המאבק על ה"יזכור": מחאת האמהות
שינוי הנוסח מ"עם ישראל" ל"אלוקים", מעורר את זעמן של משפחות שכולות. יהודית ביאלר, אמו של יורם שהונצח בשיר, הפיצה עצומה ברשת
"יורם נפל על הגנת מולדתו ועמו אני רוצה שהעם יזכור אותו", היא אומרת, "בעיות הזיכרון של אלוהים - זאת לא הבעיה שלי. הבעיה שלי היא שזה מקובל על אנשים שאינם דתיים ואין להם תפילה. זאת מעין תפילה שנאמרה באותו המקרה המזעזע של הרוגי תל חי והיא נמשכה כל השנים כאמירת אבל על אובדן הנעורים ואובדן תפארת הפריחה. לכן יזמתי את העצומה הזאת ואני מעוניינת שאנשים שחשים ששוב מנסים במשהו לגזול מהם ולהשתלט עליהם,יחתמו על כך. אני קראתי שהרמטכ"ל מסתמך על איזה פקודת מטכ"ל. אני מבינה שאי אפשר לשנות את כתבי הקודש, אבל פקודת מטכ"ל זה אפשרי לשנות, אני לא מוכנה לעבור על כך לסדר היום".
יש לציין, כי בטקסים השונים הנערכים בצה"ל אין נוסח אחיד - בחלק מהם נקרא נוסח אחד ובחלק נוסח אחר. אגב, גם בכמה מאתרי האינטרנט הממשלתיים עדיין נכתב "יזכור עם ישראל" והבלבול נושא רב.
גם אורנה שמעוני, ששכלה בשנת 1997 את בנה, איל, בלבנון, שלחה אתמול מכתב לרמטכ"ל בדרישה לשנות את הנוסח ולהשיבו לנוסח המקורי: "כששמעתי את הנחיית הרמטכ"ל כמעט חטפתי התקף לב", אמרה, "להוריד את 'יזכור עם ישראל'? כל מה שעושה לי את יום הזיכרון זה 'יזכור עם ישראל'. אני רוצה שכל עם ישראל יבכה איתי יום אחד בשנה, אני בוכה כל השנה. אם יורידו את המשפט 'יזכור עם ישראל', אז אין לי יזכור ביום הזה ואני לא צריכה אותו. בני אייל נתן את חייו לעם ישראל ואיש לא יוכל לקחת זאת ממנו. מצידי שיגידו 'יזכור עם ישראל' ואח"כ יאמרו 'יזכור אלוקים'".
מאז שמעה בשבוע שעבר מוניקה מינקר, אימו של עידן מינקר מקיבוץ ניר יצחק, שנהרג באסון המסוקים בשנת 1997, על הוראת הרמטכ"ל לשנות את נוסח אמירת היזכור בטקסי הזיכרון
"זאת שערורייה, אנחנו מרגישים פגועים ומרומים, כאילו מישהו נתן סטירת לחי לבן שלנו", סיפרה אתמול מוניקה. "יום הזיכרון תמיד היה יום לא דתי, יום ששייך לעם ולמדינה, ותמיד נשמר איזון בין הדת והחילוניות עם תפילת הקדיש מצד אחד ואמירת יזכור שיותר מחוברת לחילוניות. ההחלטה הזאת מראה שאנשים כנראה קצת שכחו מי שלח את החיילים להגן על המדינה - העם שלח אותם, לא אלוהים".
בשבוע שעבר השתתפו בני הזוג מינקר בישיבה של עמותת המשפחות השכולות של אסון המסוקים, שם הודיעו לנוכחים כי יימנעו מהשתתפות בטקסי הזיכרון אם הצבא לא יחזור בו מהחלטתו. "אני מאוד מקווה שזה ישתנה, כי מה שקרה פה זה פשוט חוסר כבוד וחוסר הערכה לנופלים, והכעס שלנו הוא עצום".
גם ורד עובדיה מקיבוץ יטבתה, שבנה, גיא, נפל במהלך היתקלות של הכוח עליו פיקד באזור רפיח בשנת 1994, שמעה אתמול מבתה, לילך, על הוראת הרמטכ"ל לשנות את נוסח אמירת היזכור, ומיד פרצה בבכי. "אין לי שום דבר נגד מי שמאמין באלוהים, אבל לי אין שום דבר איתו. אני רוצה שעם ישראל יזכור את הבן שלי, שנפל בהגנה על המדינה, על המולדת, על עם ישראל, ואני לא מוכנה שייקחו מהכבוד של הבן שלי". היא מוסיפה בכאב: "בשבילי, אמירה כזאת זה כאילו הרגו אותו עוד פעם, כאילו לקחו אותו ממני פעם שנייה. אין שום מקום לאמירה שאלוהים צריך לזכור את בניו, ואני לא יכולה לחשוב על אפשרות שזה יישאר כך".
גם אחותו של גיא, לילך, התקשתה להתמודד עם הוראת הרמטכ"ל. "אמירת יזכור צריכה לייצג את כל משפחת השכול במדינה, וטקסט כזה ממש לא מייצג אותי. לא האמנתי באלוהים לפני שגיא נהרג, ואני אמנם מכבדת את המאמינים בו, אבל לי אין סיבה להתחיל להאמין בו עכשיו". לדבריה, "מה שבעצם הצבא אומר לנו זה שאנחנו לא מעניינים אותו יותר, והתחושה היא שהיום הזה יהפוך להיות רק למי שמאמין באלוהים, מבחינתנו זה עלבון, זה אפילו שפל. אני מרגישה שהרמטכ"ל בגד בי ובזיכרון של אחי, ואם לא יכבדו אותנו וישאירו את זה כך, אותי לא ימצאו בטקסים האלה".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "הנוסח 'יזכור אלוקים' נקבע בשנת 1967 לאחר עבודת מטה מקצועית, ואושר כפקודת מטה כללי כבר אז. מאז לא שונה הנוסח".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם