משחקים ירוק: הקרב על הקוטג' גם בגינה
איך מייצרים צעצועים מבלי לגזול עוד ממשאביו המוגבלים של העולם? פשוט משתמשים בכלי אוכל, שתייה ונקיון שסיימו את דרכם
הכל התחיל במפגש בגן השעשועים עם שרה, אחות בטיפת חלב, אמא בעצמה לזאטוטים קטנים. שרה הובילה את ילדיה לארגז החול והחלה לשלוף מהתיק מיכל של מרכך כביסה, קופסת פלסטיק שבוודאי שימשה פעם לאחסון שניצלים וגביע גבינה. כשראתה את המבטים התמהים שלי נשלחים ממנה אל הצעצועים המאולתרים הסבירה, "כל כך הרבה פעמים קנינו לילדים דליים וכפות, גם במחירים יקרים, וכל כך הרבה פעמים חזרנו הביתה בלעדיהם. פעם מפני שאבד או נשבר ולרוב בגלל חברים שביקשו שנשאיר להם את הצעצועים בגינה והם יחזירו לנו בהזדמנות. העניין חזר על עצמו כמה פעמים עד שהחלטנו למצוא לו תחליף".
התחליף שנמצא היה קופסאות האיחסון שנמצאות באופן שוטף בכל בית, זה יוצא יותר זול, יותר ירוק ולא פחות אטרקטיבי. לילדים, כך מסתבר, הרבה פחות חשוב כמה עלה הצעצוע ומאיזה מותג הוא. העובדה שאמא לא מזעיפה פנים על כל חלק שנשבר או נאבד הרבה יותר מתאימה להם.
בלי ללכת לחנות
ובאמת מי קבע שגביע היוגורט סיים את חייו מיד לאחר שכל תוכנו נאכל? דמיינתם לעצמכם פעם כמה מגדלים הוא עוד יכול לייצר עד שישבות כליל? וקופסת הגלידה? כאן כבר מדובר בארמונות של ממש. לילדים יש רעיונות יצירתיים, הם בהחלט מרשים לעצמם לצאת מתוך הקופסה, הגם כשמדובר בקופסה של חומוס.
מאיתנו ההורים הדבר לא דורש עשייה רבה, לא צריך ללכת לחנות צעצועים או להרכיב איזה מכשיר מסובך משאריות חלקים, כל מה שאנו נדרשים זה לשטוף את המיכל או הקופסה בתום השימוש, לאחר שרוקן מתכולתו המקורית – ויאללה
לגינה. כך מייצרים צעצועים אטרקטיבים מבלי לגזול עוד ממשאביו המוגבלים של העולם בו אנו חיים.
כשרצינו לחזור מהגינה והתחלנו לנער את הקופסאות מהחול, ראיתי בצד אמא שמנסה לשכנע את הבן שלה להחזיר לנו את הקוטג' לפני שנלך. "זה בסדר, את יכולה להשאיר לו את הקופסא, אנחנו כבר מייצרים חדש", אמרתי לה בחיוך והלכתי עם ילדי הביתה לארוחת ערב.
בתום ארוחת ערב ניגשת אלי בתי עם הגבינה שהתרוקנה "אמא, את יכולה לשטוף לי את הקופסה בשביל מחר?". ובעצם למה לא. יותר ירוק בחוץ ויותר ירוקים בכיס.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם