בני משפחת קצב ידעו על פעולות החוקרים?
שכירת שירותיהם של חוקרים פרטיים אינה עבירה פלילית והיא אחד הכלים הבודדים של נאשם לאסוף ראיות. אבל לעיתים חוצים את הגבול
כך בעיקר נוגע הדבר לנושא ההתחזות. במקרה זה החוקרים הפרטיים התחזו לבמאי סרטים ולמנהל חברה. תקנות האתיקה של החוקרים הפרטיים אוסרות על חוקר להתחזות "כשליחו של אדם פלוני או כמי שפועל מטעמו." אלא שהחוקרים הפרטיים מתחכמים ומתחזים לדמויות פיקטיביות, בטענה שזו אינה התחזות לאדם פלוני, אותה אוסרת התקנה. לפני כשנה דחה שופט שלום טענה זו, ולפני כחצי שנה קבעה שופטת נוספת כי כל התחזות לאחר, הטעיה, תחבולה והצגת מצגי שווא, מהווה הפרה של התקנות ולפיכך הראיות שישיגו החוקרים אינן קבילות בבית המשפט.
2. השאלה אם מדובר בעבירה פלילית מצד החוקרים מורכבת יותר. קשה שלא להיזכר בפרשת הנשיקה של השר חיים רמון. באותו מקרה נחקר גיסו של רמון, אפרים קונדה, לאחר שהזמין חקירה פרטית נגד המתלוננת ה,' כדי למצוא ראיות שיפגעו באמינותה. קונדה לא הועמד לדין לבסוף בשל הקושי להוכיח שהיה מודע לטיב הפעילות של החוקרים. ההחלטה אם להעמיד לדין את החוקרים הפרטיים מונחת כבר זמן רב לפתחו של פרקליט המדינה משה לדור, והיא מתעכבת בשל התלבטות בשאלה אם יש די ראיות להעמידם לדין, מה גם שמזמין החקירה יצא פטור בלא כלום.
מאז התפוצצה פרשת הריגול העסקי במשק, שזכתה לכינוי "הסוס הטרויאני," טוענים החוקרים הפרטיים כי המשטרה "מתלבשת" עליהם ואינה מאפשרת להם לעבוד. במספר פרשות נוספות מאז נעצרו חוקרים פרטיים בשל עבודתם. בפרשת הסוס הטרויאני הוחלט שלא להעמיד לדין את מזמיני הריגול, שכן לגבי חלקם הוכח פוזיטיבית שלא הייתה להם ולא צריכה הייתה להיות להם כל מודעות לגבי האופן בו הושגו החומרים ממתחריהם, ולגבי אחרים לא היו די ראיות לכך מלבד עדותו של אחד החוקרים.
המטרה: לערער את האמינות
3. החוק קובע מפורשות כי העבירה של הטרדת עד חלה ביחס למי שהעיד במשטרה או בבית המשפט. לא ברור אם החוקרים ששכרה משפחת קצב יצרו קשר ישיר עם המתלוננת א,' אולם על פניו לפחות חלק מ"המוטרדים" לא העידו כלל ולפיכך אין כאן עבירה. אמנם תכלית העבירה - לאפשר לאדם למסור עדותו ללא חשש מרדיפה, הטרדה או לחצים מצד הנאשם או שלוחיו - מתקיימת כאן, אך יש גבול ליכולת בית המשפט למתוח את גבולותיה של עבירה פלילית כאשר לשון החוק בנושא ברורה.
באשר לאלה שכן העידו, יש לבחון אם הם אכן הוטרדו. בפסיקה נקבע ש"הטרדה" מכילה גם דרכי התנהגות ומעשים שאינם בהכרח חמורים, ויכולה לכלול פנייה בדיבור או במעשה הגורמים לעד "אי נעימות או
אי רצון," וטורדים אותו מעיסוקו או ממנוחתו, כגון פניות טלפוניות, צלצולי סרק בדלת או בטלפון, מעקבים גלויים או נסתרים, צעידה בעקבות אדם וכדומה. לפני כשנתיים הורשע האנס בני סלע בהטרדת עד, לאחר ששלח מהכלא מכתב התנצלות לאישה אותה אנס, מספר שנים לאחר המעשה.
בתי המשפט העניקו פירוש רחב מאוד לעבירה, כך שההטרדה יכולה להתרחש אף לאחר שהעדות נמסרה, וגם לאחר שמשפטו של הנאשם הסתיים ודינו הוכרע. גם אין חשיבות לשאלה אם העד אכן הוטרד, אם המטריד התכוון להכשיל את העדות או אם להטרדה הייתה השפעה על העדות. בית המשפט העליון אף קבע שאין הגבלת זמן לעבירה, ולכן ההטרדה יכולה להיעשות שנים ארוכות לאחר מתן העדות.
4. השלב הבא יהיה בחינת אחריותם של מזמיני החקירה. כדי להרשיע אדם בעבירה של הטרדת עד יש לבחון בעיקר אם הוא היה מודע לכך שבמעשים יש משום הטרדה של העד. עם זאת, אין חשיבות לשאלה אם היה מודע לכך שהמעשה הוא אסור ומהווה עבירה פלילית.
משפחת קצב ובעל משרד החקירות מציגים גרסאות סותרות ביחס לשאלה מי הזמין את החקירה. למעשה, אין לכך חשיבות רבה. השאלה החשובה היא מה הייתה רמת המודעות של בני משפחת קצב לפעולות שמבצעים החוקרים. האם כאשר ביקשו להשיג מידע על א,' היה עליהם לדעת שהדבר יכול להיעשות רק על ידי פנייה אליה, לעדים אחרים או למקורביה.
הטענה שמעלים מקורבי קצב, לפיה "החוקרים התבקשו לפעול לפי החוק," עשויה להתקבל במקרים מסוימים, ובלבד שתעמוד במבחן ההיגיון. ברור שהזמנת מידע שניתן להשיגו רק תוך פגיעה בפרטיות, או רק על ידי הטרדת מנוחתו של העד, היא עבירה בין אם התבקשו החוקרים "לפעול לפי החוק".
5. מטרת החקירה הפרטית של קצב הייתה לאסוף ראיות שיערערו את אמינות המתלוננת א' או שיחזקו את טענת האליבי שלו. ככלל, ערכאת הערעור אינה מקבלת ראיות חדשות, אך החוק מאפשר לבית המשפט להתיר קבלתן "אם הדבר דרוש לעשיית צדק." הפסיקה קבעה שני תנאי יסוד לקבלת ראיות בערעור: הנאשם לא היה יכול להביאן בפני הערכאה הקודמת בשל היעדר יכולת פיזית או חוסר ידיעה על קיומן; יש בראיה כדי לגרום לשינוי ממשי בפסק הדין עליו מערערים.
הדיונים בערעורו של קצב נקבעו לחודש הבא. נראה כי טוב תעשה הפרקליטות אם תבקש לדחות את הדיונים (או אם תיעתר לבקשה צפויה של הסנגוריה לעשות כן) עד לאחר קבלת החלטה בתיק הנוכחי, וזאת כדי שלא יהיה אפילו חשש שפרשת הטרדת העדים מטרידה את השופטים ומשפיעה עליהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם