העדות המצמררת של החובש מבינת ג'בל
בזמן מלחמת לבנון השנייה, בעודו מטפל בחבריו שנהרגו בקרב, שלף החובש יחיאב לוי תחבושת וכתב את שמותיהם. 5 שנים אחרי העדות נחשפת
"אי אפשר להבין באיזה לחץ זה נכתב", הוא אומר. "בגלל זה גם לקח לי הרבה זמן לעשות את זה. כי תוך כדי גם טיפלתי בפצועים וכל פעם הכנסתי את המשולש לכיס, והוצאתי ומישהו נכנס והביאו עוד גופה ועוד גופה הגיעה, וכל פעם הייתי צריך לבדוק מחדש איפה כולם ואם הם נמצאים. עמדתי במרכז החדר וכתבתי, על קיר. וכל פעם עדכנתי את זה".
"זה הזיכרון שלי מההתנהלות במלחמה תוך כדי טיפול בפצועים", ממשיך לוי. "תוך כדי סחיבת גופה. היו שלוש גופות, אחת על השנייה. אני צריך להרים גופה, כדי לזהות מי נמצא מתחת. מי זה. ואז אני רושם. מוסיף לרשימה עוד שם. זה מלווה אותי".
שמונה לוחמים איבד גדוד 51 של גולני בקרב בבינת ג'בל, שהפך לאחד מסמלי מלחמת לבנון השנייה. לגדוד היו גם 26 פצועים, מרביתם, לוחמי פלוגה רובאית ג'. הקרב נמשך 11 שעות.
לוי וה''משולש''. ''ניסיתי לעכב מה שיותר את המוות של הפצועים''.
צילום: אריק סולטן
"מפחד לאבד את המשולש"
לוי היה החובש של מחלקת החבלה. בן 21 אז. במהלך הקרב היה בבית אליו הביאו את מרבית הנפגעים. "הווסט שלי היה ריק, ריק, ריק", הוא מספר, "עשיתי סבב בין הפצועים והייתי צריך לעשות שיקולים רפואיים, כל פעם מחדש. נוזלים, אפילו תחבושת אישית, כי הטיפול בהם ארך זמן רב והיה צריך להחליף תחבושות, חסמי עורקים ועירויים. לא היה מספיק ציוד ולכן הייתי חייב להחליט, למי לתת ולמי לא. שלמה המלך. מי למוות ומי לחיים".
מאז המלחמה, הספיק לוי להתחתן ולסיים בהצלחה תואר ראשון בלימודי כלכלה וסטטיסטיקה. תקופה ארוכה נשא
את ה"משולש" אצלו בתיק. עכשיו הוא נמצא במגירה, ליד המיטה שלו. אחת לכמה חודשים, הוא אומר, הוא מוציא אותו, ומסתכל.
"אני מפחד שאם אאבד את המשולש, אשכח מה עשיתי בבינת ג'בל", הוא אומר. "אני רוצה להיזכר שעשיתי נכון, לדעת אם עשיתי בסדר. אני נתתי שם את כל מה שיכולתי. ניסיתי לעכב מה שיותר את המוות של הפצועים. חלק מהאנשים גם הצלתי. יש שהצלתי להם רגל או יד וזה חשוב לאנשים. הם בעצמם אומרים לי. אני פותח את המשולש. אני מסתכל עליו כמה דקות ומחזיר. אלה הדברים שאני מנסה לקחת מהמשולש. והוא נותן".
הסיפור המלא מחר במוספשבת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם