגים".
סולודר אומרת שהיא לא מבינה מדוע צריך להקל בעונשו של הינדאווי. "על מה מגיע לו פרס? על כך שהוא כמעט הרג מטוס מלא נוסעים? על שהוא שלח את חברתו ההרה להתפוצץ? מצדי שיישב עוד קצת, לא יקרה לו שום דבר. הייתי מקבלת את זה אילו היו משחררים אותו תמורת גלעד שליט, אבל סתם ככה בשביל מה לשחרר אותו לפני הזמן? ".
הניסיון לפוצץ את המטוס ב-1986 הוא אירוע מכונן מבחינת הטרור הבינלאומי, אומר ד"ר בועז גנור, מומחה לטרור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה. "זו דוגמה להישגים הביטחוניים שאפשר להשיג בתשאול, ולאו דווקא באמצעים טכניים. מרפי עוררה חשד בתשאול. בעקבות המקרה הזה הבינו בעולם שתשאול מקיף יכול להציל חיים".
- מה יבינו בעולם מהשחרור של הינדאווי?
"העולם צבוע ומלא אינטרסים. רוב הטרוריסטים הבינלאומיים לא ריצו את מלוא תקופת עונשם, אם בגלל חטיפות ואם בגלל לחץ מדיני. גם העצורים בפרשת לוקרבי שוחררו לפני הזמן. נותנים את הטרוריסטים כאתנן כדי לשמור על אינטרסים פוליטיים או כלכליים, ובכך מעבירים מסר שגוי שמבטל את אלמנט ההרתעה. טרוריסטים צריכים לדעת שהם ירצו את מלוא תקופת מאסרם, ושום אינטרס זר לא יסייע להם להיחלץ מוקדם יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם