בולענים ושמירת טבע: מסקנות מניסוי לא מתוכנן
מאות בולענים מתפתחים בעקבות ירידת מפלס ים המלח. צוות חוקרים יצא לבדוק את המערכת האקולוגית באזור. המסקנה: העצים הסודניים הם משאב אפשרי לשיקום הצומח במקום
מדובר בעצים שמוצאם באזור הפיטוגאוגרפי המכונה סודני. הצמחים גדלים בשטח הנטוש כאוכלוסיות בנות עשרות עצים ויותר וחלק מפרטיהם התפתחו לממדים של עצים בוגרים בהיעדר גיזום. מטעי התמרים הפעילים הם בית גידול יחידי כמעט בנווה עין גדי לפתילת–המדבר, ולכן צפיפותה הנמוכה יחסית בשטחים ללא השקיה (1/8 מהצפיפות במטעים הפעילים) היא תוצאה צפויה. עבור מיני עצים אחרים, מטעי התמרים הנטושים הם בית גידול שעונה במידה זו או אחרת על דרישותיהם האקולוגיות.
העץ השליט בחלקות הנטושות הוא סלוודורה פרסית, מין נדיר בארץ. נמצא שצפיפות הסלוודורה במטעים הנטושים (2.7) זהה כמעט לצפיפות התחדשותה במטעים הפעילים (2.8), דבר המעיד על כושר הסתגלותו של הצמח לתנאים המשתנים. פרטי גוּפנן המדבר ששרדו בשטח הנטוש הם בעלי ערך מיוחד, כיוון שהגוּפנן נמצא בסכנת הכחדה בישראל. כאוכלוסייה הוא מתקיים בארץ רק בנווה עין גדי, בעיקר בשוליהם של מטעי התמרים [2]. אזור המטעים, כולל החלקות הנטושות, הוא התחום הבלעדי כמעט להבטחת עתידו של המין בארץ.
הנתונים שהוצגו לעיל הם חלק מתוצאות הניסוי הלא מתוכנן - נטישת חלקות חקלאיות בגלל הבולענים. הניסוי התרחש בעיקר בשטח המשתרע בין הנחלים דוד וערוגות ותוצאותיו מחזקות את ההמלצות לשיקום נוף של צומח סודני בנווה עין גדי. העצים שהתבססו בזכות השקיית התמרים, ושורדים (וגם מתפתחים) במשך שנים מספר לאחר הפסקת ההשקיה, הם עדות התומכת באפשרות של שיקום נוף עצים ושיחים סודניים בהשקיית הנטיעות על–ידי טפטוף במשך תקופה מוגבלת בלבד.
העמידות של הסלוודורה ושל מיני עצים נוספים בתנאי עקה (הפסקת ההשקיה מוגברת) וכושר הסתגלותם לתנאים ללא השקיה, הם עובדות בעלות פוטנציאל יישומי נרחב. הפרדיגמה החדשה של מדיניות הפיתוח באזורים יובשניים בעולם מדגישה את הערך הגבוה של העצים מהמינים המקומיים ומצביעה על נטיעתם ועל שיקום הצומח המעוצה הטבעי בתור ההשקעה המשתלמת ביותר באדמות הצחיחות. מתוצאות הסקר שערכנו עולה כי העצים הסודניים הם משאב אפשרי לשיקום הצומח ולשיפור
צוות מחקר הכולל גאולוגים, הידרוגאולוגים וגאופיזיקאים הופקד על חקר הבולענים בחבל ים המלח, והחוקרים קובעים כי לא רק שהתופעה אינה דועכת, אלא שהיא אף מואצת. הנתונים שחשפנו כאן הם דוגמה לכך שמלבד הסוגיות שנמצאות בתחום מדעי כדור הארץ, יש גם היבטים אקולוגיים הקשורים בעקיפין לתופעת הבולענים, והם ראויים להתייחסות שכוללת מעקב ומחקר.
למרות שהשלכותיה של התופעה על מהלך החיים באזור ים המלח הן שליליות, כדאי לשקול צעדים שיאפשרו הפקת תועלת מסוימת מהמצב שנוצר. הכרזת מוקדי הבולענים כשטח מוגן לצורכי מחקר רב–תחומי וניטור ארוך טווח יכולה לתרום למדע, לשמירת הטבע ולפיתוח ענף מיוחד של תיירות אקולוגית באזור. השטח עצמו חייב להיות סגור לכניסה (קודם כול מסיבות בטיחותיות), אך יש לשמור אותו בצורה נאותה, לאפשר גישה לתצפית עליו ממרחק סביר ולשלט את גבולותיו לאזהרה בטיחותית ולהסברה על ייעודו.
היבט נוסף של מדיניות שמירת הטבע באזור הוא הצורך להשלים מערך מייצג של שטחים מוגנים. בשמורת עין גדי שהוכרזה בשנת 1971 נכללו בעיקר צוקים רמים, כמעט ללא שיחים ועצים, וכן נחלים שמתרחשים בהם שיטפונות עזים.
עד לאחרונה לא צורף לשטח השמור ולו דונם אחד מקרקעות נווה המדבר. רק בשנת 2007 הוחלט לספח לשמורה טרסות חקלאיות עזובות במדרון עין גדי, אך עדיין אין שום ייצוג בשמורה למניפות הסחף הפוריות.
החלקות שננטשו בשל תופעת הבולענים יוצרות הזדמנות לתיקון חלקי נוסף של החלטות העבר, וזאת בהתאם לגישה שהוצהרה במסמך העקרונות לשיתוף הפעולה בין קיבוץ עין גדי לבין רשות הטבע והגנים - "כדי להשלים ייצוג נופים ובתי גידול של נווה עין גדי במרחב השמורה, ועל מנת לשמור ולשחזר את המגוון הביולוגי בנווה".
הכותבים: מיכאל בלכר - שמורת עין גדי, רשות הטבע והגנים; אירנה בלכר - המחלקה למדעי החיים, אוניברסיטת בן–גוריון בנגב
המאמר באדיבות "אקולוגיה וסביבה" - כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה. "אקולוגיה וסביבה" נוסד -מיוזמתם של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה בשיתוף קק"ל, רשות הטבע הגנים, החברה להגנת הטבע והמשרד להגנת הסביבה. גיליון מאי 2011 הופץ. פרטים נוספים באתר האינטרנט או בטלפון 03-6200025.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם