ונצואלה נערכת ליום שאחרי הוגו צ'אבז
חופשת המחלה המסתורית של הנשיא מוכיחה כי קשה למדינה בלעדיו. קרבות הירושה עוד לא החלו בשל מחסור במועמדים ראויים
ראשי השלטון ומשפחתו של הנשיא מבטיחים שהוא בדרכו להחלמה מלאה, ושהוא צפוי לחזור לביתו "בעוד עשרה עד 12 יום". אבל היעדר מידע מפורט לגבי מצבו מעורר ספקולציות בלתי נמנעות לפיהן צ'אבז, שאמור לחגוג בשבוע הבא את יום הולדתו ה-57, נתון בסכנת חיים.
צ'אבז, מוקף באומרי הן ובאנשי המפלגה הסוציאליסטית השלטת (PSUV) והמפולגת , ישאיר אחריו חלל שיהיה כמעט בלתי אפשרי למלא. "לעת עתה, אין לנשיא תחליף", אומר ניסמר אוואנס, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטה של ונצואלה. "זה לא מצב אידיאלי, אבל להערכתי זאת המציאות הפוליטית בוונצואלה".
על פי הגרסה הרשמית, צ'אבז חש בכאבי בטן במהלך פגישה עם קסטרו, שליטה הקודם של קובה, שמנהל עדיין במידה רבה את העניינים. משם הובהל לבית החולים, ותמונות בודדות שלו התפרסמו על ידי "גרנמה", העיתון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית בקובה.
ב-14 ביוני טילפן צ'אבז לערוץ הטלוויזיה הממלכתי VTV כדי לומר שהוא "נמצא בכושר מלא" ומחלים היטב. ביום רביעי חזר אחיו, אדאן, מהביקור בקובה, ודיווח לאומה שהנשיא "מתאושש באופן משביע רצון". גם אדאן, כמו אחרים לפניו, צפה שצ'אבז יחזור למולדת - ולכושר מלא - בתוך 12-10 יום.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד, ונדמה שצ'אבז נעלם מהעולם לימים ארוכים. חשבון הטוויטר שלו, הפעיל בדרך כלל, חזר לחיים רק ביום שישי, חמישה ימים אחרי אישפוזו, עם הצדעה לצבא ונצואלה: "חיבוק גדול לחיילים שלי, ולעם האהוב שלי", מסר הציוץ. "מכאן, אני איתכם בעבודה הקשה שאתם עושים מדי יום".
נדמה שצ'אבז החליט שלא לתת למחלה להפריע לו לנהל את ונצואלה. למורת רוחה של האופוזיציה, הוא ממשיך להנחית הוראות, לחתום על צווים ולתת משימות - גם ממיטת חוליו. אך האם תתפתח המחלה המסתורית למלחמת ירושה על כיסאו?
ביום חמישי האחרון שיחזרו בוונצואלה את קרב קאראבובו, הקרב שחתם את מלחמת השחרור של ונצואלה מספרד, ביוני 1821. את מקומו של צ'אבז בשחזור מילא סגן הנשיא, אליאס חאואה. חאואה לא נתן לתפקיד הזמני לעלות לו לראש, והוא דוחה בעקשנות את דרישת האופוזיציה שיושבע כממלא מקום הנשיא - עד החלמתו של צ'אבז.
מבחינתו, אמר חאואה, הדבר דומה לבגידה. "הנשיא הלגיטימי הוא הוגו צ'אבז, נקודה", אמר חאואה בשבוע שעבר. "שלא תהיה לכם טעות, רבותי אנשי הימין. אני איש של כבוד, שחושל על פי ערכי הנאמנות והידידות".
סעיף 234 של החוקה של ונצואלה, שנחקק ב-1999, קובע שסגן הנשיא ימלא את מקומו של הנשיא במהלך "היעדרויות זמניות", עד לתקופה של 90 יום. אם צ'אבז ימות, או יאבד את היכולת להנהיג, סגן הנשיא הממונה שלו יידרש לכהן במקומו עד סיום הכהונה, בבחירות שנקבעו בסוף 2012.
הסירוב של חאואה למלא את מקומו של צ'אבז כנשיא נובע מכך שהוא לא רוצה להצטייר כשאפתן, אומר הפרשן הפוליטי אדוארדו סמטאי, לשעבר חבר בחוג הפנימי של צ'אבז וכיום מבקר משמאל. "כל מי שמערער על עליונותו של צ'אבז מפוטר אוטומטית", אמר סמטאי ל"מיאמי הראלד". " כל מי שמתחיל לבלוט - מטואטא הצידה".
חאואה , שבימיו כסטודנט היה פעיל פוליטי קיצוני, הוא אחד היחידים שנשארו קרובים אל פסגת הפוליטיקה שמוביל צ'אבז, והוא מכהן בתפקידים
עוד לפני שרותק צ'אבז למיטתו התלהטה היריבות בין הסגנים, על רקע הבחירות האזוריות הקרבות, בעיקר סביב הנושא של מועמדים לתפקידים השונים. בשנת 2008 הובס קביו על ידי נציג האופוזיציה, שנבחר להחליף אותו כמושל מירנדה, מחוז חשוב שכולל חלק גדול מעיר הבירה של ונצואלה, קראקס. אחרי ההפסד הזה החל כוכבו לדעוך. "היה שלב שבו דיוסדאדו קבע מדיניות ב-13 מתוך 23 משרדי ממשלה, היום אין לו השפעה ולו באחד", אומר סמטאי.
גם בצבא נחלשה השפעתו של סגן הנשיא לשעבר, כשחבריו לנשק פרשו משירות. בתוך המפלגה הסוציאליסטית הוא מזוהה עם הזרם הימני יותר. השסע העיקרי בקרב המהפכנים שהפכו לפוליטיקאים, מסביר אוואנס, הוא בין סוציאליסטים לבין ימנים שמתהדרים בדגל אדום, מיעוט השייך ל"מעמד חברתי חדש שהעשיר את עצמו על ידי כך שעשה עסקים עם אנשי המהפכה".
אם צ'אבז ייעלם מהתמונה, מעריך אוואנס, יצוף השסע הזה אל פני השטח: הנשיא הוא היחיד שמצליח לחבר בין הצדדים. "הצפה כזאת תוביל לדעיכה של המפלגה, אולי אפילו לפגיעה אלקטורלית", הוא אומר. ולמרות זאת, הוא צופה שידו של השמאל תהיה בסופו של דבר על העליונה, משום ש"השורשים העממיים של המפלגה הם סוציאליסטיים".
על דבר אחד כמעט כולם מסכימים: גם בין המקורבים ביותר לנשיא, אין אף אחד שיכול להיכנס לנעליו. "הכול סובב סביב צ'אבס", אומר סמטאי. "אם יש דבר אחד שההיעדרות שלו הוכיחה, זה שכל המנגנון המדיני למעשה לא קיים".
הוגו צ'אבז הוא כנראה אביה של הנטייה שמאלה של דרום אמריקה בדור הנוכחי. אחרי דעיכתו של השמאל בשנות ה-70 וה-80 בעקבות ההתערבות המאסיבית של ארצות הברית, ההפיכות הצבאיות וחונטות הגנרלים, הרים צ'אבז את קרנו של השמאל ביבשת, ועורר אחריו סחף חסר תקדים.
בוליביה, אקוודור ופרו הן שלוש מהמדינות שהצטרפו למגמה, עם מנהיגים בעלי עמדות ורטוריקה דומים מאוד לשל צ'אבס. יחד עם קובה, ולעיתים בתמיכתה השקטה של ברזיל - שגם היא הלכה בכיוון סוציאל-דמוקרטי - מדינות דרום אמריקה השמאליות מתנגדות ליוזמות ארצות הברית ביבשת, ומהוות חזית סירוב חדשה.
יחד עם זאת, ההשתלטות של השמאל על היבשת אינה מוחלטת. עד כה היא פסחה על קולומביה, ובמקסיקו הוכרע המאבק לטובת ימין-מרכז. צ'ילה, שנטתה שמאלה לתקופה קצרה עם מישל בצ'לט, שבה למרכז עם סבסטיאן פיניירה, איש ההון. כך שהמאבק הנושן בין ימין לשמאל עדיין ניטש על היבשת.
הנאמנות לצ'אבז כאדם תפסה את מקומה של הנאמנות למפלגה או לדרך הפוליטית, ובאה במקום מיומנויות מקצועיות בכל הקשור למינויים. סמטאי טוען שאפילו היעדר המידע על מצבו הבריאותי של צ'אבז הוא "תחבולה אחת גדולה", שנועדה ליצור אווירה שממנה הוא יכול לחזור רק כמנצח.
אם ההערכות של סמטאי נכונות, צ'אבז יחזור בזמן כדי לפקח על חגיגות העצמאות של ונצואלה, ב-5 ביולי, ועל הוועידה האזורית שתתקיים מיד אחריה באי מרגריטה. אבל אם הוא טועה - ונצואלה נמצאת כנראה על ספה של רעידת אדמה פוליטית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם