לב אמיץ: סיפור חייה של צביה לובטקין, ממובילות מרד גטו ורשה
המסירות חסרת הפשרות. הגבורה במרד גטו ורשה. האהבה העמוקה לאנטק. והנכדה שעשתה היסטוריה כשהפכה לטייסת הקרב הראשונה בתולדות המדינה. סיפור חייה המרתק של "צביה החד-פעמית"
שלושים ושלוש שנים לאחר מותה מתפרסמת ביוגרפיה מקיפה הנושאת את השם "צביה האחת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם). ד"ר בלה גוטרמן, מנהלת המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם שמה לה למטרה להאיר את דמותה יוצאת הדופן של לובטקין: מההתמסרות בגיל צעיר לעתיד העם היהודי, דרך הנהגת מרד גטו ורשה בו לחמה לצד בן זוגה המיתולוגי אנטק צוקרמן, ועד החיים בקיבוץ לוחמי הגטאות בישראל.
לובטקין הלוחמת ללא חת נפטרה ממחלת הסרטן, בביתה בקיבוץ, ב-11 ביולי 1978. בחייה המרתקים היא נגעה במוות פעמים רבות. עם תחילת האקציות הגדולות לגירוש יהודי גטו ורשה, הצטרפה צביה לובטקין להתארגנות המחתרת היהודי אי"ל (ארגון יהודי לוחם) ביחד עם צעירים אנשי תנועות הנוער הציוניות.
"בניגוד לאחרים, הצעירים מבינים כי לנאצים תוכנית השמדה סדורה לחיסולו של העם היהודי ומתארגנים להתנגדות בכוח הנשק, מה שיוביל בהמשך למרד גטו ורשה", אומרת ד"ר גוטרמן, "תוך כדי פעילותם נודע לצביה על גורלם המר של המשפחות הפרטיות שלה ושל אנטק. הוריה וארבע אחיותיה הבוגרות ומשפחותיהן נרצחו בחצר הבית. כל יהודי העיירה שלה, ביטן, נלקחו אל מותם".
איך היא הגיבה?
"צביה, שהייתה מאוד קשורה למשפחתה נותרה מופנמת גם בהגיע הידיעות הטרגיות. פעם אחת בלבד היא התייחסה לאובדן משפחתה לאחר שנים, כשמסרה עדות במשטרה לקראת עלייתה לדוכן העדים במשפט אייכמן. לעומתה צוקרמן הרגשן והמוחצן קיבל בצורה קשה ביותר את הבשורה על הכחדת משפחתו מוילנה, להוציא אחות אחת שעלתה לארץ".
מה היה תפקידה במרד?
"אמנם היא לא הייתה חברה במטה המרד בראשותו של המפקד מרדכי אנילביץ', שהיה מורכב מגברים כיאה לארגון צבאי, אבל בנסיבות האלה נפתחו בפני האישה הצעירה הזאת אפשרויות למלא תפקידים חשובים וגורליים".
במהלך המרד עוברת לובטקין מבונקר לבונקר, מסכנת את חייה בכל רגע ורגע. כשהמצב מחמיר והגרמנים מעלים באש את בתי הגטו, היא עם הלוחמים אשר מתכנסים במפקדה בבונקר ברחוב מילא18, כולם מבינים שהמאבק עומד להסתיים. אנילביץ' מתייעץ עם לובטקין, ושולח אותה לבונקר שכן לבקש מבעליו לאפשר ללוחמים לצאת דרכו אל תעלות הביוב ומשם אל מחוץ לגטו.
"למחרת, כשלובטקין חוזרת אל הבונקר במילא 18, היא אינה מוצאת את הפתח", מספרת גוטרמן, "הבונקר פוצץ וחוסל בלילה על ידי הגרמנים. היא מאתרת
"בסופו של יום, כשהפתח של תעלת הביוב בצד השני נפתח וקאז'יק הוציא את האנשים בבגדיהם המטונפים אל משאית שהמתינה, לובטקין סירבה לעלות למשאית עד שובם של שני הצעירים ששלחה לאתר חברים נוספים בגטו".
למרות הסכנה?
"היא שולפת אקדח למול פניו של קאז'יק, שמתחנן בפניה שתעלה למשאית. "תירי בי", הוא אומר לה. בסופו של דבר היא משתכנעת ועולה למשאית שמובילה אותם לחורשה בפאתי ורשה. כעבור יומיים חובר אליה צוקרמן השרוי במצב נפשי קשה לאחר שנודע לו שכל חבריו נהרגו במרד".
היכן היא נמצאת עד סוף המלחמה?
"היא חיה בדירת מסתור בורשה ובמשך שנה נמנעת מלצאת מחשש שהמראה השמי שלה יסגיר אותה וחשה כמו ארי בסוגר. בהמשך הם מצטרפים למחתרת הפולנית ומשתתפים במרד. בשנת המסתור צביה נכנסה להריון והחליטה לבצע הפלה באחד הכפרים באזור. היא ידעה, למרות שכבר לא היתה כל כך צעירה, שלא תוכל ללדת את הילד".
במחקרה גילתה ד"ר גוטרמן שהתנועה הייתה לצביה צו חיים. "ה'אנחנו' תמיד הקדים אצלה את ה'אני'. במיוחד במחיר אישי. שתי הדוגמאות האלה מעידות יותר מהכל שכזאת הייתה. היא שלחה את מי שהיה אהובה וחברה שמואל ברידר, להקים נקודות בריחה דרך גבול גליציה בראשית המלחמה. ברידר נתפס ונעלם ולא נודע מה עלה בגורלו. 'מה זאת אומרת לא לשלוח אותו בגלל שהוא חבר שלי?' אמרה".
"במקרה אחר, צביה דחתה את בקשתו של שלמה, אחיה היחיד, להשיג לו סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל בטענה שהיא לא יכולה לעשות זאת כי הוא אינו חבר התנועה. המקרים האלה ואחרים מעידים על המסירות הטוטלית שלה אבל הם גם מתחילים לעורר בה רגשות אשם וחשבון נפש שיבוא בהמשך".
איזו דמות התגלתה לך בכתיבתך?
"אישה צעירה, נחושה, צנועה וביישנית, בעלת אנושיות מקסימה ואהובה מאוד על חניכיה שקראו לה 'האחות הגדולה'. צביה עזבה את בית הוריה שהיה דתי וגם ליברלי בהיותה בת 17. כחברה בתנועת הנוער דרור, הנערה השקטה והמסוגרת מתגלה כמנהיגה. ב-1935 היא מתמנה לאחראית על ההכשרות של תנועת הנוער של תנועת החלוץ".
כאן מתחילה להיווצר מנהיגותה?
"אפשר לומר שמנהיגותה נבנית בשהותה במזרח פולין. צביה הנערה הצעירה מסתובבת לבדה בדרכים, נוסעת ברכבות, הולכת ברגל, חשופה להפצצות בכדי לגייס חניכים וכספים לתנועה. מדברת על אנחנו גם כשהיא עושה בעצמה את הדברים. בהמשך היא חוזרת לורשה אל המלחמה וצוקרמן, שאינו יכול לשאת את הפרידה, בא בעקבותיה".
במהלך כתיבת הביוגרפיה הבינה גוטרמן שאי אפשר לכתוב על צביה לובטקין מבלי לכרוך אותה עם דמותו של אהובה ובעלה אנטק צוקרמן. "זו הייתה אהבה ענקית בין שני ניגודים. הוא טיפוס חם, גבר שרמנטי ונאה, גבר של נשים שהיו לו חברות רבות ויפהפיות, ואילו צביה היתה קשוחה וכבדת ראש. הם עברו רגעים לא קלים אבל הזוגיות שלהם החזיקה מעמד. מותה בגיל 64 היתה עבורו מכה קשה. הוא נפטר שלוש שנים אחריה".
איפה הם הכירו?
"באחד המכתבים שנשמרו בבית לוחמי הגטאות הוא כותב ששם עליה עין במפגש שהיה בקלצ'ה, שם ראה אותה לראשונה עומדת בצד בשקט ואז בהגיע הרגע היא דופקת על השולחן בהחלטיות. אז צביה לא נעתרה לחיזוריו. רק כשחזרו לורשה הוא פצח בחיזור נמרץ אחריה, וצביה הפוריטנית אך המאוהבת ניסתה להסתיר את רגשותיה ואת הקשר הרומנטי איתו".
בתום המלחמה צביה נשארה באירופה לפעול בקרב שארית הפליטה ובשנת 1946 עלתה ארצה. בוועידת יגור של הקיבוץ המאוחד, אליה נהרו אלפים, נשאה צביה את "נאום יגור". במשך שעות ארוכות, שבע רצופות לפחות, היא עמדה וסיפרה לאנשים את שאירע בגטו.
"באותן שנים הישוב והקיבוצים הפגינו זלזול ביהודים ש'הלכו אל מותם כצאן לטבח"', אומרת גוטרמן, "בדבריה, צביה ציירה בפניהם דמות אחרת של הלוחמים היהודים בגטו. היא דיברה בשקט בישירות ללא פאתוס והנוכחים הקשיבו לה בדממה מוחלטת, ולראשונה קלטו את שעבר על העם היהודי. אנשים יצאו מהוועידה אחרים משנכנסו אליה. זו הייתה נקודת הציון של התנועה הקיבוצית ביחסה לשואה".
צוקרמן ולובטקין נמנו על מקימי קיבוץ לוחמי הגטאות, שם הקימו את מוזיאון לוחמי הגטאות. לצביה ואנטק נולדו שני ילדים: שמעון ויעל. לפני מותה מסרטן הריאות, זכתה צביה לובטקין לערסל בזרועותיה את נכדתה הבכורה, איל, כשמו של הארגון היהודי שהקימה בפולין.
58 שנים לאחר מרד גטו ורשה, ו-27 שנים לאחר מותה של צביה, על מגרש המסדרים בבסיס חיל האוויר בלטה בין מסיימי הקורס דמותה של רוני צוקרמן, נכדתם של צביה ואנטק, שעשתה היסטוריה כטייסת הקרב הראשונה בצה"ל. "כנראה שהגבורה עוברת בגנים", אמרו אז בגאווה בקיבוץ.
המדינה כולה התרגשה מההישג ההיסטורי של הנכדה, כמו גם מהייחוס. "זה סוג של סגירת מעגל שרק האתוס הישראלי יכול לזמן לנו", אמר אז אהוד ברק, כיום שר הביטחון, "שנכדתו של אנטק צוקרמן, מי שהנהיג יחד עם אשתו את מרד גטו ורשה, עומדת בשורה הראשונה של טובי הלוחמים של עם ישראל".
רוני צוקרמן (30) עדין מסרבת בתוקף לדבר על סבתה האמיצה. "אולי בנסיבות אחרות, אם לא היו מנסים להפוך את הדמות שלה לסמל ולכרוך את הראשוניות שלה כטייסת בחיל האוויר עם מה שעשתה סבתא שלה", אומר אביה של רוני ובנה של לובטקין, שמעון צוקרמן, ומוסיף "האם זאת גנטיקה? תראי, אמא שלי לא היתה טייסת. אפילו רישיון נהיגה לא היה לה, אבל זה לא הפריע לה להגיע לאן שהגיעה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם