עומר בר לב: פוליטיקה היא לא דבר רע
אחרי שהדליק משואה, מתפנה מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר וכיום יו"ר תנועת 'אחרי - נוער מוביל שינוי,' לראיון אישי
בר לב, ,57 הוא נסיך קלאסי. מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר, בנו של הרמטכ"ל השמיני חיים בר לב, יפה בלורית ותואר. בערב יום העצמאות צירף לעצמו עוד תואר לרזומה, הפעם בתחום הפעילות החברתית, כאחד ממדליקי המשואות לתפארת מדינת ישראל. בר לב הדליק את המשואה כיו"ר תנועת "אחרי - נוער מוביל שינוי," שבראשה הוא עומד מאז .1997
"אחרי" החלה מקבוצה קטנה של קורס הכנה לצה"ל בשכונת התקווה. הימים היו עדיין ימי ההלם אחרי רצח יצחק רבין ואנשי 'דור שלום' שקמה אחרי הרצח הבינו מהר מאד שאת הניכור מול החלקים האחרים של החברה הישראלית הם לא יצליחו לנפץ במילים יפות וגבוהות אלא יהיו חייבים לרדת לשטח, לפריפריה הגיאוגרפית ולזאת הכלכלית.
המשימה הוטלה על בר לב, שהתנדב בתנועה. 12 נערים הגיעו בקושי למפגש הראשון לאחר שהמדריכים גירדו אותם מרחבי השכונה. שנה לאחר מכן הוקמו עוד ארבע קבוצות. אחרי 14 שנה מונה תנועת 'אחרי - נוער מוביל שינוי' מעל 150 קבוצות בכל רחבי הארץ וכ3,500- נערים ונערות.
המטרה המוגדרת של 'אחרי' היא לא להכשיר את הנערים לסיירות המובחרות, אלא לשירות משמעותי בצה"ל. ההצלחה הייתה יחסית מהירה. נתוניהם של המתגייסים הראשונים היו גבוהים מאוד. "היום אחרי זה כבר לא רק קורס הכנה לצה"ל אלא גם שנת שירות, מרכזי בגרות, פעילות עם בני נוער יוצאי אתיופיה וקבוצות סיירות לצעירים יותר, בני ,"15-14 אומר בר לב בהתלהבות של חייל שחזר ממבצע נועז בארץ רחוקה, "היום זה ארגון שיש לו השפעה ברמה הלאומית".
"הקורס הוא אמצעי, לא מטרה. המטרה היא חברתית. לחבר בני נוער למרכז ההווייה הציונית. אנחנו מאמינים שצה"ל הוא עדיין כור היתוך, ומי שעושה שירות משמעותי מרוויח פעמיים. פעם אחת בחיבור להוויה הציונית, ובפעם השנייה איך שהחברה תופסת אותו אם הוא עושה שירות משמעותי בצבא."
חלק גדול מבני הנוער בישראל כבר לא מתגייס.
"את זה אנחנו מנסים לשנות. אנחנו יוצרים קשר עם בני נוער שבהגדרה לא בהכרח גדלו על ברכי הציונות האקטיביסטית ומנסים לחברם להוויה הציונית ולהבנה שיש מקום לעזרה הדדית יש מקום להתחשבות אחד בשני, להתחשבות בחלש".
"בהרבה מקרים כשאנחנו מגיעים למקום חדש מאד קשה לגייס לקבוצה כי 'פראייר מי שבזמן החופשי שלו רץ ושומע הרצאות על ערכים,' אז השנה הראשונה קשה, אוספים בציפורניים בני ובנות נוער. בשנה השנייה פתאום רואים 50 חבר'ה בקבוצה, ובשנה השלישית כבר צריכים לפצל כמה קבוצות. הפריפריה שאנחנו מדברים עליה היא גיאוגרפית או כלכלית."
ההודעה על כך שנבחר להדליק משואה ביום
"הייתי בהלם מוחלט כשהודיעו לי. לא ציפיתי ולא ידעתי. אני מאד מתרגש. ברמה האישית כבוד גדול. הרמה השנייה זה ההתרגשות של 'אחרי' שאני מרגיש אותה. בעצם זה לא אני, אני הנציג של מאות פעילים שעשו עבודה לאורך השנים. אבל עשינו ואנחנו עושים חריש עמוק לטווח ארוך, בלי רעש וצלצולים. אני מרגיש את ההתרגשות של השותפים לאורך הדרך, ידידים ואנשים שאני לא מכיר. זה גורם שמחה."
מה ההבדל בין התרגשות כזאת להתרגשות לפני מבצעים ביחידה?
"אי אפשר להשוות. ביחידה הריגושים קשורים לפחד או חשש וסיכון. כאן זו התרגשות חיובית."
הימים ימי טרום הפריימריז במפלגת העבודה המפרפרת, ביתו הטבעי הפוליטי של בר לב. אביו, חיים, הרמטכ"ל והשר לשעבר, כיהן בה כשר. עומר עצמו היה חבר במפלגה, שזקוקה לריענון וטלטול. עמרם מצנע, שנחשב למועמד מוביל, מדבר על שיריון מקומות לאנשים איכותיים עם עשייה מוכחת, כדי למנוע מהם את ההתמודדות בפריימריז. בר לב לא אומר לא מוחלט.
תחת 'אחרי' עברו כבר הרבה מאד בני נוער. למה לא לקחת את כל זה ולחזור לכוונה המקורית וללכת לפוליטיקה. לא רק הימין והשמאל הרגיל אלא משהו חברתי.
וברמה האישית?
"ברמה האישית אני אדם שמעורב. חשוב לי איך המדינה תיראה, חשוב לי מה קורה כאן, שאנשים יהיו אופטימיים ופסימיים. בשנים האחרונות אני מרגיש שאני ממצה את הצורך הזה להשפיע במה שאני יכול על החברה שלנו דרך 'אחרי.' מה יהיה בהמשך? אני לא יודע. בוא נגיד ככה, ההווייה הישראלית בוערת בעצמותיי ותמיד עסקתי בזה, תמיד אעסוק בזה. היא יכולה ללבוש ולפשוט צורות ונכון להיום ולשנים האחרונות זאת הפעילות המרכזית והיא נותנת לי הרבה סיפוק בעיקר לאור התוצאות."
אתה יוצא סיירת, הבן של. עם רקורד של עשייה חברתית. למה לא לקחת את כל זה ולתרום לפוליטיקה?
"אני בעד שאנשים טובים יכנסו לפוליטיקה, זה לא דבר רע או מלוכלך, זה דבר קשה. כמו שבכל דבר אתה יכול למצוא את עצמך סוטה מהדרך הנכונה אז כמובן גם בפוליטיקה זה יכול לקרות. אם אני מסתכל על מאגר המדריכים של 'אחרי' בשנים האחרונות, אני חושב שאם חלקם בשלב כזה או אחר בחיים שלהם יחליטו להשתלב בפוליטיקה זה יעשה רק טוב למדינת ישראל. אני מניח שאנשים אומרים אותו דבר עליי. להגיד לך שזה שטות? לא, זה לא שטות, עובדה שזה מה שאני חושב על חבר'ה אחרים ב'אחרי."'
יש פניות?
"אין ואני לא מחפש. לא חיפשתי בשום דבר שעשיתי בחיים מישהו שיפנה אליי כדי שיעזור לי להחליט מה שאני רוצה . מה שאני עושה קשור לערך שבו אני מאמין."
אתה עדיין חבר בעבודה?
"אין לי מושג. לפני כמה שנים הייתי, לא יודע אם זה מתחדש אוטומטית".
תשובה יפה. אולי היא מסמלת את מצב המפלגה. מה דעתך על מה שקורה שם?
"קורים שם דברים טובים. לגופים מאובנים, שינויים הם דברים טובים כי יש בהם פוטנציאל לשינוי חיובי. יש סכנה כמובן גם לשינוי שלילי אבל עד שאתה לא עושה ושובר סטאטוס קוו, אז אין סיכוי לשיפור.
העזיבה של ברק עשתה טוב?
"אני חושב שכן."
בר לב, אם ירצה או לא, סומן מתחילת שירותו כממשיך דרכו של אביו והיה מיועד להיות הרמטכ"ל השני בשושלת המשפחתית, למרות שבהתחלה בכלל לא רצה לצאת לקורס קצינים. הוא השתחרר ונקרא לחזור שוב לצבא בפעם הראשונה. השתתף במבצע אנטבה ובפשיטה על מלון סבוי והיה גם בקו .300 בשנות השמונים קיבל את הפיקוד על היחידה למשך שלוש שנים. אח"כ השתחרר שוב, וב1992- שוב חזר לשירות, לבקשתו של הרמטכ"ל דאז אהוד ברק.
אחרי שנתיים פרש שוב, הפעם לתמיד. היום תוכלו למצוא אותו בקומה השלישית של בניין משרדים בראש העין כמנכ"ל ושותף בחברת 'פאיון מדיקל,' המפתחת מערכות הדמיה רפואיות בתחום הקרדיולוגי.
בזמן הפנוי הוא משתדל לרוץ בימי שישי עם חברו הקרוב, טל רוסו, אלוף פיקוד דרום, החזית הכי לוהטת היום. "הוא מופקד על חזית לא פשוטה, אתגר רציני הולך ונעשה יותר מעניין שם. אני שמח שהוא זה שאחראי על פיקוד הדרום, אני סומך עליו."
איך אומרים לבני הנוער של 'אחרי' שייתכן ואחרי שיתגייסו לצבא וחלילה ייחטפו, לא בטוח שישראל תהיה מוכנה לשלם את המחיר עבורם.
עד כמה אבא חסר לך? עברו כבר 16 שנה.
"אבא היה עבורי מצפן ברמה הערכית. לשמחתי אני ממשיך לשמוע מאחרים שלא רק עבורי כי אם עבור רבים. ברמה האישית הוא חסר, כמו אבא, כמו כל אחד שאביו נפטר."
הוא כן עשה את המעבר מהצבא לפוליטיקה. בחייו הוא המליץ לך ללכת על זה?
"לא, אף פעם הוא לא המליץ או דחף אותי. במובן הזה ממש זכיתי להורים תומכים שנתנו לי להתפתח לאיפה שהתפתחתי. עם אבא זה בא לביטוי יותר חזק עם לאן להתגייס או כן ללכת לקצינים. בעקביות עמדתו הייתה שהוא לא נוקט עמדה. לא ניסה להשפיע, בטח לא לפוליטיקה."
הוא היה מסתדר בפוליטיקה של היום?
"הפוליטיקה של היום היא יותר תקשורתית, עם דגש על מתק שפתיים ויכולת דיבור שיותר חשובה מיכולת עשייה. האמת שצריך את שניהם ולאבי היה את המינון שלו."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם