נאום המדוזות: ראיון עם ד"ר רענן גיסין
הפקידים במשרד החוץ מקנאים, בחורות לא מקרינות תקיפות, השפה הדיפלומטית מיותרת. רענן גיסין לא מבין למה לא נותנים לו להסביר
ספק אם הצריבה האחרונה שגיסין חטף תעבור בתוך כמה דקות. על פי ידיעה השבוע של הכתב המדיני אלי ברדנשטיין ב"מעריב", במשרד החוץ נימקו את הדחייה בכך שגיסין, בסגנונו התוקפני, מתאים לקצינים בצבא אך לא לדיפלומטים. מי שעמד בחוד החנית של ההסברה הישראלית במשך שנים, נאלץ עכשיו להסביר לעצמו למה הוא כבר לא מספיק.
"מי מתאים להם?", שואל גיסין, "ממה הם חוששים, שאשחית את מוחותיהם של הצוערים? לפקידים במשרד החוץ יש צורת התנהגות של פקידות שמרגישה זנוחה ולא מתוגמלת. רובם נשארו במערך ההסברה, כי לא נתנו להם תפקיד בחוץ לארץ. אני אומר: תנו להם כבר משהו בחוץ לארץ, כדי שיעזבו את מערך ההסברה, כי כשהם מדברים
"הפקידים רגילים לעבוד בתוך קופסאות, ולא מבינים שהמודל של הדיפלומט הקלאסי לא מתאים לעולם הקיברנטי. מדינת ישראל זקוקה לאנשים שמעזים, שיודעים להופיע בתקשורת. השפה הדיפלומטית לא עוברת יותר. הדיפלומטיה הקלאסית פשטה את הרגל. רואים את זה באו"ם. מי שיודע לשחק הוא שגריר טוב. לגילרמן היה את זה. גבריאלה שלו לא הייתה שחקנית על הבמה, זה בניגוד לאופי שלה. יש לנו דור נפלא שיודע לעבוד במחשב, אבל איבד את יכולת הדיבור".
במשרד החוץ דווקא לא התרשמו מיכולת הדיבור שלך, וטענו שאתה תוקפני מדי.
"במשרד החוץ רוצים שהדיפלומטים ידברו בשפה רכה כדי שיאהבו אותנו. ליהודים יש חסך באהבה, הם מחפשים אהבה בעולם, אבל זה לא הולך ככה. העולם יאהב אותך כשהוא יכבד אותך. כשאהוד אולמרט נכנס למשרד ראש הממשלה אחרי ששרון התמוטט, הוא הביא את מירי אייזן שהחליפה אותי בתפקיד. היה לה סטייל אחר. היא הייתה רכה ומתנצלת. לבחורה יש יכולת להעביר מסרים, אבל היא לא מקרינה תקיפות. בסביבה המזרחית צריך שיהיה גבר. גם בסוריה הדוברת של אסד היא אישה, אבל כשצריך להגיד דברים קשים שולחים גברים. עם הערבים במלחמה כמו במלחמה, צריך לדבר בצורה תקיפה.
"יכול להיות שהפקידים של משרד החוץ גם מקנאים בי. כשעבדתי עם שרון ההסברה העיקרית התנהלה ממשרד ראש הממשלה. היו לי כמה גלדיאטורים שהייתי שולח אותם למשימות בטלוויזיה, אנשים כמו דורי גולד, זלמן שובל ואהוד אולמרט שהנחיתי אותו לדבר קצר. אם אתה רוצה שיקשיבו לך, אתה לא יכול להישאר מעונב. אני נראה תוקפני אפילו שבסך הכל אני אדם טוב. אני רק משחק את הזועם בגלל המצב".
לגיסין יש לא מעט דוגמאות על שיטת ההסברה הקצרה והקולעת שלו. "כשהיה הפיגוע בדולפינריום, הייתי הדובר הישראלי הראשון שהגיע למקום. עוד לא הייתה לי כל האינפורמציה, אבל על הקיר מאחוריי היו פיסות בשר ודם. אמרתי בטלוויזיה שאין לי על מה לדבר, הקיר מדבר. טאק, שקט, הם הריצו את זה במשך היום שוב ושוב.
"או כשיאסר ערפאת דיבר על שלום של אמיצים, אני אמרתי שהוא לא נותן לנו שלום של אמיצים אלא שלום של קברים. באנגלית זה מתחרז. כשאני מגיע לניו יורק נהגי מוניות זוכרים אותי מההופעות שלי באל-ג'זירה. יש אנשים שאפשר ללמד אותם להופיע, ויש כאלה שנולדו עם זה. אני נולדתי עם זה. הופעתי בדרום אפריקה לפני כמה שנים, ואמרתי לקהל שבו היו יהודים אבל גם כמרים נוצרים, שיש להם ארץ נהדרת ויש להם את קרוגר פארק לחיות נכחדות. ישראל היא הקרוגר פארק של העם היהודי, אמרתי להם, גם אנחנו גזע נכחד. טאק, כולם מחאו כפיים. רק השגריר לא אהב את זה. ככה הפקידים במשרד החוץ, אנשים עם קיבעון מחשבתי.
גיסין, בן 62, גרוש ואב לשניים, חי בנתניה עם בת זוגו ענת מאיר, מדריכת כושר. "היא באה לאמן את שרון, וחזרה הביתה איתי. התחלנו ההפך. קודם רצנו יחד, ואחר כך הגענו לדברים האחרים". הוא נולד בקיבוץ הסוללים, בצבא שירת בנח"ל מוצנח, עשה דוקטורט בארצות הברית, וכשחזר לארץ ב-1979 היה יועץ אסטרטגי בחטיבת התכנון בצה"ל, אחראי בדובר צה"ל לתקשורת חוץ וסגן הדובר. ב-1993 השתחרר מהצבא, ומונה לדוברו של שרון במשרד התשתיות הלאומיות, ולא- חר מכן יועצו במשרד החוץ ואחראי לתקשורת הזרה במשרד ראש הממשלה. "שרון תמיד נתן למי שעבד איתו חבל ארוך, הן בפעולות התגמול והן בפוליטיקה", הוא נזכר.
אחרי ששרון התמוטט ואולמרט תפס את מקומו במשרד ראש הממשלה, עזב גיסין את המשרד. גיסין הקריא לשרון בכל בוקר בטלפון את תמצית עיתוני היום, אבל הם מעולם לא היו חברים בלב ובנפש. "לא ידעתי שום דבר על הנשים בחייו אחרי מותה של לילי, אם היו כאלה, גם לא הייתי חבר בפורום החווה. רציתי לשמור על עצמאותי. אמרתי לשרון שהוא ישמע ממני את מה שאני חושב, ולא את מה שהוחלט בפורום החווה".
אחרי עשר שנים שבהן עבד צמוד לשרון, מצא את עצמו גיסין מחוץ לאקווריום של לשכת ראש הממשלה, וזה היה לא פשוט. "אני מזוהה כאיש של שרון, וככזה רבים לא רוצים אותי בסביבה. לא רוצים לזכור את שרון. מי שאהבו את שרון, לא יכולים לחיות עם הזיכרון, ויש כאלה שלא יכולים לחיות בצלו. והוא הטיל צל ענק על כולם. מאז שעזבתי את משרד ראש הממשלה ניסיתי להשתלב בכמה מקומות. רציתי ללמד באוניברסיטאות, למשל, אבל לא מצאתי כלום. ישנו החשד שהייתי איש של שרון, ואולי גם משהו באישיות שלי. הייתי במגעים עם משרד ראש הממשלה על כמה פרויקטים בהסברה לצעירים בקהילות יהודיות בעולם. הצעתי להיות שגריר נודד בעולם. אני יכול להתמודד עם כל קהל, אותי לא היו צריכים לחלץ מאולם מלא סטודנטים עוינים, כפי שקרה לשגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן. אני הייתי אוסף מודיעין והייתי יודע לאן אני נקלע. את זה אתה לומד בצנחנים, לאסוף מקורות. הייתי מתייחס לזה כמו אל פעולה צבאית. אולי פוחדים ממני שאקח מהם משהו, אבל גם הצרפתייה יכולה לתת רק מה שיש לה".
הלשכה של נתניהו מיומנת בעבודה עם עיתונאים?
"כשמארק רגב, בחור מצוין, נכנס לתפקיד של יועץ לתקשורת הזרה, הוא התקשר אליי ואמר לי שהוא יושב על הכיסא שלי ביראת קודש. אמרתי לו, עשית את השגיאה הראשונה, אני אף פעם לא ישבתי על הכיסא, תמיד יצאתי החוצה לתקשורת הזרה, לא חיכיתי שהם יבואו אליי. רגב טוב במונחים שלו אבל תוקפן פחות. למשל בנושא של הכרזה על המדינה הפלסטינית הייתי לוחץ על כל המגרש, בפייסבוק, בטוויטר, הייתי מחפש שיר או ג'ינגל או קריקטורה, לצחוק עליהם, לחשוף אותם במערומיהם. אבל לי תמיד היה את הגיבוי של שרון. היום הממשלה עובדת אחרת, כל אחד עושה את המטלות שלו וזהו".
גיסין אומר שיש לו ממה לחיות, לא צריך לדאוג לו. "יש לי פנסיה מהצבא, ואני נוסע בעולם מטעם ארגונים שונים. לא מזמן הייתי בברלין בפתיחת המגבית של קרן היסוד. סיפרתי על אבא של סבא שלי שקנה את האדמה מהערבים, אבל שיתף אותם בפרי הארץ. הוא התחיל פה חיים חדשים לעומת אבות אבותיו שבאו לארץ למות. היו מחיאות כפיים. לעם היהודי תמיד הייתה תכונה של מספרי סיפורים, למה זה נעלם בהסברה שלנו? חייבים להציג את ישראל כתקווה לאזור, לדבר על חקלאות מדברית, לצאת עם מסר של ללכת יחד".
אלו לא קלישאות שלא מחוברות למציאות?
"שרון היה לוחם אבל גם שר חקלאות. זה היה החזון. אם נתבצר רק בחפירות ולא נצא החוצה נהיה בבעיה".
יכול להיות שהבעיה היא לא בהסברה אלא במדיניות. לשרון היו יחסי ציבור גרועים עד שעשה את ההתנתקות.
"יש בזה משהו, אם כי שרון תמיד היה דמות סיפורית, היה לו סיפור טוב לספר. אני תמיד הייתי לוחש לו תזרוק את הניירות, ותדבר כפי שדיברת אל הכוחות לפני חציית התעלה. ביבי סוחף בלשונו, אריק סחף בגופו. הייתה לו הקרנה של מנהיגות אמיתית. לנתניהו יש פוטנציאל לא ממומש, ברגע שהוא ירצה ויחליט לעשות משהו, ללכת על משהו, הוא יוכל".
איך ליברמן כשר חוץ?
"הוא עושה עבודה טובה בקשר עם מזרח אירופה. את ארצות הברית ראש הממשלה לקח. הייתה לנתניהו הופעה טובה בקונגרס, אבל זה היה אירוע נקודתי. למשרד החוץ היו הצלחות עכשיו ביוון ובטורקיה עם המשט. יש במשרד החוץ אנשים טובים, אבל הם הוצנחו מבחוץ או שהם חריגים. בשנות השישים לא הייתה לנו הסברה. היה לנו רק את אבא אבן באו"ם ואת הסרט'אקסודוס'. אנשים שלא ידעו שום דבר על ישראל התלהבו מפול ניומן בסרט. היום איבדנו את הסיפור שלנו, הפלסטינים גנבו לנו את הנרטיב".
saral@maariv-n.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם