כיצד תיראה ישראל יום אחרי תקיפה באיראן?
ראש המוסד לשעבר מאיר דגן לא לבד. בכירים במערכת הביטחון סבורים כי הפצצה באיראן היא סופה של המדינה כפי שאנחנו מכירים אותה
על פי מחקר של עבדאללה טוקאן ואנתוני קורדסמן מהמרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון, מאוקטובר 1999, בהיעדר מודיעין אמיתי ומוצק התקיפה תהיה מורכבת במיוחד, ותוצאותיה יהיו הרות אסון לישראל.
מבין עשרות מתקני הגרעין של איראן תחליט ישראל ככל הנראה, אם תבחר כמובן באופציה הצבאית, לתקוף שלושה מתקנים שהם ליבת הפעילות הגרעינית: המרכז לחקר הגרעין באיספהאן, המתקן להעשרת אורניום בנתאנז וכור המים הכבדים באראק.
חיל האוויר הישראלי יבחר כפי הנראה לטוס לאורך הגבול בין טורקיה לסוריה, ולחדור לאיראן דרך צפון-מזרח עיראק. כל מטוסי התדלוק של חיל האוויר יצטרפו לתקיפה, אבל יתקשו לבצע תדלוק אווירי מחשש לגילוי על ידי הסורים או הטורקים.
בתקיפה עצמה יוטלו על מתקני הגרעין, שחלקם מוגנים בקירות בטון עבים (המתקן בנתאנז טמון בעומק של 25 מטר), פצצות "מכסחי בונקרים" במשקל של 900 קילוגרם ושתי טונות ורבע. סוללות ההגנה הרוסיות המתקדמות יצליחו לפי התחזיות להפיל מטוסים רבים.

זה מצד אחד. מנגד, טובי בנינו שיחזרו בשלום לבסיסם, יגלו שהם שבו למדינה שונה מזו שעזבו. התגובה האיראנית לתקיפה, טוענים עורכי המחקר, תהיה קשה מנשוא. איראן צפויה להכות חזרה בעוצמה באמצעות טילי קרקע-קרקע שיהאב 3, שמכסים כל נקודה במדינה.
חלקם עלולים להיות מצוידים בראשי נפץ כימיים. וזאת תהיה רק ההתחלה. בד בבד, איראן ככל הנראה תפעיל את חמאס ואת חיזבאללה לפעולות נקמה רחבות היקף באמצעות מחבלים מתאבדים, רקטות וקסאמים. האיראנים גם ינסו לחולל משבר נפט עולמי שלא יפסח על ישראל, על ידי פגיעה בנפט שמגיע מהמפרץ הפרסי.
הוויכוח הציבורי בשאלה אם ראוי שישראל תתקוף את איראן, קיבל בימים האחרונים תפנית אישית. ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הביע חשש מהיעדר מנהיגות ישראלית ראויה, ומהרפתקנותם של אהוד ברק ובנימין נתניהו, שעלולה להביא לתקיפה צבאית באיראן.
מקורבי ראש הממשלה ושרים שבו וטענו בימים האחרונים ש"השתן עלה לדגן לראש", וכי הוא "משוגע". הנימה הפרסונלית והבחירה לתקוף את דגן אשר לשיטתם של נתניהו ומקורביו מונע מפוליטיקה, הסיטו את הוויכוח מהשאלה מה יקרה כאן ביום שאחרי. ביום שבו המתקפה הצבאית על איראן תהפוך למציאות.
אפרים הלוי, בעבר ראש המוסד, צפה לפני כשלוש שנים את תוצאותיה של מתקפה כזו. בריאיון למגזין "טיים" ביולי 2008, הוא קבע שתקיפה צבאית באיראן תגרור תוצאות הרסניות בטווח הארוך. "זה יכול להשפיע עלינו לטווח של מאה שנים, תהיה לזה השפעה שלילית על דעת העולם הערבי. אנחנו צריכים לתקוף רק כמוצא אחרון".

הלוי לא שינה את עמדתו מאז. השבוע הוא אומר למוספשבת כי "דעתי לא השתנתה. את יכולה לצטט את דבריי ל'טיים' כאילו נאמרו היום. אני עדיין חושב כך. הדברים ברורים מאוד, מלבד הסתייגות אחת. לא אמרתי מאה שנים אלא אמרתי את המילה 'סנצ'ורי', שמתכוונת להביע יחידת זמן שהפירוש שלה למעשה הוא שתהיה להתקפה כזאת השפעה במשך דורות ולאו דווקא מאה שנים".
שלמה גזית, בעבר ראש אמ"ן, מסכים עם הלוי. "תקיפה של כורים גרעיניים באיראן תביא לחיסולה של מדינת ישראל. אנחנו נחדל להתקיים אחרי תקיפה כזו. התוצאה שקיווינו להשיג בתקיפה כזו, של חבלה בתוכנית הגרעין האיראנית, תהיה בדיוק הפוכה.
"איראן תהפוך בפומבי למדינה גרעינית, ואנחנו נהיה קורבנות של טילים שיגיעו אלינו מאיראן, מחמאס ומחיזבאללה. איראן אף תפעיל את נשק הנפט, כדי שמועצת הביטחון של האו"ם תכפה עלינו החלטה לחזור לגבולות67', ומועצת הביטחון תאלץ לכפות עלינו החלטה כזו שתכלול כמובן גם את ירושלים".
זה עדיין לא יביא להשמדתה של מדינת ישראל.
"איום של טילים בכל רחבי המדינה, לחץ בינלאומי והצורך המידי לפנות את השטחים, בכל אלה לא נוכל לשרוד. אני מתאר לי שאת זה מאיר דגן מנסה לומר. תפעילו קצת שיקול דעת ואחריות, ובעיקר תשאלו את עצמכם בשביל מה התקיפה הזאת דרושה".
אביאם סלע, אחד ממתכנני המתקפה על הכור בעיראק, טוען ש"העולם זז והשתנה. קרו כמה דברים מאז התקיפה ההיא". סלע, שקשור עדיין בטבורו לתחום הביטחוני, אמר בעבר שבמשך שנים חיכתה מדינת ישראל לתשובת נקם עיראקית.
בעקבות המתקפה על הכור בעיראק, הוא אומר, "היינו צריכים לעבות את מערך ההגנה במקומות אסטרטגיים בכל מיני תאריכי יעד, וזה עלה הרבה כסף. התשובה העיראקית הגיעה לבסוף ב-1991, במלחמת המפרץ". בריאיון עיתונאי לפני 16 שנים הוא אמר כי "השימוש במהלכים מדיניים הוא הפתרון המועדף. השימוש בחיל האוויר הוא לדעתי הפתרון הפחות מועדף".
עוזי עילם היה בזמן תקיפת הכור בעיראק מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית. הוא התנגד לתקיפה. בספרו "קשת עילם" הוא כתב שהוא חשש מפני הטלת סנקציות על ישראל בעקבות התקיפה ומשיבוש תהליכי השלום באזור. התנגדותו הייתה כה עזה, עד שראש הממשלה מנחם בגין אסר עליו להשתתף בישיבות הקבינט, כדי שלא ישפיע על השרים.

"טענתי שבעקבות התקיפה יירד סדאם חוסיין למחתרת, ויתחיל לעשות במחשכים דברים שאנחנו לא נדע עליהם, וזה בדיוק מה שקרה. ב-2003, כשבדק האו"ם את עיראק, כבר לא היה שם נשק להשמדה המונית, אבל אחרי התקיפה של הכור פנה סאדאם חוסיין לכיוון הזה, וב-1991 היה לו גרעין, גם נשק ביולוגי, גם תותח ארוך טווח. תקיפת הכור לא מנעה פיתוח של נשק גרעיני, אלא האיצה אותו".
תקיפה באיראן תהיה שונה מבחינת התוצאות?
"קודם כל צריך להבין שמדינת ישראל לבדה לא יכולה לחסל במכה אחת את כל אתרי הגרעין של איראן. אפילו ארצות הברית לא יכולה לעשות את זה במכה אחת. הניסיון לפגוע באתרי הגרעין האיראניים בשיטה של 'זבנג וגמרנו' יהיה מטופש, אבל יהיו לו השלכות נוספות שבמקום לסייע לנו רק יקלקלו לנו.
"אם נתקיף את איראן, העולם הערבי ואיראן יגיבו בצורה קשה. לאיראן יש די הרבה שלוחות, חיזבאללה וחמאס, למשל, ואני לא יודע מה השפעתה על בחריין ומצרים. המשמעות של תקיפה צבאית באיראן תהיה קודם כל פתיחה של חזית רצינית מאוד באזור. לאמריקאים אין הכוח הצבאי להתמודדות הזאת, ובטח שלנו אין כוח לזה".
שר הביטחון לשעבר בנימין בן אליעזר נחשב לאחד המתנגדים הנחרצים לתקיפה צבאית באיראן. "אני לא מתכוון להתחיל לתאר כאן מחזה אימים", הוא אומר, "אבל אני מזדהה לחלוטין עם דבריו של דגן. והוא לא היחיד, לא מעט אנשים חושבים כמוהו.
"במקרה הטוב, הפצצה תשהה את הפעילות בכור שיופצץ, אבל לא תמנע את המשך הפיתוח. בעקבות התקפה על איראן אנחנו רק נייצר מוטיבציה לפיתוח הגרעין הצבאי באיראן".
מלבד זה, איך תיראה מדינת ישראל אחרי התקפה צבאית על איראן?
"אני לא רוצה להיכנס לתיאור של מחזה אימים, רק אומר מניסיוני שמי שחושב שהאיראנים יישבו בשקט, חי בהזיות".
דני יתום, שהיה ראש המוסד, מתאר תרחיש זוועה. "אם ישראל תתקוף את איראן תתרגש פה מלחמה אזורית", הוא אומר, "חיזבאללה יירו רקטות מדרום לבנון, חמאס יפציצו אותנו מרצועת עזה, האיראנים יירו עלינו טילים ואולי גם הסורים. יהיו הרבה נפגעים, נצא למלחמה וננצח, אבל נגרום נזק רב לתשתיות ולערי בירה.
"ובכל זאת, מספר הנפגעים בעורף יהיה קטן יותר מאלה שייפגעו אם איראן תטיל עלינו פצצת אטום, ואני חושב שאם תהיה לה פצצה, היא בהחלט עלולה להשליך אותה עלינו. צריך לזכור שאחרי מתקפה על איראן נוכל לשרוד. אם איראן תתקיף אותנו בפצצת אטום, לא בטוח שנוכל לחדש את קיום המדינה".
ב-1981, בזמן תקיפת הכור העיראקי, נתי שרוני היה עוזר ראש אג"ם. גם הוא התנגד לתקיפה כפי שתוכננה. "חשבתי שצריך לדחות את התקיפה לרגע האחרון, כשלא תהיה שום ברירה אחרת", הוא מסביר.

"היום אני מתנגד לתקיפה מכמה סיבות, בין השאר בגלל התוצאות של תקיפה כזאת על מדינת ישראל. המדינה לא יודעת להעריך את הנזק שייגרם לה מתקיפה צבאית על איראן. איראן תירה עלינו טילים, יכול להיות שגם סוריה תצטרף וגם חיזבאללה, וזה ייאלץ אותנו להגיב ולהיכנס בכוח עד מדרום לביירות.
"זה הפירוש של המילה טיפשי, כשראש המוסד תיאר מתקפה צבאית על איראן. נחיה כפי שאנחנו חיים היום, אבל עם הרבה יותר סבל. מדינת ישראל כולה כבר הייתה במתקפת טילים במלחמת המפרץ הראשונה, אלא שעכשיו המספרים השתנו. כדאי שגיבורי התקיפה יבררו אצל תושבי הצפון איך הם חיו במתקפות טילים לפני שהם רצים לתכנן תקיפה על איראן".
ראש מועצת שלומי גבי נעמן לא צריך תזכורת לשגרת החיים תחת מטר טילים. "ב-52 שנותיי בשלומי ספגה העיירה הקטנה הזאת אלפי טילים. תקיפה על איראן תחזיר אלינו טילים. יהיה פה תוהו ובוהו, נהיה חלק ממצב צבאי, ונצטרך לסמוך על צה"ל שיפתור את המצב או שלא יפתור אותו.
"אני רואה בעיני רוחי ירי של חיזבאללה, מערכת חינוך משותקת, פעילות בשגרת חירום שנמשכת לפחות חודש ימים, שבהם המועצה מתפקדת מתחת לאדמה. יהיו תושבים רבים שיביעו את מורת רוחם מהמצב".
כפי שקרה במלחמת לבנון השנייה, שאפילו אוכל לא היה ביישובים המופצצים.
"אוכל קיבלנו מתורמים. הבעיה היא החרדות והפחדים. עם זה נצטרך להתמודד. אנחנו אנשים מאמינים. נמשיך להאמין ולספוג".
זאב ליבנה, שהיה מפקד פיקוד העורף, חושש שמתקפה על איראן תפגע לא רק בתושבי הצפון, אלא הפעם כל המדינה תטווח. "מי שמתכוון לתקוף את איראן, צריך להיות מוכן למלחמה כוללת גם עם סוריה, עם חמאס ועם חיזבאללה.
"בתרחיש הזה ישראל תחטוף טילים מכל הכיוונים, כל שטח המדינה יהיה מכוסה בטילים קטנים או גדולים", מזהיר ליבנה. "לזה צריך להתכונן. המשמעות של זה היא הרבה מאוד נפגעים ונזקים. ואחרי כל זה לא בטוח שהיכולת הגרעינית של איראן תחוסל.
"יכול להיות שהמתקפה תפעל בדיוק ההפך, ותעורר מרוץ גרעיני במזרח התיכון, וגם על זה צריך לחשוב. בסופו של דבר, מדובר בהחלטה מדינית קשה מאוד עם השלכות מרחיקות לכת".
המתנגדים להפצצה על הכור באוסיראק חששו כמובן מפני נקמתו של סדאם חוסיין, אבל יותר מכך חששו מחרון אפם של האמריקאים. סגן ראש הממשלה, דאז יגאל ידין, וראש אמ"ן, יהושע שגיא, טענו שההפצצה תעורר את חמת ארצות הברית, שלא הייתה שותפה לתכנון המבצע.

שעתיים אחרי שהתקיפה הושלמה, בדיוק כירורגי מושלם, התקשר ראש הממשלה מנחם בגין לשגריר ארצות הברית בישראל סמואל לואיס, והודיע לו שהכור בעיראק הופצץ. זמן קצר לאחר מכן גינתה ארצות הברית בחריפות את התקיפה.
"האופי חסר התקדים שלה אינו יכול אלא להוסיף בצורה חמורה על המצב המתוח בלאו הכי השורר באזור", נאמר בהודעה האמריקאית. "ראיות שבידינו רומזות לכך שהציוד שסופק על ידי ארצות הברית הופעל תוך הפרה אפשרית של ההסכם התקף שעל פיו נמכר הציוד הזה לישראל".
בשיחות פנימיות טענו גורמים בממשל שלעיראק לא הייתה יכולת לייצר פצצת אטום, וההפצצה נועדה לצרכים פוליטיים פנימיים בישראל, בין השאר כדי להבטיח את בחירתו מחדש של בגין לראשות הממשלה. העונש לא איחר לבוא. נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, שחש כי נפגע אישית בעקבות המתקפה, החליט לעכב לחודש ימים מכירה של ארבעה מטוסי אף-16 לישראל.
"תקיפה באיראן, בכל מה שקשור ליחסים שלנו עם ארצות הברית, תהיה בסדר גודל שונה לחלוטין", אומר פרופ' איתמר רבינוביץ, לשעבר שגריר ישראל בארצות הברית. "הממשל האמריקאי לא רוצה איראן גרעינית. ב-1981 הכור העיראקי לא הטריד את האמריקאים. היום הם מוטרדים מתוכנית הגרעין האיראנית.
"איראן היא גם מדינה עם שאיפות הרבה יותר מרחיקות לכת מעיראק של לפני 30 שנה. היא אנטי אמריקאית כפי שעיראק לא הייתה, ולכן סביר להניח שארצות הברית לא תצא נגדנו במקרה של מתקפה על איראן.
"אבל יהיו מדינות אחרות שיעשו את זה. אירופה, האו"ם, העולם השלישי, כל אלה יגנו אותנו. אנחנו נשלם מחירים מדיניים כבדים על מתקפה כזאת, ולא רק בגלל הטילים והטרור האיראני על מטרות ישראליות ויהודיות".