פצצת מגרון: התושבים מחכים לדחפורים
אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, יגיעו בשבוע הבא דחפורי המינהל למאחז מגרון ויהרסו בתי מגורים. החשש: המונים יתנגדו בכוח לפינוי
היישוב מגרון, אתמול. צילום: פלאש 90
מאז ינואר 2006, אז פונו תשעה מבנים במאחז השכן עמונה, לא נהרסו מבני קבע במאחזים. כל צווי ההריסה שבוצעו הופנו כלפי מבנים ארעיים: קרוואנים, אוהלים וסוכות עץ. אי אפשר להתעלם גם מסוג האוכלוסייה שבתיה נהרסו מאז פינוי עמונה: ברוב המאחזים שנהרסו התגוררה אוכלוסייה המזוהה עם הימין האקטיביסטי ובתוכה נערי גבעות ופעילי ימין קיצוני.
מגרון עשוי מחומרים אחרים. המאחז, אשר מאכלס בעיקר משפחות צעירות המזוהות עם הזרם ה"ממלכתי" בציונות הדתית, כולל 40 קרוואנים ושמונה מבנים קבועים. דווקא בגלל הממלכתיות המאפיינת אותם, התושבים במקום נבוכים מצו הפינוי שהוצא נגד שלושת הבתים החדשים שנבנו רק לאחרונה.
זו גם הסיבה שבמערכת הביטחון גובר החשש כי אירוע ההריסה יתפתח לממדים שיזכירו את הפינוי הטראומתי בעמונה. החשש העיקרי הוא כי מאות בני נוער ייכנסו ליישוב, ללא הזמנת התושבים, ויתנגדו בכוח להריסה. הבתים שצפויים להיהרס הם שלושת האחרונים שנבנו במאחז.
מיד עם תחילת הבנייה הגישה תנועת "יש דין" עתירה לבג"ץ בשם פלסטינים מכפר סמוך. העתירה טענה כי המבנים הללו נבנים באופן בלתי חוקי. מאז משכה התנועה את העתירה מאחר שהתגלתה בה טעות כלשהי. עם זאת, החליטו אנשי המינהל האזרחי לא לבטל את צו ההריסה שכבר הוצא.
כאשר אני מגיע לכניסה למאחז פותחת לי את השער קצינה זהובת שיער. תושבי המקום מסבירים שמגרון הוא אחד היישובים היחידים שבהם בשער הכניסה עוד עומד חייל. "היישוב זוכה לשמירה צבאית דווקא מתקופת מלחמת לבנון השנייה", מסביר לי איתי חמו, תושב מגרון שמלווה אותי בסיור.
"עד אז השמירה בשער הייתה של האזרחים". חמו הוסיף: "ברגע שהתחילה המלחמה, היישוב התרוקן מגברים. 95 אחוז מהאנשים פה היו בלבנון ולא היה מי שישמור בשער, אז הצבא הקצה לנו כוח שמירה".
קשה להסביר לילדים
מרבית תושבי המאחז משרתים ביחידות קרביות ורבים מהם קצינים. לפי השקפת עולמם, מדינת ישראל היא ישות קדושה, ולכן כעת, כאשר גוברים הסיכויים שאותה מדינה תהרוס מבנים ביישוב, המציאות לא קלה לעיכול.
רוחמה טייטלבוים, שמתגוררת באחד משלושת הבתים המועמדים להריסה, מנסה להסביר לבתה בת השבע את המציאות המורכבת. "כשהיא שואלת אותי'מי עלול להרוס לנו את הבית?' אני אומרת לה שאלו חיילים", היא מספרת. "אבל אז היא אומרת:'החיילים הם טובים, לא?' אז אני אומרת לה:'אנחנו אוהבים את החיילים. הם טובים אבל המעשה הזה הוא רע'".
אם תושבי מגרון היו מעוניינים להשתמש באמצעי המחאה הקיימים
בימין, הם היו כבר מגייסים בקלות אלף בני נוער שישבו במקום יום ולילה. אבל הם לא רוצים לעשות זאת. זו הסיבה שצו ההריסה לא הגיע כמעט למודעות של ציבור המתנחלים.
במטרה לחדור בכל זאת למודעות של תושבי ההתנחלויות הסמוכות, הם הכינו סיור במאחז שנקרא "10 דקות במגרון". כך תושבי פסגות ועפרה הסמוכות יכולים לבוא לעבור בין התחנות ולקבל את המידע על מגרון ועל סכנת הפינוי, בלי רעש וצעקות. בעמונה נערכו המונים לקרב מול כוחות הביטחון, ספק רב אם זה יקרה גם במגרון. בכל מקרה, התחושה היא שההריסה הצפויה לא תשפיע על הטמפרמנט הרגוע של תושבי מגרון ועל התפיסה הממלכתית שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם