הירשזון פנה לעליון: לא להשתתף בדיון המכריע
שר האוצר לשעבר ביקש מבית המשפט לאפשר לו לא להגיע לדיון שבו תינתן ההכרעה בערעורו, בשל גילו המתקדם ומצבו הרפואי
"הסיבה לבקשה זו נעוצה בעובדה שהוא למוד ניסיון מר ממאורעות הנסיעה לדיון הקודם שהתקיים בבית המשפט העליון, ואשר היו מבחינתו קשים מנשוא בשל גילו המתקדם ומצבו הרפואי המורכב", נכתב בבקשה.
הסנגורים טענו שלצורך הדיון הקודם היטלטל הירשזון במשך יומיים ומחצה בין בתי מעצר שונים, כאשר בחלק נכבד מן הזמן הוא נותר בחלקו האחורי של רכב ההובלה של שירות בתי הסוהר, מבלי שהוא יכול לשתות או לאכול דבר מה ולקיים פעולות בסיסיות.
"הוא חש חולשה רבה במהלך הנסיעה ונדרשו לו מספר ימים על מנת לשוב לאיתנו. בנסיבות אלה יתבקש בית המשפט להורות כי הירשזון פטור מהתייצבות לדיון", כתבו הסנגורים בבקשה.
שר האוצר לשעבר הורשע בגניבה מהסתדרות העובדים הלאומית, כשעמד בראש הארגון, ונדון לעונש של חמש שנות מאסר בפועל (ועוד חמישה חודשי מאסר), על רקע פרשת המעילה והגניבה במיליונים מההסתדרות.
הירשזון, היושב בכלא כבר כשנתיים, מערער הן על הרשעתו בעבירת גניבה והן על העונש.
התביעה, באמצעות עורכי הדין אליהו שוורץ-שואף וארז ריכטנברג, מבקשת לדחות את ערעורו. פסק הדין יינתן ביום שני על ידי השופטים אליעזר ריבלין (המשנה לנשיאה), עדנה ארבל ועוזי פוגלמן.
הסנגור עו"ד בן צור, אמר בדיון שנערך לפני כשבעה חודשים כי הערעור נסב על הרשעת מרשו בעבירת גניבה בגין פרשיות "התשלומים החודשיים, כספי נסיעות ותרופות", שקיבל השר לשעבר. הוא לא ערער על הרשעתו בעבירות אחרות בהן הורשע: מרמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד.
הירשזון טוען כי העונש שהוטל עליו – 65 חודשי מאסר וקנס בסך 450 אלף שקל – "מפלה אותו לרעה" לעומת בכירים אחרים בהסתדרות העובדים הלאומית שהורשעו עמו בפרשת המעילה והגניבה. הוא קובל על כך שבית המשפט המחוזי לא העניק מספיק משקל לעובדה שהוא החזיר מיוזמתו את מלוא הסכום שבגניבתו הורשע – 1.7 מיליון שקל.
טענתו העיקרית של הירשזון היא שיש לזכותו מעבירת הגניבה בכל הנוגע לקבלת תשלומים מהסתדרות העובדים הלאומית ומקבלת כספי נסיעות ומענקים לרגל חגים. לטענתו, התשלומים שהועברו אליו לא היו שלל גניבה, אלא תשלומים חודשיים שניתנו לו כתחליף משכורת וכתגמול בגין עבודתו בהסתדרות העובדים הלאומית.
לדבריו, הסיבה היחידה שהסתיר את קבלת הכספים נעוצה בהוראת חוק החסינות, האוסרת על חברי כנסת לקבל תמורה או תגמול נוסף על זה המשולם להם מתוקף תפקידם כחברי כנסת. הוא חשש, לטענתו, כי אם דבר קבלת הכספים יתגלה הוא עלול להיחשף לסנקציה של שלילת שכרו על ידי ועדת האתיקה של הכנסת.
השופטים העלו תהיות ביחס לגרסה זו. השופט ריבלין הקשה ושאל האם יכול נאשם שטען במשטרה כי לא לקח פרוטה לכיסו, לשנות את גרסתו ולומר כי רק רצה להתחמק מחוק החסינות ועתה הוא מאשר את הדברים. השופטת ארבל הביעה פליאה: "אדם מחפה על עבירה אתית ומסתבך בעבירה פלילית חמורה?". היא הוסיפה: "בטענה שלכם, שהעניין נולד משום החשש מחוק החסינות, אתם בעצם מבקשים מאיתנו לשנות את העובדות".
עם זאת מודה הירשזון כי יש פסול בעובדה שקיבל את התשלומים וכי מדובר במעשים שנועדו לעקוף את הוראות חוק החסינות של חברי כנסת. אולם, הוא מתעקש על כך שיש לראות את מעשהו כפסול מבחינה אתית ולא כעבירה פלילית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם