עמרם מצנע: "פרץ? הוא מארץ אחרת"
המועמד לראשות מפלגת העבודה מוציא את השד העדתי מהארגזים. האם אחרי הסערה הפוליטית הוא ישאר מועמד מוביל? הסיפור המלא
גבעתיים היא מפא"י של פעם, השבט הלבן של תנועת הפועלים, החבורה הנאמנה לדוד בן גוריון וליצחק רבין, שלא סובלת זרים בתוכה, וגם לא תעלה בדעתה לחצות את הקווים למפלגות אחרות. אלה הם המתפקדים הנצחיים, שמשלמים דמי חבר למפלגה כבר משנות החמישים. מצנע בונה על האנשים האלה את הניצחון שלו בפריימריז בעבודה. זה בסיס התמיכה שלו.
ומצנע מכיר כמובן את ההיסטוריה הזו, ולא מחמיץ הזדמנות לקשור קצוות מן העבר. "גדלתי בקריית חיים. אני זוכר עד היום את החיבור האמיץ בין הקן של הנוער העובד והלומד שלנו ובין הקן בגבעתיים. בסיבוב הקודם שלי, בפריימריז ב-2002, הייתי אצלכם ונהניתי מתמיכה מאסיבית. היום אני חוזר הביתה".
אבל העסק לא נראה חלק כל כך. יצחק ירון, שהיה ראש העיר גבעתיים וניהל את המפגש ביד רמה ("דברו מהר, לא תקבלו פה היום ארוחת ערב"), תומך במצנע. אבל העסקנים האחרים, כך אני שומע, עובדים עם המועמדים האחרים, שגם הם אשכנזים כשרים עם תעודות. יוסי ארבל, שהיה מזכיר הסניף בגבעתיים במשך 35 שנה, תומך ביצחק הרצוג. דודו בן-דב, בעבר מנכ"ל העירייה, הוא אחד מראשי המטה של שלי יחימוביץ'.
גם את העניין הזה מצנע מכיר מצוין. הוא יודע היטב את מי אוהבים בסניף בגבעתיים ואת מי לא ולמה. מצנע מבטיח שיתוף פעולה הדוק עם הרצוג ועם יחימוביץ'. "יש להם ערך מוסף ענק. הם לא עמיר פרץ. הוא בא מארץ אחרת. אפשר לבנות איתם צוות עבודה יעיל אחרי הבחירות. זה לא היה קיים בתקופה הקודמת שלי, אז כולם ראו רק את האינטרס האישי. הפעם זה יכול להיות שונה".
אילו הדבר היה תלוי במצנע, עמיר פרץ לא היה היום במפלגת העבודה. הנוכחות שלו גורמת לדעתו נזק עצום, גם בגלל הכישלון שלו כשר ביטחון במלחמת לבנון. בשבת האחרונה הופיע מצנע ב"שבתרבות" בבאר שבע, וגילה כי קרוב לעשרת אלפים טופסי מתפקדים שהוגשו לעבודה אינם כשרים.
האמירה עוררה סערה גדולה. במפלגה טענו שמצנע התחיל להתבכיין ולחפש תירוצים, אבל ביום שלישי בערב התפרסם תחקיר של ערוץ 2 על המפקד ועל תופעת הארגזים החמורה, והתברר שמצנע היה עדין, כדרכו.
"עמיר פרץ מביא אנשים שבכלל לא שייכים למפלגת העבודה", אמר מצנע בגבעתיים. "הוא מביא את החמולות. מה הוא עושה? הוא בונה לו מחנה, כך שגם אם יפסיד בפריימריז,
"אני שומע דברים נוראיים על המפקד. אנשים שמקבלים משכורת חודשית גבוהה כדי לפקוד אנשים בכל מחיר. אני שומע על אנשים שמקבלים כסף כדי להתפקד. אנשים נלחמים על חייהם, וזה מה שקורה".
בינואר האחרון, בימים הסוערים של הפילוג בעבודה, קיווה מצנע שגם פרץ ייקח את מיטלטליו, ויעזוב בעקבות אהוד ברק את מפלגת העבודה עם שלושת חברי הכנסת שתומכים בו, איתן כבל, דניאל בן-סימון וראלב מג'אדלה.
מצנע היה מקבל אז מפלגה קומפקטית, שאפשר להשתלט עליה בקלות ולבנות אותה מחדש, מן הבסיס. אנשי פרץ יאמרו כי פרץ הציל את המפלגה. הוא נשאר, ולכן אלפי אנשים מתפקדים היום לעבודה בכל המחנות.
רק שמצנע שונא את המפקד וגם את הפריימריז שנכפו עליו, אולי מפני שלא הצליח לפקוד מספיק אנשים, ועכשיו הוא שם את כל הכסף על הוותיקים מגבעתיים. מצנע טוען כי מפקד מהיר מזמין שחיתות פנימית.
בעבודה אין תקופת הכשרה שמחייבת את המתפקדים להיות חברים תקופה ארוכה במפלגה, לפני שיוכלו להצביע. כאן הם מתפקדים כדי להשתתף בפריימריז, ואחר כך הולכים לדרכם או חוזרים למפלגות אחרות. כך צמחו התופעות שבהן מספר המתפקדים ביישוב גבוה לפעמים פי 20 ממספר המצביעים למפלגה בבחירות.
מצנע חושב כי בתנאים הללו לא היה צריך להיות מפקד, ורק החברים הוותיקים היו צריכים להצביע הפעם. גם יש לו רעיון אחר, לקיים פריימריז פתוחים. אם יהיה חבר כנסת, הוא ינסה להעביר חוק בעניין.
מצנע היה הראשון שזכה להיבחר בפריימריז פתוחים כאלה כמועמד לראשות העיר חיפה ב-1993. מצנע התמודד אז עם ראש העיר המכהן אריה גוראל. כל מי שהצהיר כי הוא תומך במפלגת העבודה, יכול היה אז להצביע. מצנע נבחר בגדול והיה לראש העיר.
ומה עכשיו? בינתיים הוא נשאר במרוץ, ונלחם על מקומו עם הערת אזהרה. "אם פוליטיקה זה להיות רמאי, נוכל ונכלולי, אני לא שם", הוא אומר. "יש פוליטיקה אחרת. להיות אמיתי. להנהיג אנשים ולא לנהל אנשים. אני יודע איפה הייתי, ולאן אני חוזר. הציבור לא רוצה פוליטיקאים גדולים שלא מובילים לכלום".
עמרם מצנע אכן היה בכל התחנות. הוא בן 66, יליד קיבוץ דוברת. 30 שנים מחייו הוא בילה בצבא, עד שהגיע לדרגת אלוף. מצנע מעוטר באותות ממלחמת ששת הימים וממלחמת יום כיפור, שבה לחם בחווה הסינית.
במלחמת לבנון הראשונה הוא התפרסם כאשר התנגד למטרות המלחמה ולכניסה לביירות, והפך לסרבן אקטיבי של ממש. ב-1993 רץ לראשות העיר חיפה, ניצח בקלות, וכיהן בתפקידו קרוב לעשר שנים. אילו רצה, היה נשאר שם עד היום.
ב-2002 התמודד מצנע על ראשות מפלגת העבודה. המועמד החדש והסימפטי שבא מחיפה, והבטיח ניקיון כפיים ודרך חדשה, הילך קסם על הבוחרים בעבודה, וכבש בקלות את הפסגה.
בפריימריז קיבל מצנע 57 אחוז מהקולות, והביס ללא תנאי את פואד בן אליעזר (32 אחוז) ואת חיים רמון (שמונה אחוזים). בבחירות הוביל מצנע את העבודה, וקיבל 19 מנדטים. אריאל שרון והליכוד זכו ב-38 מנדטים , והקימו את הממשלה.
באופוזיציה לא החזיק מצנע מעמד. העסקנים הבכירים בעבודה לא השלימו מעולם עם האיש המוזר שהשתלט להם על הבית. הם ניצלו היטב את חוסר הניסיון שלו, והעבירו אותו טירונות קשה, בכמה תרגילים מפא"יניקים שסללו את דרכו החוצה. מצנע עצמו זוכר כל מהמורה שהניחו החברים במסלול החתחתים שעבר באותם ימים, ומדייק עד לרמה של ימים ושעות.
"נבחרתי לתפקיד בנובמבר 2002", מצנע משחזר. "שרון הקדים את הבחירות לינואר 2003. בתוך שלושה חודשים הייתי צריך לעבור מראשות העיר חיפה לבחירות כלליות. חברי הסיעה לא קיבלו את המנהיגות שלי.
"בקמפיין עצמו הם הפריעו לי בלי להתבייש. הם חיבלו בבחירות שלי במישרין ובעקיפין. שמעון פרס היה אז בחו"ל, ומקורביו הפיצו סקרים שאם הוא יוביל, הוא ינצח. זה כמובן לא עזר לי".
"ביום שבו ניצחתי בפריימריז ובאתי לחגוג במפלגת העבודה, פואד לא יצא מהחדר", ממשיך מצנע. "הוא לא השלים עם ההפסד. יומיים אחרי שניצחתי הייתה ועידת מפלגת העבודה בבנייני האומה. באותו יום פרסם 'מעריב' כותרת מפיו של פואד. 'מצנע יקפוץ אצלי כמו קנגורו', הוא אמר.
"בוועידה עצמה הוביל אפרים סנה החלטות נגדי. אמרתי לו, 'אפרים, אני היושב ראש', אבל זה לא עזר. כל אדם מהיישוב אמר בלבו 'מצנע איש מצוין, אבל הוא לא משתלט'. הבנתי שאם אני נשאר שם, אני הופך לסמרטוט".
במאי 2003, ארבעה חודשים אחרי הבחירות, פרש מצנע מראשות העבודה. שנתיים וחצי עתידות לחלוף, ומצנע יעזוב גם את הכנסת, וישמש כיושב ראש הוועדה הקרואה בירוחם, ויכהן שם חמש שנים נוספות. על התקופה המוצלחת שלו בירוחם זכה מצנע למחמאות מקיר לקיר. הוא שיקם את העיירה, והפך אותה לפנינה פורחת בלב הנגב.
הניסיון המר של בחירות 2002 מטריד גם את ותיקי העבודה, שחוששים משידור חוזר. הם לא מוותרים למצנע בקלות על הבגידה ההיא. "אתה לא תמים מדי?", שואל את מצנע בגבעתיים הפנסיונר נחמיה הר-טוב, ומגניב לדבריו גם נזיפה קלה. "אתה מדבר על יופי, על הרמוניה, אבל הפוליטיקה היא מלוכלכת, ואתה צריך להיות קצת מלוכלך. מאיפה יש לך הכוח להנהיג מפלגה כזו, ועוד להקים אותה מהקרשים?".
מצנע מתכנס בעצמו מול המתקפה, מלטף את זקנו ומודיע שצבר ניסיון מועיל, אבל הוא לא מתכוון להיות מלוכלך. "חשבתי פעם שהפוליטיקה העירונית מכשירה אותך לפוליטיקה הארצית. טעיתי בגדול", הוא מתוודה.
"לא הבנתי אז שמדובר בתהליך ארוך. לא הכרתי את המעמד של יושב ראש העבודה. התייחסתי ברצינות רבה מדי לכל כישלון נקודתי. למה הפעם אצליח? יש פוליטיקאים שבאו מבחוץ והצליחו. יש פוליטיקאים שניסו להגיע לפסגה מתוך הבית במשך 60 שנה, ולא הצליחו. אני לא מרים ידיים".
"אבל הרמת ידיים", מתעקש הר-טוב.
"תשמע, אתה לא צריך להיות כל הזמן בחוד החנית", מצנע משיב. "מה האלטרנטיבה? ייאוש, אובדן תקווה? זה מצב פסיכוטי נורא בעבודה. אני מתגייס למען עצמי? אני אומר שאפשר להתרומם מהמקום הזה. אפשר לעשות הרבה.
"אני המועמד שמביא את מספר המנדטים הגבוה ביותר למפלגת העבודה. אנחנו לא בימיהם של בן גוריון או יצחק רבין, אבל העבודה בראשותי יכולה לעזור ולהקים גוש חוסם נגד ממשלת ימין נוספת".
מצנע מודה שאילולא צבר את הניסיון בירוחם, לא היה חוזר למפלגת העבודה ולא היה מכוון לפוליטיקה הגבוהה. "השנים הללו לימדו אותי שגם אם המצב נראה הכי חמור, אפשר להחזיר את התקווה למיואשים", אמר .
מצנע עזב את ירוחם לפני שבעה חודשים. הקאמבק שלו לעבודה היה כבד ומהוסס, ועל כך הוא כנראה משלם היום את המחיר. לפני שעזב את העיירה הגיע אליו פואד בן אליעזר, והציע לו לחזור לעבודה ולהנהיג אותה.
מצנע ביקש לחשוב, ויצא למסע חיפוש של דרכים נוספות שיחזירו אותו לפוליטיקה הארצית, אם בכלל. הוא נפגש עם חיים אורון (מרצ) ועם ראשי תנועות שמאל, שהציעו לו לעמוד בראשן. אף אחד לא קיבל תשובה.
בן אליעזר, היריב הקשה מהפריימריז ב-2002, המשיך לחזר אחרי מצנע, והזמין אותו לשיחות נוספות. מצנע אמר אז כי המפלגה נראית לו אבודה ומסוכסכת ללא תקנה, אין לו עם מי לעבוד, ואם ישוב לפעילות, ידרוש לשלב חמישה אנשים חדשים שיגייס מחוץ למערכת.
בן אליעזר התייאש. היום הוא יושב על הגדר. "אתה מתאר לך מה היה קורה אילו פואד היה עומד היום בראש המטה של מצנע?", שואל בחרדה אחד הפוליטיקאים בעבודה, תומך פרץ.
גם בתחילת ינואר, כאשר אהוד ברק נמלט ממפלגת העבודה עם ארבעה מפקודיו והקים את מפלגתו החדשה, לא הגיב מצנע. אילו הצטרף באותו יום דרמטי והכריז שהוא בא להנהיג את העבודה במקום ברק, היה זוכה בפריימריז בקלות, מעריכים בעבודה.
מצנע הגיע בסוף למפלגה רק ב-4 במאי, אחרי שכל המועמדים היו עמוק בתוך המפקד שלהם, וגנבו לעצמם גם את המתפקדים הוותיקים. מצנע גם נאלץ לעבוד לבד, ללא התנאים המצוינים שעומדים לשאר המועמדים, שרובם חברי כנסת מכהנים.
מצנע הצליח לפקוד, לדבריו, קרוב ל-8,000 איש , בעיקר באינטרנט. עמיר פרץ הצליח לגייס פי שלושה בשיטותיו המיוחדות, ומכאן כנראה עולה כל הזעם. "כל אחד מבין מי יכול לעשות מפקדים מהסוג הזה", אמר מצנע ב"שבתרבות", וכיוון לארגזים. אבל מדוע החליט מצנע להצטרף מאוחר כל כך? "אני יודע שעשו מכל העניין שופינג, אבל הייתי צריך זמן ללמוד את המערכת", הוא מסביר בדוחק.
בשטח מנהל מצנע קמפיין חכם, בעזרת יועץ התקשורת גיל סולומון, שהיה כתב בערוץ הראשון. מצנע מציג את עצמו כשמאלן לאומי, ותובע להחזיר ללקסיקון של העבודה מילים כמו "כחול-לבן" או "מולדת".
הסיסמה שלו קובעת כי "מחזירים את האמון עם מצנע". "אני ביטחוניסט", מצהיר האלוף לשעבר. "מנקודת המבט הזו אני אומר שהשטחים הם נטל. מדינה פלסטינית היא אינטרס ישראלי, אם כי זה לא צריך לקרות באופן חד צדדי".
מצנע מדלג בקלילות על ההרפתקה שהייתה לו עם תנועות השמאל, וטוען שגילה נאמנות למפלגה, מאז שיצחק רבין פקד אותו ב-1993 בטפסים ישנים ולא מזויפים. "לא עזבתי את המפלגה, ולא איימתי לעזוב אף פעם, כי בית לא עוזבים". גם הסיפור החלוצי של ירוחם לא נפקד, ובצדק. מצנע מדגיש בעיקר את הישגי החינוך. "הלכת למדבר וחזרת", מתמוגג הקהל בגבעתיים.
מצנע סבור כי מלבדו אין למפלגה היום מועמד אמיתי לראשות הממשלה. משום כך המפלגה עלולה ללכת לאחת הנישות ולהיתקע שם, בלי יכולת לחזור למרכז המפה הפוליטית. החברים לא מקבלים את סחרור הגבהים הזה. "אנחנו חייבים להיות שותפים של הליכוד או קדימה", אומר למצנע פעיל ששמו איציק. "לעולם לא נצליח להוביל. חייבים להיות מספר שתיים או שלוש שלהן, ומשם לנסות ולהשפיע".
כך או אחרת, בחלל האוויר תמיד תרחף תחושת ההחמצה של מצנע. מפלגת העבודה הייתה מונחת לרגליו רק לפני חצי שנה, ועכשיו הוא מידרדר למקום השלישי או הרביעי במפת הסיכויים. מצנע רק מקווה שהסקרים ימשיכו להראות שהוא האיש שמנפק לעבודה את מספר המנדטים הרב ביותר, אבל גם הוא יודע שהמתפקד מכפר קרע יצביע לפי ההוראות של מג' אדלה, ולא של מינה צמח.
השר שלום שמחון, היום בעצמאות, נחשב לאחד המומחים הגדולים במפלגת העבודה. שמחון משוכנע שפרץ עשוי לזכות כבר בסיבוב הראשון, אם אחד המועמדים יירד מהמרוץ. האם במקרה כזה מצנע יישאר במפלגת העבודה? הוא מבטיח שכן, ומקווה שלא תהיה לו סיבה להפר שוב את האמון שנתנו בו בוחריו. "
אם פרץ ימשיך להחדיר פנימה את השיטות שלו, או שיחימוביץ' תודיע שהעבודה הולכת רק על אג' נדה כלכ לית-חברתית אז אולי לא אמצא את מקומי", אמר מצנע.
אבל החברים בגבעתיים לא מתייאשים. ביום שלישי, זמן קצר לפני שמצנע עזב, ניסו להקים לו מטה בחירות בעיר. יצחק ירון הזמין את כולם לבית שלו באחוזת פולג, יענקל'ה לירם ביקש להיפגש בבית קפה ברחוב כצנלסון, ויחיאל הר-טוב הציע את הבית שלו, והבטיח תה ועוגת תפוחים.
"חייבים לבחור באקזקוטיבה", אמרו הגמלאים זה לזה, והלכו לתפוס בינתיים שלאפשטונדה טובה.
עמיר פרץ שוהה בחו"ל ודוברו סירב להגיב לדברים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם