"חינכתי ילד כדי שיבואו מפלצות וירמסו אותו?"
חצי שנה חלפה מאז שדוד-אל מזרחי תלה עצמו אחרי שקרא מה שכתבו בני כיתתו על קיר הפייסבוק שלו, ואף אחד לא מקבל עליו אחריות לטרגדיה
"דוד-אל תלה את עצמו באמבטיה", מספרת מזרחי בגרון חנוק. "עד היום לא דיברתי נגד אף אחד, אבל היום אני רוצה להאשים כי הגיעו מים עד נפש. התייאשתי, שכחו אותנו". דוד-אל היה תלמיד בבית הספר אורט תעופה וחלל במעלה אדומים. נער נמוך קומה, שסבל מבעיות בריאותיות שמנעו ממנו להתגייס לשירות קרבי, אבל בחר להירשם לבית ספר סמי-צבאי כדי לקבל הכשרה שתאפשר לו להתגייס לחיל האוויר.
הנערים שלמדו איתו השפילו אותו, הכו אותו והתעללו בו ללא הרף, עד ששם קץ לחייו. בניגוד למקרים אחרים, הסיפור של דוד-אל לא נעלם בתהום הנשייה. אולי זה בגלל עמוד הפייסבוק שלו, שנותר פתוח כשנמצא תלוי במקלחת ביתו. התברר שדוד-אל בחר להתאבד לאחר שקרא את התגובות שנכתבו על הקיר הציבורי שלו ברשת החברתית, תגובות שהיו חשופות לעיני כל חבריו.
חודשים לאחר המקרה הבינה מזרחי כי הגורמים שהיו אחראים לשלומו של בנה משתדלים להפוך את האירוע לתקלה מצערת ותו לא. מזרחי ביקשה להנציח את בנה מרגע מותו, וסירבה לתקוף את המערכת. כשחבריו של בנה סיפרו לה שמנהל בית הספר נסים ילוז הורה להוריד את תמונותיו של דוד-אל מפינת ההנצחה, שהקימו לו ההורים ביוזמתם, היא כבר הבינה לאן נושבת הרוח.
לאחר מכן, כשהוזמנה להרצות בפני עשרות בתי ספר ברחבי הארץ אבל הורחקה מבית הספר שבו למד בנה, היא נשברה והחליטה לתעל את זרם הדמעות הבלתי נגמר לתגובה נגד המערכת חסרת הרגש, לדבריה, שמבקשת להשכיח את האירוע, מתחמקת מאחריות ולא מפיקה לקחים מהטרגדיה.
בבוקר יום שלישי, 4 בינואר השנה, הגיע דוד-אל לבית הספר. חבריו העידו לאחר מותו כי נראה מדוכדך מהרגיל. כאשר חזר לביתו, בשעה שלוש, נכנס לפייסבוק ונתקל בתגובות מצד הנערים המתעללים. שעה אחר כך תלה עצמו במקלחת. גופתו התגלתה על ידי אחותו, ששבה הביתה בתום יום הלימודים שלה.
בין שלל העלבונות שנחקקו בקיר שלו ברשת, נכתב "כלב, הייתי הורג אותך, אבל בגלל שאומרים תנו לחיות לחיות, אז לא נהרוג אותך", או "ד', יפגר קטן, עושה לייק לעצמך, לוקח משפטים מ-co.il.גמדים". יומיים קודם לכן כתב דוד-אל בפייסבוק את מילות הפרידה שאמר הזמר זוהר ארגוב לפני שהתאבד.
מזרחי מספרת שחבורת המתעללים, שעל פי המשטרה כללה יותר מעשרה תלמידים, ביצעה תספורת בכוח בראשו של בנה. "במקרה אחד הכניסו
"במהלך טיול שנתי פתחו לו את הראש. כששאלתי אותו מה קרה, הוא אמר 'נפלתי'. הוא לא העז לספר על מה שמתרחש סביבו. בימים רגילים היו תופסים אותו מהידית של התיק ונותנים לו כאפות". מזרחי נזכרת כי "אחרי המקרה אמרו לי שיום אחד תלו אותו על מזגן וכולם צחקו. אני לא מבינה, איך אפשר לתלות ילד על מזגן. איך יכול להיות שאף אחד לא ידע? והכל מפני שהוא נמוך".
הוא היה סופג מכות וסטירות באופן תכוף, ובמקרה מסוים הכו אותו בקלמר עד שנפצע. אמו מספרת שהיה מתלונן על ההצקות וההקנטות, אולם היא לא הבינה את גודל המצוקה של בנה.
מזרחי מציתה סיגריה אחר סיגריה. הכעס בוער בה. "בית הספר הזה שייך לחיל האוויר, זו מסגרת צבאית, הולכים שם על מדים", היא מספרת. "הבן שלי היה היחיד מכפר אדומים שבחר בבית הספר הזה ולא בבית ספר בירושלים. הוא רצה לשרת את המדינה למרות המום שהיה לו בלב. בגיל 13 הוא אמר לי 'אמא, אני לא אהיה סתם ג'ובניק בגלל המום בלב, אני אלך לחיל האוויר ואשרת את המדינה בגאווה'. אמרתי לו, 'כפרה עליך'.
"אבל איפה חיל האוויר עכשיו? בשבעה בא לבקר אותי מפקד בתי הספר האלה, וזהו. רק הוא. ילד עם מספר אישי, ואף אחד ממשרד הביטחון או מחיל האוויר לא הגיע. נעלמו עקבותיהם, כלום לא קרה, חזרו לשגרה. למה לא להתעניין מה עם המשפחה? אם אנחנו מסתדרים? הפכו אותנו לטעות סטטיסטית. מנהל אגף החינוך בעירייה אמר שאצלו התאבד רק ילד אחד, ובבית ספר יוקרתי אחר בירושלים התאבדו חמישה בשנה. הוא משוויץ, אצלו רק אחד. אדם כזה צריך להתפטר במקום וללכת.
"ומה עם המשטרה, שעדיין לא הגישה את מסקנותיה? ואיפה משרד החינוך? המחנכת סיפרה לי במהלך טקס ההשבעה של בית הספר שהיא יודעת שצוחקים עליו. באסיפת ההורים היא אמרה לי 'את צריכה להסביר לו שזה גיל של התגוששויות. לא נורא אם מקבלים כאפה פה וכאפה שם'. זה אבסורד.
"אחרי שדוד-אל התאבד לא חקרו את המחנכת, כי המנהל אמר שהיא במצב נפשי קשה מאוד. אם היא במצב נפשי קשה, למה היא ממשיכה ללמד? שתצא לחופש, תלך לטיפול. שאף אחד לא יספר לי שבבית ספר שיש בו כל כך הרבה מורים, חיילים, מדריכים ומפקדים אף אחד לא ראה.
"מנהל בית הספר הגיע לכאן בשבעה, החזיק מפתחות ביד ואמר שהדבר הראשון שרצה לעשות זה להתפטר. הוא חזר ואמר כל הזמן, 'נכשלתי'. קיבלתי אותו בשיא הכאב והייסורים שלי בשבעה, אבל בגלל שנתתי לו להיכנס, הוא חושב שהוא קנה אותי.
"הוא טען באוזנינו כי בבית הספר שלו אין אלימות. עד כמה אפשר לטאטא מתחת לשטיח כדי לשמור על שמו של בית הספר, כמה אפשר להיות עיוורים? הרי בכל כיתה יושב דוד-אל. אחד הילדים שראה ושתק, אזר אומץ והגיע הנה בסוף השבעה עם הוריו. הוא פתח את הפה וסיפר מה עשו לדוד-אל, זה היה נורא. כואב לי שכולם משתתפים בקשר השתיקה הזה, שבו בחר גם דוד-אל שלי".
כפר אדומים, יישוב קטן של 400 משפחות, נמצא חמש דקות נסיעה ממעלה אדומים. הבית של משפחת מזרחי, שהפכה לאחר המקרה לידועה במיוחד באזור, בולט מיד. חדרו של דוד-אל נותר כפי שהיה. אנחנו מתיישבים בגינה.
אחיו של דוד-אל, מור (15) ולי (13), מתקשים להתאושש ממותו. ההורים לימור וירון, בני 41, עזבו את מקומות העבודה שלהם לאחר הטרגדיה. ירון היה נהג מכלית, לימור בעלת זיכיון לבית קפה בפתח תקווה. לפני חודשיים פתחו עסק למכירת ריהוט גן. הם עובדים מהבית, צמודים לשני ילדיהם, מנסים לאחד את התא המשפחתי שהתרסק.
למרות הקשיים הבריאותיים וההתעללויות שעבר, בני המשפחה מספרים שדוד-אל היה נער עם שמחת חיים. אהב את שלומי שבת, עמיר בניון ואייל גולן, רכב על סוסים, הרבה לשחות בבריכה והיה אוהד שרוף של מכבי חיפה. "החדר שלו מלא דגלים של הקבוצה", מספרת לימור. "במשחקים של חיפה מול בית"ר ירושלים, דוד-אל לבש ירוק-לבן ומור, שאוהד את בית"ר, לבש צהוב-שחור. זה היה מקסים".
דוד-אל לא זכה לראות את מכבי חיפה חוגגת אליפות השנה, אבל הקבוצה לא שכחה אותו. במשחק גמר גביע המדינה הניפו אוהדי מכבי חיפה דגל באורך 25 מטר שבו נכתב "לזכרך דוד-אל מזרחי, נזכורך לנצח". בני המשפחה הגיעו בחולצות שעליהן דיוקנו של דוד-אל וחילקו לאוהדים.
"הם אמרו שלמשחק הפתיחה של העונה הבאה הם יזמינו אותנו ושתהיה דקת דומייה", מתרגשת מזרחי, שפתחה לדוד-אל, "דולי" בפיה, קבוצת זיכרון בפייסבוק. לאחר ההפסד בגמר הגביע כתבה לו שם: "דולי, לא נורא, הפסדנו את הגמר אבל יש אליפות. 30 איש בחולצות לבנות עם תמונה שלך, כמו תמיד, מחייך לכולם". בקבוצה, אגב, חברים יותר מ-7,500 אנשים, שכותבים מילות הספד.
אלא שבעוד במכבי חיפה מקפידים על מחוות הזיכרון לדוד-אל, דווקא בסביבה הקרובה שבה חי נתקלת אמו בקשיים. "לפני שלושה חודשים וחצי זומנו אני ובעלי על ידי מנהל בית הספר לפגישה", היא מספרת, "הנושא היה הנצחתו של דוד-אל בבית הספר. בפגישה נכחו המנהל, רכז השכבה ויועצת בית הספר.
"המנהל פרש בפנינו את הדרך שגיבש בית הספר להנציח את דוד-אל, שבוע ימים של עשייה. ביקשתי ממנו לתת הרצאה בעצמי, מאחר שאני מעבירה הרצאות רבות כעת בנושא, אולם הוא טען שרשת אורט לא מאשרת והבטיח שיזמנו אותנו ליום המסכם. זה לא קרה. דוד-אל נותר ללא כל הנצחה בבית הספר ומחוצה לו".
עם זאת, את זכרו של דוד-אל מנציחה מזרחי בכל הרצאה שהיא מעבירה, בפני בתי ספר, עובדים סוציאלים וחברי כנסת. מקרה ההתאבדות של הנער מיקד את תשומת הלב הציבורית לסכנות הטמונות ברשת החברתית. הצ'טים של אחד על אחד פינו את דרכם לקיר, בו כל משפט שנכתב נקרא על ידי כל החברים המשותפים. ודווקא בעולם החשוף הזה המורים מצויים מחוץ לתמונה. רק לאחרונה הורה להם משרד החינוך לא להיות חברים של תלמידיהם ברשת החברתית.
ההתעניינות הרבה מאז מותו של דוד-אל בהתנהלות החינוכית מול הפייסבוק אדירה. בכנסת שקדו על הצעת חוק להוסיף לחצן מצוקה בפייסבוק, ובבתי הספר ברחבי הארץ החלה פעילו ענפה של הסברה ומניעה. לפני כחודש יזם ח"כ זאב ביילסקי הקמת שדולה בכנסת לשימוש נבון באינטרנט, כדי למנוע את החשיפה של בני נוער לאלימות ברשתות החברתיות.
פרט למזרחי שהוזמנה והגיעה, היה שם גם אבשלום אדרת, שהקים את עמותת אשנ"ב, העוסקת בסכנות האינטרנט בכלל. בנו של אדרת, ערן, התאבד לפני 13 שנה לאחר שקיבל הנחיות מגולשים ברשת האינטרנט כיצד לשים קץ לחייו.
רגע לפני סוף השיחה מזרחי, חנוקה מבכי, מבקשת לדבר על עוד דבר אחד, שנראה כי כואב לה יותר מכל ואיתו היא מתקשה להתמודד: הנערים שהובילו את דודאל למעשה שביצע. במשרד החינוך הוחלט שענישת התוקפים עלולה לגרום גם להם לפגוע בעצמם, והם הופנו לשיחות עם פסיכולוגים וחזרו לספסל הלימודים.
"לא נעשה עם המפלצות האלה כלום", זועקת מזרחי. "הם נשארו אותו הדבר גם היום, פשוט מתעללים בילדים אחרים, בקורבנות אחרים. העיקר שהמנהל ימשיך להגיד שאין אצלו אלימות. האם בית הספר הזה הוא הבייביסיטר לילדים שגרמו למותו של בני?
"חינכתי ילד כדי שיבואו מפלצות וירמסו אותו? אני מאחלת לילדים שהתעללו בדוד-אל שבכל פעם ששלוותם תתערער הם ייזכרו בו, שלא יישנו בשקט. הם הרגו לי אותו. לאמהות שגידלו את המפלצות האלה ולא טרחו להגיע לכאן להתנצל על מה שהילדים שלהן עשו לדוד-אל, אני מאחלת שבכל פעם שהדמעה שלי נשפכת, היא תשרוף אתכן.
"אני יודעת שיש ילדים עם נשמות חזקות משל דוד-אל, שלא היו מקבלים את ההחלטה לשים קץ לחייהם. אבל הנשמה הקטנה והטובה של דוד-אל פשוט לא יכולה הייתה לשאת זאת".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "הוועדה הוקמה בעקבות המקרה והיא תגיש המלצותיה להנהלת המשרד".
ממשטרת מחוז ש"י נמסר בתגובה כי "מדובר בתיק אשר עדיין בהליך חקירתי. המשפחה תעודכן בממצאים ובמסקנות".
מרשת אורט נמסר בתגובה כי "ההורים זומנו לשיחה וסוכם כי בשנה הבאה יתקיימו הרצאות בנושאים חינוך, ערכים וסובלנות. ההורים יהיו שותפים לפעילות זו. הועברה בקשה לאגף החינוך להקים חדר הנצחה. לאורך כל הדרך בית הספר פעל כמצופה וכנדרש ואף הוקמה ועדת חקירה מטעם משרד החינוך".
דובר צה"ל בחר לא להגיב.
מעיריית מעלה אדומים נמסר בתגובה כי "תיערך פעילות חינוכית שתעסוק בנושאים ערכיים וחינוכיים-חברתיים אחת לשנה ביום האזכרה. נושא ההנצחה בתוך מוסד חינוכי מורכב ורגיש ולכן הרשות המקומית מעדיפה להימנע מהנצחה פיזית במבנה אלא להנציח בפעילות חינוכית ערכית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם